מקומה של הטלוויזיה במערך המשפחתי – סיכום

לגדול עם הטלוויזיה: מקומה של הטלוויזיה במערך המשפחתי 

סיכום זה הינו חלק מאסופת הסיכומים בקורס "לגדול עם הטלוויזיה", מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.

מקומה של הטלוויזיה במערך המשפחתי  – 3 מחקרים:

המחקר הראשון בודק איזה שימושים חברתיים יש לטלוויזיה ?

החוקר: ג'יימס לאל.

שנה: 1980

המטרה: להבין איזה תפקידים חברתיים יש לטלוויזיה?

מטרת המחקר? לטענתו הצפייה בטלוויזיה זה סוג של ריטואל, שבירת שיגרה עם חוקים מאוד ברורים, טקסים.

שיטת המחקר? תצפית משתתפת , שלחו 200 סטודנטים לבתים של 200 משפחות, לא אומרים להם שהם בודקים את הרגלי הצפייה, הם עוקבים וממיינים, תוך התעניינות מיוחדת בצריכת תקשורת.

הממצאים:

לאל עושה הבחנה בין שימושים מבניים , ושימושים יחסיים.

שימושים מבניים: אינם נובעים מהתוכן (רעש רקע, חברות, הסדרת זמנים ופעילויות):

 א. משאבים סביבתיים – שימוש בטלוויזיה בתור רעש רקע, רקע לפעולות שגרתיות ותחליף לפעילות חברתית, לדוגמה להדליק טלוויזיה במקום תחנת הרדיו.

הטלוויזיה משמשת כרקע לפעולות השגרה היומיומיות שנעשות בבית. נותנת תחושה של נוכחות חברתית ופעלתנות.

ב. משאבים מווסתי התנהגות – הטלוויזיה כמשאב שמבנה לי את סדר היום, מסדר את היום בהתאם לתוכנית.

שימושים יחסיים: א. יחסים מסדירי תקשורת –  הצופים נעזרים בדמויות ומצבים בטלוויזיה כדי להסביר לעצמם חלק מההתנסויות שלהם ביומיום. הטלוויזיה יוצרת נקודת התייחסות משותפת לכל בני המשפחה, מקלה על השיחה בתוך המשפחה ויוצרת מעין סיטואציה לא מחייבת שיכולה להקל על שיחה משפחתית שכן היא מצמצמת את האי נוחות הכרוכה לא פעם במגע עיניים אינטנסיבי. בנוסף הטלוויזיה נותנת כלים ודוגמאות זה נכון בעיקר לגבי ילדים ונוער, שמקבלים הבחנה בין טוב ורע. הטלוויזיה גם נותנת שפה ליצירת קשר עם אנשים, לדוגמה מטבעות הלשון שיוצרת סידרה כמו ארץ נהדרת יוצרים שפה משותפת בין ההורים לידים.

ב. השתייכות או הימנעות – הטלוויזיה מאפשרת ליצור קשר חברתי או להימנע ממנו. מצד אחד הטלוויזיה מאפשרת התכנסות משפחתית (מדורת השבט) שמזמנת מגוון של תגובות רגשיות (קוגניטיביות). מצד שני הטלוויזיה גם מפחיתה את הלחץ לנהל שיחה מתמדת ומאפשרת לצופה לתחום מרחב פרטי לזמן מסוים. בנוסף ישנה היכולת ליצור קבוצה ולהגדיר את הגבולות שלה, למשל בכל השכונה צופים באירוע ספורט בטלוויזיה, הטלוויזיה מגדירה את הביחד והחוץ בתוך הסלון. ומוציאה מהכלל את אותם אנשים שלא רואים.

ג. למידה חברתית – הטלוויזיה כמקור מידע, לומדים אינפורמציה בכל מיני תחומים, בנוסף לומדים התנהגות חברתית רצויה ולא רצויה. לומדים גם תפיסות שונות של הורות.

