עמדת בריטניה (בווין) וארה"ב ביחס לבעיית הפליטים והעקורים באירופה ושאלת ארץ ישראל לאחר המלחמה.
בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה שבר כלי. האימפריה הייתה בקריסה, וחדלה להיחשב למעצמתה עולמית. שררה מחלוקת בבריטניה, האם לשנות את המדיניות בארץ ישראל, או להמשיך ולדבוק במדיניות הספר הלבן. עליית מפלגת הלייבור עוררה תקוות לשינוי חד במדיניות, אך שר החוץ בווין, שהיה האיש החזק בממשלה, לא התכוון כלל לוותר על הספר הלבן. בנאום שנשא בפרלמנט בשנת 1945 הבהיר שמכסת העלייה תיוותר 1500 איש לחודש, כפי שמורה הספר הלבן, בלי קשר לבעיית הפליטים והעקורים שפקדה את אירופה. הוא אף סבר כי יהודי אירופה לא צריכים לחשוש יותר לחיות באירופה, אלא צריכים לתרום כפי יכולתם למדינות המוצא שלהם במקום לעלות לארץ ישראל.
ארה"ב, שהפכה עם תום המלחמה למעצמת על הגמונית במערכה הבינלאומית, דשה רבות בשאלת ארץ ישראל. הנשיא היה טרומן, לאחר שרוזוולט נפטר ב- 1945. דעת הקהל האמריקנית הקדשיה מחשבה רבה לנושא זה, ואמצעי התקשורת דנו בו ללא הרף. בנוסף, ארה"ב הייתה המממנת העיקרית של מחנות הפליטים והעקורים בכל רחבי אירופה, ולכן חשקה במציאת פתרון מהיר שיחסוך לה עלויות כספיות. על טרומן הופעלו לחצים פוליטיים שונים. משרד החוץ גילה נטייה פרו ערבית מובהקת ודרש מטרומן לא לגלות מעורבות אמריקנית בניית הבית הלאומי בארץ ישראל. לעומת זאמ, שר האוצר הנס מורגנטאו (היהודי), דרש מטרומן למצוא פתרון מהיר לפליטים הרבים. לבסוף החליט טרומן על שליחת ארל הריסון למזרח התיכון, לבירור הסוגייה.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
