דיני תאגידים: חלוקת הון מותרת ואסורה
הסיכום שלפניכם לקוח מתוך אסופת סיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", ראו גם מאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה
חלוקת הון מותרת בכפוף לשני מבחנים – מבחן הרווח ומבחן יכולת הפרעון. הראשון – מבחן חשבונאי טכני, והשני – מבחן מהותי באשר לפגיעה בנושים.
בנוסף אנו בוחנים את דרך ההחלטה הפרוצדוראלית שבה התקבלה החלטת החלוקה. גם כאשר בתי המשפט נרתעים מלקבוע האם המבחן התקיים או לא, הם מביעים ביקורת על הדרך שבה התקבלה ההחלטה: מהפרוצדורה ניתן להעלות האם ההחלטה התקבלה בדרך לא סבירה, לא הגיונית, שאינה מביאה את השלכות העתיד – או האם התקבלה חוות דעת רצינית מפירמה המתמחה בחישוב יכולת הפירעון של החברה, האם נבחנו מספר אפשרויות והשלכותיהן, וכן הלאה. ככל שהדיון בדירקטוריון היה מושכל יותר, הסיכוי שבית המשפט יקבע בדיעבד שהיה מדובר בחלוקה אסורה – קטן.
החלטה על חלוקה חייבת להתקבל בדירקטוריון. תכלית המחוקק היא רצונו בקיומו של אחראי מובהק לפעולה – במיוחד למצב האפשרי בו יקבע ביהמ"ש בדיעבד שהחלוקה הייתה אסורה; או אז מעוניין המחוקק שניטל יהיה להטיל אחריות על גורם מוסמך כלשהו, והגורם הראוי הוא הדירקטורים. אם הדירקטור מעוניין בפטור מאחריות עליו להתנגד באופן פוזיטיבי לחלוקה האסורה, או להוכיח שהסתמך בתום לב הסתמכות סבירה על מידע מטעה, שלולא היה מטעה החלוקה הייתה מותרת. רק אם המידע מטעה תתקיים טענת הגנה לדירקטור. אופציה שלישית ואפשרית לקיום הגנה לדירקטור היא אם בנסיבות העניין לא ידע ולא צריך היה לדעת על החלוקה. לפני שאנו מטילים אחריות אישית על הדירקטורים יצטרך בית המשפט לקבוע בראש ובראשונה האם החלוקה בכלל הייתה אסורה, לפי §302 לחוק. זוהי מסננת כבדה שלולא תעבר לא תוטל אחריות על הדירקטורים.
בסופו של יום, המבחן החשוב עבור הנושים הוא מבחן יכולת הפירעון. אולם נקודת המוצא האובייקטיבית שתהווה בסיס לדיון אם החלוקה היא אפשרית היא מבחן הרווח. ישנם מצבים בהם מבחן יכולת הפירעון מאפשר את החלוקה, אך משוכת מבחן הרווח אינה נעברת ולכן החלוקה אסורה.
בפס"ד ברדיגו אנו ניצבים אל מול סיטואציה של הפחתת הון זעומה מהון החברה, שלא מהווה כלל בעיה עבור הנושים אך לא עומדת במבחן הרווח. §303 מאפשר פתרונות למצבים בהם איננו עומדים במבחן האובייקטיבי, מבחן הרווח, ובד בבד אין סכנה לנושים. או אז אנו מאפשרים לחברה לפנות לבית המשפט שיכשיר או יפסול את ההחלטה. זהו מקרה בו המבחן האובייקטיבי לא מתקיים, אך אנו בכל זאת מעוניינים בגורם אובייקטיבי שיבדוק את ההחלטה, ואז אנו מגייסים את הגורם האובייקטיבי הדיפולטי – בית המשפט.
תוצאות חלוקה אסורה
§310 קובע לכאורה סעד של השבה במקרה והדיבידנדים חולקו שלא כדין. בעל מניה יאלץ להשיב את הדיבידנדים שקיבל, אך זאת בתנאי שהיה מודע לכך שהחלוקה אסורה.
ביחס לבעלי מניות מהציבור ישנה חזקה (גם היא ב§310) שאלו לא היו מודעים להיות החלוקה אסורה, ומכיוון ו§310(א) דורש מודעות של בעל המניות לאיסור על החלוקה כיסוד לשלילת הדיבידנדים ממנו, בפועל מתקיימת הגנה כמעט מוחלטת לבעל מניות מהציבור, כך שבסופו של יום לא יאלץ להחזיר את הדיבידנדים שקיבל.
