היסטוריונים חלוקים בשאלה מה הניע את אנטיוכוס אפיפנס להטיל אתגזרות על הדת היהודית שנודעו בשם גזרות אנטיוכוס ושהביאו להתקוממות נגד השלטון היווני-סלווקי? להלן מספר הסברים להחלטתו של המלך היווני לצאת בחיל ובכוח נגד דת משה.
- יש הטוענים כי החלטת אנטיוכוס נגד הדת היהודית קשורה לאופיו. היסטוריונים מציגים אותו כאדם אשר קווים חיוביים ושליליים משמשים אצלו בערבוביה, כאדם עצבני ומחוסר שיווי משקל נפשי. כאדם שלא ידע לשמור על כבודו כמלך, שהיה מתיידד עם אנשים שפלי דרגה מדלת העם. ועל כן, ליצני הדור שינו את כינויו האלוהי מן "האל המתגלה" ל"משוגע". מצד שני, יש היסטוריונים אשר מעידים עליו כי היה שליט בעל שאיפות מדיניות ריאליות והגיוניות. מכאן, שהמתנגדים להסבר הזה טוענים כי, כל חוקר וחוקר קובע לעצמו דמות משלו ביחס לאנטיוכוס.
- יש הטוענים כי הדחף המרכזי במדיניות הפנים של אנטיוכוס היה, דבקותו בתרבות ההלניסטית. הוא החליט להפיץ אותה בין כל נתיניו על מנת לעשותה למכשיר המאחד את כל ממלכתו לחטיבה אחת. אנטיוכוס התפרסם בעולם העתיק כהלניסטן מובהק, כמלך אשר עמד מאחורי ייסודן של ערים יווניות. בני דורו של אפיפאנס, והמלך עצמו ראו את סיבת הגזרות בסירובם העקשני של היהודים להחליף את אורח החיים המסורתי במנהגי היוונים. ייוון היהודים בכוח זוהי איפה הסיבה לרדיפה. המתנגדים להסבר הזה טוענים, כי בשום מקום בממלכתו הגדולה לא עלה על דעת אנטיוכוס לבטל את התרבות המקומית, כדי להחליפה בתרבות יוונית, וכי מטרתו העיקרית הייתה לבצר את ממלכתו ולא להפיץ את ההלניזם. יתר על כן, ב-175 לפה"ס ירושלים הפכה ל"פוליס" יוונית – "אנטיוכיה", והדבר לא גרם לשום שינוי בחיי הדת היהודית, ושום מנהג מן המסורת הדתית היהודית לא נתבטל, ומכאן שהרדיפות נגד הדת היהודית לא היו קשורות להפיכתה של ירושלים ל"פוליס יוונית. ומכאן המסקנה, כי היה גורם אחר לגזירות, ולא המדינית ההלניסטית.
- הסבר אחר טוען כי, אנטיוכוס שאף לחזק את ממלכתו על בסיס של קביעת דת אחת משותפת לכל תושבי האימפריה (יש אשר נתנו למדינית הזאת את השם "אוניפיקציה תרבותית" או "מונותיאיזם אלילי"). אנטיוכוס התנכר לפולחן הרשמי שהיה קיים בממלכתו, ובמקום זאת הוא הנהיג פולחן אחר שהיה זר לאבותיו. פולחן זה היה קשור בהאלהת עצמו. בימיו השתרש פולחנו של זיווס האולימפי, שדחק את פולחן המסורתי של אפולון, ומכאן שמטרתו הסופית היתה להכניס בממלכתו את הפולחן של עצמו בצורת זיווס האולימפי, וזה היה הפולחן שעתיד היה להשתלט על הר הבית בירושלים. המתנגדים להסבר הזה טוענים כי, זאת השערה של החוקרים המודרניים, וכי אין קשר בין פולחנו של זיווס האולימפי לרדיפות הדת היהודית.
- אחרים מסבירים את פרסום הגזירות, מתוך מניעים פוליטיים. לדעתם של אלה, מטרתו של אנטיוכוס הייתה להקים מחדש את כוחות הממלכה ההרוסים. ולפי זאת, המתיחות בין אנטיוכוס ובין היהודים התחילה מסיבוכים פוליטיים, והגזירות נגד הדת באו כשלב אחרון של השתלשלות האירועים.
- על פי ההיסטוריון ביקרמן, הכוהן הגדול מינילאוס וסיעתו, הם היו היוזמים האמיתיים של הגזירות. מטרתם הייתה לבטל את ההיבדלות היהודית ולכרות ברית עם עמי הסביבה. הם אימצו את ההשקפה היוונית, כי התבדלות היא סימן לברבריות. על פי השקפתם, היהודים עמדו בפני הברירה להיחשב כברברים או להצטרף לחברה האנושית ההלניסטית. המתנגדים להסבר הזה טוענים כי, אין הוכחה כי יאסון או מינילאוס רדפו את הדת היהודית. הרפורמה ההלניסטית של אלה, ב-175 לפה"ס, לא הייתה קשורה בשום צורה נגד הדת היהודית.
לסיכום, למרות שאף אחד מן ההסברים הנזכרים לא נותן תשובה מלאה, מדוע אנטיוכוס פרסם את הגזירות? בכל זאת, הסברים אלה כוללים בתוכם חלק מן האמת. אך למעשה, המניע האמיתי לפרסום הגזירות קשור להשתלשלות האירועים בשנים 170 – 167 לפה"ס. מתברר, כי בשנים הללו, פרץ מרד יהודי שקדם לגזירות.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / המפגש בין החברה ביהודה ובין ההלניזם