ד. מיומנות ושליטה – הטלוויזיה מאפשרת להפגין סמכויות וחלוקת תפקידים בתוך המשפחה בעיקר מצד ההורים כלפי הילדים וגם בניהם. הטלוויזיה מסייעת להבהיר את חלוקת התפקידים במשפחה כגון: סמכות ההורים, מבליטה את ההורים בתור מקור ידע – ילדים משלימים פערי ידע אצל ההורים, נוח להורים לתת חיזוק ע"י מה שרואים בטלוויזיה. מהווה תחליף לדימוי תפקיד. הילדים מאמצים דמות טלוויזיונית.

ה. יכולת הסלקציה – הטלוויזיה מבהירה את ההיררכיה בתוך המשפחה, גם בנפרד וגם ביחד.

לאל מסכם ואומר שהצפייה מהווה סוג של טקס שכולל בתוכו מאפיינים פולחניים שחוזרים על עצמם – ריטואלים – מקומות ישיבה ארגון המרחב הפיזי, דיבורים ושתיקות וכדומה.

המחקר השני בודק את מאפייני המשפחות והשפעתם על הצפייה, תקשורת בתוך המשפחה ומערך הצפייה בטלוויזיה.

החוקרים : צ'אפי ומקלאוד.

שנה : 1972 .

המטרה: לזהות את סוגי האינטראקציות (הקשרים) המשפחתיים בזמן הצפייה בטלוויזיה.

הממצאים: שני סוגי משפחות על פי מאפייני התקשורת הבינאישית שלהם:

א. משפחות עם אוריינטציה חברתית.

ב. משפחות עם אוריינטציה מושגית.

שני סוגי המשפחות הם קצוות ברצף, והמחקר מאפשר לנו למקם משפחות על הרצף ולדעת לאן משפחה קרובה יותר.

שיטת המחקר: שאלונים.

א.     משפחות בעלת אוריינטציה חברתית גבוהה – משפחות שהערך החזק ביותר הוא המשפחתיות, ילדים שומעים ביטויים כגון: "אין כמו המשפחה" "אין כמו בבית" היררכיה מאוד ברורה, יש תפקיד מוגדר לכל אחד. ההורים מעודדים את הילדים להסתדר עם האחרים – בני המשפחה, חברים. הילדים לומדים להימנע מעימותים, לדכא כעסים ולא לפגוע ברגשות הזולת, שלום בית הוא ערך חשוב במשפחה כזו. הילדים הם בד"כ יותר צייתנים, משתפי פעולה וממושמעים יותר.

מבחינת צריכת תקשורת משפחות אלה צורכות יותר תקשורת ממשפחות אחרות, בעיקר תכני בידור ופחות אקטואליה וידע. הפיקוח על הצפייה של הילדים הוא נמוך יחסית הצפייה היא הרבה פעמים בצוותא והיא למעשה דרך להפגנת סולידאריות. הטלוויזיה משמשת כרעש רקע, מווסתת את סדר היום מספקת נושאים לשיחה ומאפשרת הפגנה של חלוקת תפקידים במשפחות. הטלוויזיה גם מאפשרת הפחתה של עימותים וויכוחים.

ב.      משפחות בעלות אוריינטציה מושגית גבוהה – משפחה שמתאפיינת בתקשורת פתוחה ומעודדת את הילדים להביע דעות ועמדות, ילדים במשפחה כזו נחשפים לכמה נקודות מבט והדגש הוא בעיקר על רעיונות ופחות על רגשות. הילדים הם בעלי הישגים טובים בלימודים וכחניים יותר ומביעים דעות ולא רגשות. הילדים יותר פעילים בבית הספר, מעורבים מבחינה פוליטית.

מבחינת צריכת תקשורת הילדים צופים קלים יותר. צופים יותר בתוכניות אקטואליה ולא בידור. הפיקוח על הצפייה במשפחות אלה הוא משמעותי יותר ולכן הילדים נחשפים לפחות אלימות. הטלוויזיה מאפשרת העברת ערכים ע"י ההורים ומשמשת גם להגדרת הסמכויות והפגנתן בתוך המשפחה. משפחות רוצות להרחיב את עולם הידע של הילדים, לחשוף אותם לכמה שיותר, משפחות  פתוחות לשמוע את דעת הילדים גם אם היא שונה, פחות רגש המטרה להעשיר את הידע.

