ג'יימס קארי במאמרו "גישה לתקשורת כתרבות" מציג שתי תפיסות לתקשורת: תקשורת כהעברה- תקשורת שמפיצה תכנים במרחב כדי לשלוט בפרט ובמרחב. תקשורת כהתכנסות טקסית- התקשורת היא טקס שמושך עליו את הפרט תוך יצירת שיתוף ואחווה. התקשורת והתרבות מספקות לאדם מערכת סמלים שמסייעים לו להגדיר את המציאות והזהות החברתית שלו. קארי משווה את התרבות לדג במים. התרבות עוטפת אותנו כמו שמים עוטפים דג והוא לא מודע לקיום המים. התרבות היום יומית כל כך טבועה באדם כך שהוא לא חש בה יותר. ההגמוניה השלטת משתמשת בתרבות בכדי לשמר את המצב הקיים.
קארי טוען כי התקשורת ממלאת תפקידים רבים בחיי האדם. היא מפיקה בעבור האדם מציאות, משמרת אותה ומשנה אותה בהתאם לצורך. התקשורת יוצרת לאדם "מפה" למציאות בה הוא חי. התקשורת עושה לאדם סדר בכאוס שסביבו ומקנה משמעות לאירועים סביבו. תהליך ההתכנסות הטקסית של התקשורת מאפשר לאדם לבנות את הזהות החברתית שלו.
קארי מציג הגדרה חדשה, מגדיר את היחסים בין התקשורת ומציאות באופן הבא : התקשורת היא תהליך סימלי שבו מציאות חברתית מיוצרת מופקת, משתמרת, מתוקנת ומתגלגלת באחרת (משתנה במהלך הזמן). מסביר את התהליך הזה על ידי השימוש במטאפורה דג במים. כלומר, אנו חווים את המציאות דרך עולם סימלי שאנו טווים מסביב לנו המורכב מייצוגים תקשורתיים ואנו כלל לא חשים בקיומו של עולם זה ועד כמה הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. הדרך בה משתלבת התקשורת בדרך בה אנו חווים את המציאות היא כמו הדג במים. (התרבות משולה למים ובני האדם לדגים השוחים) דרך הייצוגים התקשורתיים אנו חווים את המציאות, ממש כמו דג במים אנו לא חווים שום דבר במנותק מהסמלים שאני שוחה בהם. כך בני האדם אינם מודעים שכך שרק דרך הלשון , הערכים והסמלים שעימם גדלו הם מסוגלים לחשוב להבין את העולם ואת עצמם, ואין להם כלים מחוץ לתרבות. מי הים שהדג שקוע בהם הם מאגר נתון לכן הדימוי מתאים יותר לתרבות מסורתית בה אין כמעט ספקות וסימני שאלה. כך למשל את ניו יורק של היום אראה כמו שהוצגה ב"סקס והעיר הגדולה". אנו טבועים באותם דימויים שאנו לא שמים לב אליהם, משהו מהטקסטים הניו יורקים עולה מול המציאות.
קארי מציע גם את מושג המפה , שניסיון ליצור תבניות שיסדרו לנו את העולם, במפות מתורגמות המציאות לסימנים גרפיים שמסבירים דרכם לילד איך להגיע לבית הספר, מפות של ביטוי מוזיקלי, ומפת הדרכים שמציעה לנו מהדורת החדשות כדי לחוות את העולם. כל המפות אינן מציאות אבל הן יוצרות מציאות משלהן תוך כדי שהן נוטעות סדר במציאות " מציאותית " מורכבת ומבולבלת.
