לאחר פירוק תנועת המרי ההגנה חדלה מפעולות צבאיות, ואילו האצ"ל והלח"י הגבירו את מאבקם בבריטים. פעולותיהם היו שונות ורבות: פיצוץ מסילות ברזל, חבלה בעמודי טלגרף, תקיפת משרדים ומבנים של השלטון הבריטי, שוד בנקים למימון הארגונן (יש לזכור שלא היו תחת חסות הנהגת היישוב ולא נהנו מתמיכה כספית) ומתקפות טרור אישיות על אנשי השלטון הבריטי. הם נקטו בפעולות אלימות רבות, ושילמו על כך מחיר כבד – הבריטים תפסו כמה מחברי המחתרת, ותלו אותם בזה אחר זה. הם הועלו לגרדום בכלא עכו. כתגובה לכך פרצו חברי אצ"ל לכלא עכו במבצע לבאי מרשים, ושחררו בפיצוץ את אסירי האצ"ל והלח"י ששהו בכלא.
בקיץ 1947 חטפו אנשי אצ"ל שני סמלים בריטיים כתגובה להודעה הבריטית על ההוצאה להורג העתידית של שלושת חברי הארגון. האצ"ל הודיע כי אם לא יבוטל גזר הדין, הסמלים הבריטיים ייתלו אף הם. דבר לא הואיל, והבריטים לא חזרו בהם. לאחר שנתלו חברי האצ"ל, נמצאו שני הסמלים תלויים בפארק בנתניה. ההגנה גינתה בפה מלא את הפעולה, שהחריפה את היחסים בין הארגונים. פרץ מעין "סיזון קטן", בו נרדפו שוב אנשי האצ"ל והלח"י, אם כי בעוצמה פחותה משהייתה בסזון המקורי, לפני הקמת תנועת המרי העברי. ההגנה מעולם לא אהבה את דרכם האלימה של הארגונים הפורשים, וטענה כי הם מהווים מטרד לתנועה הציונית, ושהקמת בית לאומי בארץ ישראל תתאפשר רק בשילוב התיישבות והעפלה, ולא פעולות צבאיות גרידא, בהן עסקו הפורשים. עד היום שורר ויכוח עז בין חברי ההגנה ובין חברי האצ"ל והלח"י, בנוגע לסוגייה- מי גירש את הבריטים מהארץ.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון / המאבק להקמת מדינה יהודית