ילד שגדל בכל אחד מסוגי המשפחות הללו הוא שונה בכך שהטלוויזיה פחות משפיעה אלה דווקא הסביבה המשפחתית.

1. שב והנח לפעול – משפחה ששתי האוריינטציות נמוכות, משפחה שבה ההורים ממעיטים להתערב, הילדים מושפעים בעיקר מהחברה.
2. משפחה מגוננת – משפחה שהאוריינטציה החברתית גבוה והמושגית נמוכה, ההירארכיה המשפחתית מאוד דומיננטית, מבהירים לילדים לא לשבור את המוסכמות המשפחתיות, הם יראו בעיקר תכני בידור כגון : ארץ נהדרת לעומת זאת תכנים כגון פוליטיקה שגורמים לבעיות לא יראו במשפחה כזו.
3. משפחה פלורליסטית – האוריינטציה המושגית גבוהה והחברתית נמוכה , משפחות שפועלות להעשרת הידע של הילדים, לפתח את מיומנות התקשורת של הילדים, מבחינת תכנים טלוויזיוניים, מכוונים את הילדים לתכנים שיתרמו להם לידע, בד"כ מדובר במשפחות עם רקע כלכלי גבוה והן מודעות גם להשפעות השליליות המיוחסות לטלוויזיה, יש מגמה של הגבלת התכנים לילדים. ערוצי מדע וטבע, חינוכית הגבלת שעות צפייה, תוכניות שאסור לראות. במשפחות כאלה גם מסבירים לילדים למה אסור.
4. משפחה קונצנסואלית – גבוה וגבוה – הורים במשפחה כזו מנסים לנהוג בדרך הנכונה "חברתית" מבלי להסביר לעצמם ולילדים. שומרים על כבוד להורים, ילד במשפחה כזו נתון לשני סוגי לחצים, מצד אחד מכוונים אותו לחברים הנכונים, ומצד שני מצפים ממנו לקבל את עמדת המשפחה. מבחינה טלוויזיונית הילדים חשופים לערוצי מדע. גם בגיל מבוגר, יהיה קשה לילדים להביע את עצמם.

המחקר שלישי בודק כיצד ההבדלים בין המינים במשפחה משפיעים על הרגלי הצפייה?

צפייה ומערכי כוח משפחתיים – בין נשים לגברים.

חוקר – דיויד מורלי.

שנה – 1986.

מטרה – ההבדל המגדרי – כיצד הוא משפיע על הרגלי הצפייה של המשפחה (מגדר מדבר על הציפיות החברתיות והגדרת הבדל ההתנהגות בין שני המינים).

ההשפעה – מתבטאת בשני מובנים – מי שולט על התכנים – הגברים או הנשים, האם יש הבדלים בהרגלי הצפייה , ואיך זה בא לידי ביטוי.

שיטות מחקר – מורלי ראיין בעצמו 18 משפחות, מתחום חברתי יחסית רחב, (למרות שכולם היו לבנים) ראיון פתוח בנוגע להרגלי הצפייה שלהן. השאלות היו לא סגורות כדי לראות מהם סוגי האינטראקציה בתוך המשפחה.

לטענתו צפייה בטלוויזיה היא בגדר עשייה חברתית ולא אינדיבידואלית ולכן צריך להבין אותה על רקע המסגרת החברתית תרבותית שמתוכה היא מתקיימת. בנוסף לכך טוען מורלי שהבדלי מגדר הם תוצר של הבנייה חברתית ותרבותית ולא תכונה ביולוגית.

