מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, תת פרק אנגליה הויקטוריאנית
התקופה הויקטוריאנית באנגליה היא תקופה של שקט ויציבות יחסית במערכת הבינלאומית והפנימית שגשוג יש גם משברים כלכליים לקראת סוף המאה ה-19 אבל מדובר במשברים שבריטניה נבנתה מהם. בתקופה זו יש שקט יחסי למרות שהיו שני עימותים צבאיים גדולים שבריטניה משתתפת בהם:
- המלחמה הקרימאית -אך היא לא מלחמה כלל אירופית אלא מלחמה שבה נלחמו צרפת ובריטניה נגד רוסיה הצארית המלחמה הסתיימה ב-1855 תוך פרק זמן של שנתיים שלוש והיא מתבצעת ברוסיה ולא על אדמת אירופה כך שאין זעזוע נרחב בחברה האירופאית. יש בחברה האנגלית מספר זעזועים קטנים כתוצאה מהמלחמה שמביאים לשיפור בתנאי הרפואה הציבורית שהבריטים משפרים כתוצאה מהמלחמה יש גם רפורמות בצבא הבריטי שנתפס במערומיו בזמן המלחמה בשל מחדלים שונים שהביאו לתאוצה בעשיית רפורמות .
- מלחמת הבורים ברום אפריקה
מדובר בשתי מלחמות שהם נלחמים שאין להן השפעה על המערכת הפנימית באנגליה. העימותים הללו ברובם בפריפריה ולא הביאו לעימותים גדולים בזירה הפוליטית שיוצרים מתח על השוק בריטי או החברה הבריטית.
יש שכלולים טכנולוגיים כתוצאה משני הגלים של המהפכה התעשייתית כאשר הגל הראשון החל באנגליה בשנות ה-60, 70 של המאה ה-18 והגל השני בשנות ה-70,60,50 של המאה ה-19. עוברים לקונסטרוקציה של ברזל בבנייה של מבנים ואוניות האוניות מונעות בקיטור הצי המלחמתי הבריטי גדל במספרי האוניות למרות שהוא משתמש בטכנולוגיה אמריקאית וצרפתית. אם כן מדובר בתקופה של שגשוג קידמה טכנולוגית ורווחה כלכלית שמביאה לשאננות וסנוביזם בחברה הבריטית. יש גידול רב בשיעור האוכלוסין בבריטניה והתפשטות האוכלוסייה מכל חלקי האיים הבריטים זה למעשה מעודד תמורות פוליטיות גם מבחינה חיובית וגם מבחינה שלילית ושילוב של כל הדברים יחד הופך את בריטניה כמובילה בעולם כמדינה יצרנית עם מוצרים זולים. אנגליה הופכת להיות אימפריה כי יש עודף של אוכלוסייה ולכן צריך לעודד הגירה ולהוציאם מעבר לים(אוסטרליה ,קנדה, דרום אפריקה וכו') ההגירה של עודפי האוכלוסייה מבריטניה היוותה כבסיס ליצירתה של האימפריה הבריטית ומאוחר יותר את חבר העמים של האימפריה הבריטית.
יש רשימה ארוכה של ממשלות שהתקיימו במהלך התקופה הוויקטוריאנית והחשובים שבניהם זה:
- רוברט פיל- בתקופתו הפרלמנט עובר רפורמה ניכרת שפותחת את שורותיו לאנשי מעמד הביניים.הוא עושה גם רפורמות תחיקתיות ,חברתיות משפטיות וכו'. זו תקופה של שיא התחיקה בנושאים פוליטיים פנימיים חברתיים ואדמיניסטרטיביים.
- פרמלסטון-נושא של ההתפשטות הטריטוריאלית מחוץ לתחומי האיים הבריטיים בכדי להבטיח סחר חוץ ולהגן על הסוחרים ואוניות המסחר.
- דיזארלי- איש המפלגה השמרנית, ביצע רפורמות במעמד הבינלאומי של בריטניה בעיקר בקשרים עם אירופה וההתרחבות הטריטוריאלית.
