אלימות וטלוויזיה – תיאורית העוררות

לגדול עם הטלוויזיה: אלימות וטלוויזיה – תיאורית העוררות

סיכום זה הינו חלק מאסופת הסיכומים בקורס "לגדול עם הטלוויזיה", מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.

אנשי תיאורית העוררות טוענים שהטלוויזיה יכולה להגביר את רמת העוררות שלנו ולעודד התנהגות אלימה, כלומר יש לטלוויזיה את היכולת להסיר עכבות, הכוונה שלכל אחד מאתנו יש מחסומים ערכיים שמונעים מאתנו להתנהג בצורה כזו, ולטלוויזיה יש את היכולת להסיר את המחסומים, הטענה היא שהטלוויזיה מגבירה את הסיכוי לפריצת התחומים הערכיים האלה.

מחקר

חוקר בשם: ברקוביץ,

שנות: ה 80

שאלת המחקר: האם הטלוויזיה מסוגלת לשחרר את הנבדקים מעכבות?

שיטת המחקר: שלב א' : ראיונות – הסטודנטים מראיינים בשאלות כלליות. את הסטודנטים אפשר לחלק לשני סוגים:

 קבוצה א' – נעלבים

קבוצה ב' – לא נעלבים

  1. רואים סרט שיש בו אלימות לגיטימית (הגנה עצמית, הגנה על רכוש, מלחמה)
  2. רואים סרט שיש בו אלימות לא לגיטימית.

שלב ב' – שולחים את המרואיינים בחזרה לראיון, אצל מי שראיין אותם קודם, ולפני שכל אחד מהם נכנס לראיון אומרים להם שהמראיין שלהם מחובר לאלקטרודה, ויש להם אפשרות לתת לו מכת חשמל ויסמנו להם במהלך הראיון ללחוץ על המתג.

ממצאים:

אפשר לראות שמתוך קבוצת הנעלבים הנטייה ללחוץ על המתג הייתה גבוה יותר, שמתוכם היו כאלה שגם נעלבו וגם ראו אלימות לגיטימית לחצו יותר.

רמת עוררות גבוהה + אלימות + גירוי חיובי = התנהגות אלימה.

ביקורת על שני המחקרים (בובו+ עוררות)

  1. עולה השאלה האתית האם זה ראוי ללמד נחקרים התנהגות אלימה במיוחד כשהם צעירים מאוד.
  2. האלימות שהוצגה במחקרי בובת בובו הייתה מלאכותית מאוד, יצרו דמות דמיונית וסיפור דמיוני שלא תואמים את תכני המציאות.
  3. המחקרים הללו מתקיימים בתנאי מעבדה, יש ניסיון לשכפל את המציאות מצד אחד, ומצד שני לבודד את הנחקרים ממשתנים אחרים שנוכחותם בסביבת הצפייה האמיתי היא משמעותית.
  4. יש התעלמות מעמדת הנחקר, הולט במיוחד במחקרי בובו, משום שמאוד יכול להיות שחיקוי ההתנהגות האלימות נובע מהומור ומשחק.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר:

הכסף או החיים: כמה זה "מספיק"?

כמה כסף זה מספיק בכדי לחיות חיים מאושרים? אם התשובה היא "עוד" אז אין לכם סיכוי, אבל מבט אחר על העבודה והקניות יכול לשנות את זה.