הממצאים – מורלי רואה בכל סוגי המשפחות הבדלים ברורים ברגלי הצפייה בין גברים ונשים וגם עידן השליטה בשלט – זה בא לידי ביטוי ב 8 הנקודות הבאות:

1. מי ששולט בעיקר בשלט זה הגברים – לפי הטעם של אב המשפחה, כשהאבא לא נמצא זה בד"כ הבן הבכור.
2. מבחינת כמות הצפייה – גברים צופים יותר מנשים בטלוויזיה, נשים לא מתייחסות לעובדה שהטלוויזיה פתוחה בזמן צפייה והרבה פעמים הטלוויזיה דולקת אך הן לא צופות בה.
3. סגנון הצפייה – האם אנו צופים בעניין או שכל הזמן מזפזפים – מורלי גילה שגברים כחלק מהעניין של צפייה לאורך זמן רוצים לראות תוכנית מסוימת. לנשים יש יותר נטייה לזפזפ. טלוויזיה לא נתפסת כפעילות מחייבת אלא בשביל להעביר זמן.
4. האם הצפייה מתוכננת או שלא – גברים יותר מתוכננים ונשים פחות מחויבות לתוכנית, למרות שלפעמים יש תוכניות מסוימות שיש בהם עניין מיוחד.
5. פעילות בזמן צפייה – פעילות שהפרט מקיים בזמן הצפייה – אצל גברים לא עושים שום דבר נוסף, נשים טענו שהגברים משתגעים מזה שנשים עושות מספר דברים במקביל.
6. פעילות חברתית בזמן הצפייה – האם אנו צופים לבד או בקבוצה – צפייה ביחד מאפיינת יותר גברים מנשים , מה גם שבשנות ה 80 פחות תוכניות התאימו לנשים.
7. נכונות לשוחח על התכנים הטלוויזיוניים לאחר הצפייה – נשים מוכנות לשוחח על הטלוויזיה עם חברים וכו', לעומת זאת, גברים לא בוחרים בזה, אלא אם כן מדובר בספורט או אקטואליה.
8. הבדלים בטעם בין גברים לנשים– גברים מעדיפים יותר תכנים ריאליסטים, דברים שקרובים למציאות, חדשות, ספורט. גברים תופסים את הבית כמפלט ופנאי מהמרחב הציבורי ולכן הם צופים בטלוויזיה בלב שלם. ברוב המקרים הם בוחרים במה לצפות. מעדיפים צפייה מרוכזת ללא הפרעה.

נשים מעדיפות יותר תכנים פנטסטיים, דמיוניים , רגשיים יותר. הו צופות בטלוויזיה עם ייסורי מצפון, הצפייה שלהן באופן כללי מופרת בקלות ע"י הסביבה. עבורן צפייה זו פעילות חברתית שכוללת שיחה. הרבה פעמים חושבות הנשים על הצפייה בטלוויזיה כסוג של בזבוז זמן במיוחד כי זה בא על חשבון מטלות הבית והילדים. נשים בד"כ אדישות ביחס להיצע של התוכניות. הן צופות פחות מגברים ובד"כ משוחחות על התכנים לאחר מכן. הנשים מצהירות שהן נהנות לצפות בטלוויזיה כי הן תופסות את הצפייה כסוג של שחרור ממטלות הבית. בד"כ מעדיפות לראות אופרות סבון וקומדיות רומנטיות ולא אוהבות קומדיות כי יש ערעור של הסדר החברתי ונשים אוהבות סדר חברתי (בגלל זה לא יהבו נישואים פלוס לדוגמא).

1. וידאו – מי משתמש יותר בוידיאו – גברים משתמשים יותר ויש לכך שני הסברים: א. מבחינה מגדרית החברה לא מצפה מנשים להתעסק עם דברים טכניים. ב. לנשים יש מספיק פעילות בבית ולא צריכות גם להתעסק עם הקלטות בוידיאו.

מסקנות- ראינו הבדלים בהרגלי הצפייה בין גברים לנשים, הבדלים לא נובעים מהבדלים פיזיים אלא לפי מאפיינים מגדריים. התוצאות הופיעו בכל המשפחות בצורה גורפת.         בסוג אחד של משפחות המצב היה הפוך, כלומר שנשים שולטות יותר, זה היה במשפחות שנשים הרוויחו יותר מגברים.