אליהוא כץ ודניאל דיין במאמרם "אירועי תקשורת: הבניית האירוע" מדברים על הדרך בה התקשורת יוצרת שגרה, שוברת אותה ומשיבה אותה על כנה. אירוע מדיה הוא טקסט שמתקיים בזירה מסוימת, יוצר הבחנה בין קהל למשתתף, תגובת הקהל חשובה לתוכן האירוע. אירוע מדיה טקסי מאפשר לקהל גישה שוויונית לאירוע, ללא קיטוע ועם פרשנויות. הם מראים כיצד אירוע תקשורתי מסוים מקבל מעמד עליון והופך לשובר שגרה. אירוע המועבר בשידור חי, זוכה לפרומואים רבים, השיא הוא האירוע עצמו ואז הסיכומים מחזירים אותנו לאט לאט לשגרה. הטלוויזיה מפצה את הצופה על כך שהוא לא נוכח באירוע עצמו דרך טקטיקות שונות: סיקור של "אירועי כביכול" אירועים שוליים לאירוע המרכזי, יצירת מסגרת הקשר חגיגית, יצירת תחושת חגיגיות, הפיכת המציאות/ האירוע לבדיון סיפורי- הצגת אירועי מסגרת להבנת האירוע.
לדעת כץ ודיין אירוע מדיה הוא טקסט סגור. למוען יש שליטה מוחלטת על יצירתו. הוא מכין את הצופה לקראתו דרך פרומואים, יוצר סיפורי מסגרת לפי ראות עיניו אשר מכוונים את הצופה למשמעות מסוימת. המוען בוחר את הדרך להעביר את האירוע ע"י בחירת נקודת הצילום ומקום ההתמקדות בכל שלב של השידור. לצופה יש תחושה שהוא במקום וחלק מהאירוע אך בעצם הוא נשלט ע"י המוען שבחור מה להראות לו. הטקסט סגור לחלוטין והוא בעל משמעות אחת בלבד היא האידיאולוגיה השלטת.
כץ ודיין טוענים כי הטלוויזיה מבנה סדר יום ושגרה ולכן היא גם יכולה להוציא את האדם מהשגרה הזו. שידור אירוע מדיה מלווה בפרומואים אשר מכינים את האדם לפריצת השגרה שהולכת להתרחש. האדם נערך לקראת השידור. הטלוויזיה מכניסה אותנו לאירוע ע"י סיקור "אירועי כביכול". אירועים שוליים לאירוע עצמו שנותנים לו מסגרת ומבנים את הסיפור כולו (חתונת דייאנה- השמלה והעוגה). התקשורת יוצרת מסגרת חגיגית לאירוע ומבחינה בינו לבין חיי היום יום. הטלוויזיה תוחמת את האירוע לזמן ומקום ע"י שידור תוכניות מסביב שקשורות לאירוע ופרומואים לשידור עצמו. התקשורת מוציאה אותנו לעט לעט מהשגרה וגם מחזירה לאחר האירוע ע"י סיכומים. בעזרת הקריינות נוצרת תחושה של חגיגיות. הקריין מעניק הקשר תרבותי שמחבר את הצופה לאירוע. כמו כן הטלוויזיה בוחרת קו עלילתי מסוים דרכו יבין הצופה את האירוע. ניתן לראות כי הטלוויזיה ממלאת תפקידים רבים עבור הצופה. מהבניית האירוע עצמו, דרך הבנתו ויציאה ממנו.
