ניתן למנות מספר סיבות לאימפריאליזם האירופי:
סיבות כלכליות מסחריות– חיפוש אחר שווקים חדשים לצורך ייצוא עודף הייצור.
פיצוץ אוכלוסין ועלייה בתוחלת החיים – יש גידול של פי ארבע באוכלוסייה באירופה וזה גורם ללחץ אנושי והגירה מחוץ לגבולות אירופה מעבר לים הורידה את הלחץ. העלייה בתוחלת החיים וההגירה מהכפר אל העיר למעשה הביאו למצב של לחץ האוכלוסייה (במיוחד באנגליה בה יש תהליך של גידור) אין מספיק קרקעות וזה הביא ללחץ גדול על האוכלוסייה העירונית ובסופו של דבר יש צורך להוציא אנשים מגבולות ארץ האם וליישב אותם במושבות. גם לאנשים יש רצון בכך כי אין להם אדמות אפילו אנשי אצולה נתקעו בלי קרקעות זו גם הסיבה שהתחילו עוד קודם בתהליך הקולוניזציה ומי שהוביל את זה הם אנשי האצולה אך במאה ה- 19 מעמד האצולה יורד במעמדו וחשיבתו והסיבה שיש רצון הוציא אנשים מארץ האם היא בגלל הלחץ והצפיפות בערים והעברתם למושבות שזה עתה נכבשו. לדוגמא אוסטרליה שתחילה דרכה כמושבת עונשים שלשם היגרו את אותם אסירים בריטים ולאחר שהם סיימו את מאסרם הם הורשו להתיישב שם. הבריטים עצמם ראו אינטרס להתיישב שם בגלל ההזדמנויות הכלכליות, הקרקעות הרבות, לייצא לאוסטרליה את ענף הכבשים.
סיבות אידיאולוגיות ודתיות(מיסיונריות) שמדינה מתייצבת לימין הכנסייה ותנועות מיסיונריות: גם קתוליות וגם אחרות שמבקשות לעשות נפשות באפריקה או בקרב הילידים באוקיינוס השקט כדי להביא אותם אל הדת הנוצרית ועל רקע זה מדינה שלמה מתייצבת מאחורי שליחים מיסיונרים ונדרשת להבטיח את שלומם ולצאת אחריהם במידה והם הולכים לאיבוד. למעשה, המדינה מממנת את הפעילות המיסיונרית ושולחת אנשי צבא כדי לאתר מיסיונרים שהלכו לאיבוד. גם הצרפתים גם הבריטים וגם הגרמנים שלחו מיסיונרים לאפריקה.
סיבות אסטרטגיות –אנחנו נמצאים בתקופה בה באירופה יש מרוץ כוחות וחימוש בין המעצמות בכדי לא להביא לידי מלחמה טוטאלית הם מייצאים את הכוח שלהם מעבר לים ומתחרים ביניהם על תפיסה טריטוריאלית. זה מביא להתנגשויות רבות לדוגמא הצרפתים רצו לכבוש חלקים מאפריקה בכדי למנוע מאנגליה ליצור קו רציף טריטוריאלי. כמו כן יש צורך להבטיח ערוצי סחר והממשלות נדרשות לשלוח אוניות וכוחות צבא כדי לסייע להם. יש מאבק על יוקרה מי שיש לה יותר מושבות יש לה יותר עוצמה כלכלית צבאית ופוליטית.
גילויים מדעיים והרפתקאות– אנשים יוצאים לחקור את מקורות הנילוס ומקורות הסימבסי מאנגליה, צרפת וגרמניה. המגמה לשלוח אנשים היא קודם כל הייתה מאורגנת על ידי הממשלות כי כול החברות הגיאוגרפיות היו חברות ממלכתיות שנתמכו על ידי המדינה פוליטית צבאית וכלכלית כי היא ראתה בהם ככלי להתפשטות האימפריאלית. בתחילת הדרך מי שכן עשה את המלכים הראשונים להתפשטות האימפריאלית הם כל אותם חברות גיאוגרפיות שפעלו באזורים השונים של אפריקה ובמזרח הרחוק. כלומר אותן חברות גיאוגרפיות ששולחות חוקרים, מגלה ארצות, גיאוגרפים ומציירי מפות לחקור באפריקה או במזרח הרחוק הם למעשה חברות שנתמכות על ידי המדינות השונות, והמדינות משתמשות בהן בשלבים הראשונים של האימפריאליזם כדי להתפשט: מסמנים אזור שרוצים לחקור אותו. בשלב מאוחר יותר זה נעשה באמצעות שליחת כוחות צבא, אוניות ואפילו משא ומתן בינלאומית.
אמרנו שיש שילוב של אינטרסים מכל הסוגים אך יש מדינות שבהם האינטרס הכלכלי היה מינורי מבחינת הסיבות לאימפריאליזם שלהם, כמו באיטליה ורוסיה שם השיקולים הפוליטיים, שיקולי יוקרה ושיקולי גיאואסטרטגיים קדמו לדחף ההתפשטות על רקע כלכלי. לעיתים מי שקבע אם מדינה אחת תהיה אימפריאליסטית או לא היו קבוצה קטנה של אנשים: של פוליטיקאים, אינטלקטואלים וסוחרים שהיתוו את הקו, ולאו דווקא כלל האוכלוסייה, שחברו יחד כדי להבטיח אינטרסים של ביטחון לאומי –מדינות מתפשטות כי הן רוצות להימנע מלהיות תלויות במדינות אחרות כי מדובר בתקופה של פרוטקציוניזם וחומות מכס והגנות מפני ייבוא מסיבי ממדינות אחרות ואז מדינות מחפשות ליצור כלכלה אוטרקית שלא תהיה תלויה במדינות אחרות בכדי לא להיות רגישה לסחיטה וללחצים. כיום אנו יודעים שכלכלה עצמית היא אוטופיה ובעולם של גלובליזם אין לזה מקום.
מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, תת פרק האימפריאליזם
