סיכום בהיסטוריה: בגדד כדוגמה לעיר מוסלמית בימי הביניים

סיכום בהיסטוריה: בגדד – מאפייני העיר המוסלמית בימי הביניים כפי שבאו לידי ביטוי בעיר בגדד

עמוד זה הוא חלק ממערך הסיכומים בהיסטוריה א באתר, ומשתייך לאסופת הסיכומים בנושא "ערים וקהילות – חברה ותרבות בימי הביניים"

בגדד היא דוגמה לעיר מוסלמית בימי הביניים, שכן היא הייתה אחת מהערים המוסלמיות הגדולות והחזקות של תקופתה (הערכות מדברות על כרבע מיליון תושבים).

על מנת להבין את הרקע לדיון בבגדד יש ראשית לקרוא את הסיכומים אודות צמיחה האסלאם והתפתחות הערים בעולם המוסלמי והעיר המוסלמית. הדיון בעיר בגדד בה בעיקר על מנת להדגים את מאפייני העיר המוסלמית בימי הביניים במקרה ספציפי.

בהמשך העמוד תמצאו סיכום אודות ההיסטוריה של בגדד בימי הביניים.

הדיון שלנו בעיר בגדד מתחלק לארבעה חלקים שלכל אחד מהם מוקדש עמוד משלו:

חיי היום יום בבגדד (החלוקה לרבעים, סוגי הבתים, מעמדות, בעיית המים ודרכי התמודדות איתה)

בגדד כמרכז כלכלי

ניהול העיר– מערכות השיפוט, הפיקוח והאכיפה בבגדד.

בגדד כמרכז תרבותי של העולם המוסלמי במאות ה- 9 וה- 10 והביטויים לכך, תחומי הידע שפרחו בבגדד.

כמו כן מוקדש דיון נפרד ומורחב לנושא של הקהילה היהודית בבגדד של ימי הביניים

בגדד בימי הביניים

השיקולים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים שהובילו לייסודה של בגדד כבירת הח'ליפות העבאסית.

פוליטית – מיקום העיר נקבע בין אזורי שליטת פרס לשליטת ח'ליפות בית אומייה, כלומר – בין אזורי המוסלמים החדשים (בסיס הכוח של בית עבאס), שלא היו ערבים, למוסלמים הוותיקים. המיקום ותנאי השטח הטובים אפשרו לשליטי בית עבאס לשלטון היטב על כל האימפריה (לעומת דמשק שנמצאה במזרח הח'ליפות), ולהעביר כוחות צבא במהירות במקרה של מרידה.
כלכלית – אזור פורה המצוי על גדות נהר החידקל, ועל תעלה שחיברה בין שני הנהרות הגדולים (הפרת והחידקל). תעלות המים שנבנו אפשרו קיום חקלאות מפותחת שסיפקה את צורכי העיר והחיילים שמוקמו בה; אקלים נוח – אפשר גידול חקלאי נוח והיטיב עם התושבים; באזור עברו דרכי מסחר ימיות ויבשתיות ראשיות – עובדה שהבטיחה אספקה שוטפת של מוצרים לעיר.
חברתית – בניית בגדד נועדה לסמל את מעבר הכוח מהמוסלמים הוותיקים (הסונים) שהינם ערבים למוסלמים החדשים. עושרה של העיר והפאר שלה האדירו את הח'ליפים ושימשו אות לעוצמתם; מיקום העיר היה מקום מפגש תרבותי ופוליטי. הסוחרים הרבים שהגיעו לעיר הביאו עימם רעיונות ותפיסות עולם שהעשירו את עולמם הרוחני של בני העיר.