מה שמאפיין את רוב הממשלים האלה שזוהי הגמוניה ליברלית למעט תקופה קצרה מאוד של ממשלים קונסרבטיבים. את עיקר הרפורמות בבריטניה הובילו הליברלים יש להם רציפות ממשלתית ארוכת ימים משנות ה-30 של המאה ה-19 עד תחילת המאה ה-20 כאשר רק במשך תקופה קצרה מאוד יש שליטים קונסרבטיבים. האג'נדה בין הקונסרבטיבים לליברלים כמעט זהה כי הקונסרבטיבים עוברים תהליך הדרגתי של שינוי אג'נדה פוליטית אך מבחינת רפורמות פרלמנטאריות וחברתיות בבריטניה ההבדלים הם קטנים. ההבדלים הם בעיקר בנושא של תזמון הרפורמות ובאיזו צורה. ולא האם רפורמה כזאת שתגביל את כוחם של מעמדות הביניים על הפרלמנט תכניס עוד נציגים של מעמדות הביניים לתוך הפרלמנט לכולם ברור שזו רוח התקופה ויש צורך לפתוח את הפרלמנט ולחזק את מקומם של מעמדות הביניים שם ולעשות רפורמות אחרות שקשורות בחופש הקניין והבטחת סחר חופשי על פי חוקי השוק. העקב אכילס בשלטון באנגליה זה שהרפורמות בממשל הציבורי פיגרו אחרי קצב ההתקדמות של התיעוש ושל המערכת הפיננסית בבריטניה ז"א יש התקדמות קודם כל בתיעוש ובמערכת הפיננסית והרפורמות בממשל באו רק בשלב יותר מאוחר. יש מתח בין הרצון של הסוחרים ובעלי המפעלים להרוויח ולעשות את התהליכים קלים יותר בכדי להרוויח כסף לבין האדמיניסטרציה שאין לה בכלל עניין בזה כי היא לא מקבלת משכורות כמו שצריך, היא פועלת על פי שיטה השפעה ופטרוניות, הפקידים לא מנוסים ולא יעילים ואין שום רצון מבחינתם של אנשי הפקידות לסייע לעניין והם רק עומדים בדרכם של הסוחרים ובעלי היוזמה להפקת רווחים. אנשי העסקים עברו תהליך מחשבתי הם למדו לפעול ביעילות וסיגלו לעצמם שיטות עבודה רציונאליות לפעול כמה שיותר בכדי להרוויח כאשר העניין של מסורות ודעות קדומות עומד להם כמכשול בדרך להשגת היעדים שלהם והם רוצים לשחרר את החברה ממסורות מדעות קדומות ומשיטות עבודה אגראריות. המינהל הציבורי מצומצם ומושחת הוא נמצא בידי האצילים: יש אצולה כפרית (הג'נטרי) יושבת בבית הנבחרים ויש את האריסטוקרטים בעלי האדמות שיושבים בבית הלורדים וגם ביניהם יש מתח כי הג'נטרים הם אצולה נמוכה במעמדה והאדמות לא תמיד שלה –היא מחכירה אותם מידי האריסטוקרטים. בין הגנטרי לבין מעמדות הביניים ייווצר מכנה משותף כי שניהם יהיו בבית הנבחרים. הסוחרים ובעלי העסקים לא קיבלו בברכה מעורבות ממשלתית כי זה רק מפריע להם. אם הממשל הציבורי מושחתים, חסרי יעילות, פועלים על פי דעות קדומות ,על פי כוח והשפעה ולא מאפשרים לעניינים לרוץ מהר לא נותנים זיכיונות מגבילים את העושר ואת היקף היצרני או המסחרי וכו' הסוחר בבעיה. הוא לא יכול לפעול כפי שהוא רוצה ולכן הוא רוצה לשחרר מידי הממשלה את האלמנטים הללו: את כל הפעילות החברתית , את חוק העוני כלומר הדאגה לעניים ולהעבירם לידיים פרטיות (לא הפרטה) לידי פעילים חברתיים או ממונים על ידי השלטון המקומי הנטייה הזאת להוציא את האחריות הכלכלית והחברתית מידי הממשלה לידיים אחרות זה אחד האלמנטים שמאפיינים את " LAISSE FAIRE" שפירושו מצרפתית "עזוב אותי לעשות כפי שאני רוצה" הכוונה היא לכלכלה שאומרת אני הסוחר/בעל היוזמה פועל לפי חוקי השוק לפי הכדאיות שלי בשוק ולא לפי החוקים שהממשלה מחוקקת שמצירה את צעדיי. יש פה מתח בין אלה שמתחזקים את המערכת הפוליטית שיש עליה מונופולין זה מאות בשנים לבין מעמד חדש שנוצר כתוצאה מהמהפכה התעשייתית של מעמדות הביניים העירוניים: סוחרים, בעלי יוזמות כלכליות בעלי מפעלים שאימצו דרך חשיבה אחרת ומעוניינים בחופש כלכלי לפעול על פי כוחות השוק ולא על פי דעות קדומות , לפי מנהל ממשלי לא תקין , לפי השפעה ופטרוניות של פקידי מנהל ציבורי וממשל שונים זה יוצר ניגודים בין האריסטוקרטיה בבריטניה שמעוניינת לשמר את מעמדה ואת העושר שלה שבא בעיקר מאדמות. השגשוג והקדמה יצרו אווירה של שביעות רצון ושאננות יתר אצל חלקים גדולים של מעמדות הביניים בבריטניה הבעיה היא שכאשר טוב לך אתה לא פועל לשינוי דברים, אתה הופך להיות יהיר וזה מתבטא היטב במדיניות החוץ הבריטית שרירותיות ביחס לילידים ולמושבות. אנשים הרגישו יותר מדי טוב והיו כאלה כמו הרדיקאלים בבריטניה והכנסייה שלא רואים את הדבר בצורה טובה . מאמצע המאה ה-19יש שגשוג של האמונה ושל מפעלי צדקה למיניהם הוויקטוריאנים התיכונים הם אנשים יראי שמיים שמתייחסים לכנסייה במלוא הרצינות יש גם התנגדות למטריאליזם אצל חלק מאותם האנשים צורך ביצירת מפעלי צדקה למיניהם שלוקחים את היוזמה לעזרה עניים מידיים ציבוריות, מהממשל הציבורי והעברתה לידי הכנסייה או אנשים פרטיים. אנחנו רואים יותר ויותר יוזמה והקמתם של מפעלי צדקה בחסות כנסייתית לצורך דאגה לעניים וחסרי כול.