גורמים אירועים ואישים שתרמו לבנייתה והרחבתה של בגדד ודרכי פעילותם –
השפעות המאבקים הפוליטיים בח'ליפות העבאסית על העיר בגדד במאות ה-10-8 –

האישיות הבולטת ביותר בהתפתחות בגדד – הח'ליף העבאסי אל מנצור שבנה את העיר במאה ה-8, במשך 4 שנים, במאה ה-8. בגדד נועדה להחליף את הבירה דמשק. אל מנצור העסיק כ-100,000 פועלים שבנו את העיר העגולה (השפעה של התרבות הפרסית). מספר עצום זה של פועלים ופקידים חייב הקמת אזורי מגורים עוד בתהליך הבנייה עצמו. כך החלו להיווצר רובעי המגורים על פי מקצועות; כדי להגן על העיר נחפרה תעלת מים עמוקה סביבה וכן נבנתה חומה גבוהה. 4 שערים נקבעו בחומה והוצבו מגדלי שמירה. אזורי השליטה והמגורים של הח'ליף, כולל ארמונו והמסגד הגדול – סמל לאחדות השלטון והדת, ארמונות הנסיכים ומשרדי הממשלה, מוגנו אף הם על ידי חומה פנימית. מסביב לעיר העגולה – עיר הארמון, צמחו רובעי המגורים. הח'ליף אל מנצור עצמו בנה לעצמו ארמון נוסף מחוץ לעיר העגולה, מהעבר השני של הנהר. כתוצאה מכך החלה העיר להתפשט לאזור זה, וגם שם צמחו רבעים.
בנו של אל מנצור – הארון אל ראשיד – המשיך ופיתח את העיר. הוא העסיק את משפחת אל ברמכי כווזירים. הם בנו לעצמם ארמונות ופיתחו את העיר עוד יותר. מאחר ומשפחת אל ברמכי העריכה מאוד אומנות, טיפחו תחום זה בעיר. הח'ליף עצמו התגורר בארמונותיו תוך שהוא מנהל אורח חיים פרוע למדי. בעוד משפחות הווזירים מנהלים את הממלכה.
לאחר מות הארון אל ראשיד חולקה הממלכה בין שני בניו – אל אמין ואל מאמון (המאה ה-9). שניים אלה רבו על השלטון, העוצמה והעושר. אל מאמון היה בעל השליטה על הצבא ועל כן הטיל מצור על בגדד וגרם לה נזקים עצומים (כולל לעיר העגולה). הוא הצליח להפיל את אחיו אל אמין מהשלטון ולחסלו. לאחר מכן שב אל מאמון לבגדד, שיקם את העיר (למעט העיר העגולה שנותרה בהריסותיה). אל מאמון התגורר בארמון משפחת אל ברמכי. הוא הוסיף לעיר מסלול מרוצים, גן חיות ורבעים נוספים.
יורשו של אל מאמון – אחיו הצעיר – אל מעתצם כבר נטש את בגדד והחליפה בעיר חדשה צפונית יותר – סאמארה. עם זאת, גם בתקופה זו המשיכה בגדד להיות מרכז מסחרי ותרבותי.
30 שנים אחר כך – הוחזר כתר הבירה לבגדד על ידי הח'ליף אל מעתדד (סוף המאה ה-9, תחילת ה-10).
במאה ה-10 נחלשה ח'ליפות בית עבאס ועימה גם בגדד. באימפריה פשטו מרידות והוקמו שושלות מקומיות. קציני הצבא ששמרו על הממשלה והח'ליפים צברו כוח רב. קרקעות שניתנו לקציני הצבא על מנת להבטיח את נאמנותם, נגרעו מאוצר הממלכה ודלדלו את עושרה. כתוצאה מכך הוחל בחלוקת הזכות לגבות מיסים, כתשלום לחיילים, דבר שהגביר את ניצולם של האיכרים על ידי השלטון.
במחצית המאה ה-10 נכבשה בגדד על ידי הבֻוַיהים השיעים, אשר שלטו בה מאה שנה. הם פיתחו את העיר במיוחד בתחום התרבותי – ספריות, מצפה כוכבים, בתי מדרש, בתי חולים. הייתה זו תקופת התחייה הגדולה של האסלאם.