סיכום מאמר: קתרין מקינון/ תשוקה וכוח
מתוך המאגר: סיכומי מאמרים במשפטים, סיכומי מאמרים במגדר
קתרין מקינון/ תשוקה וכוח, מתוך 'דרכים לחשיבה פמיניסטית'
על פי קתרין מקינון ב"תשוקה וכוח" המיניות עבור הפמיניזם היא כמו העבודה עבור המרקסיזם – הם החלקים הכי פרטיים באדם שהופכים אותו לישות המדוברת בתיאוריה. העבודה היא תהליך חברתי של עיצוב ושינוי העולם החומרי והעולם החברתי אשר יוצרים ערך. באמצעותה אנשים נעשים מה שהם מבחינה חברתית.
אותו הדבר קיים לגבי מיניות – ההכוונה והביטוי של המיניות מארגנים את החברה על פי שני מינים, נשים וגברים. חלוקה זו הינה יסוד טוטאלי של היחסים החברתיים. היא מובנית ושולטת כמו שהמעמד מובנה ושולט בתיאוריה המרקסיסטית. המיניות היא שיוצרת את התשוקה, שיוצרת את היחסים בין נשים וגברים שיוצרים את היחסים החברתיים בכללותם.
כשם שההפקעה המאורגנת של עבודה של אנשים מסוימים לשם שימושם של אחרים מגדירה את המעמד, את הפועלים כך ההפקעה המאורגנת של המיניות לשם שימושם של אחרים מגדירה את המין, את האישה.
הן המרקסיזם והן הפמיניזם הם תיאוריות של כוח וחלוקתו הבלתי שווה.
התיאוריה הפמיניסטית של כוח קבועת כי המיניות מוגדרת כשם שהמגדר הוא מיני. הארוטיזציה של השליטה והכפיפות יוצרת מגדר, יוצרת גברים ונשים בצורה החברתית.
התיאוריה הפמיניסטית של ידע מהווה ביקורת על כך שנקודת מבטם של הגברים כפתה את עצמה על העולם, ועדיין כופה עצמה עליו (נקודת המבט האובייקטיבית הינה בעצם נקודת מבט גברית). במצב כזה, כשנקודת המבט האובייקטיבית הינה נקודת מבט גברית שמעבירה את העולם תהליך של אובייקטיביזציה הופכת את הנשים לאובייקטים מיניים. האובייקטיביזציה המינית מגדירה נשים כמיניות תחת העליונות הגברית.
המגדר, לפי הגדרה זו, הוא עניין של שליטה ולא של הבדל. עליונותם החברתית של הגברים ונחיתותן של הנשים אינה כורח של הטבע. העובדה שזה מצבם החברתי היא שמבנה את השונות המינית כפי שאנו מכירים אותה היום.
יחסי אם-ילד אינם ההסבר לשליטה הגברית. רק בתוך ההקשר בו כוח גברי כבר קיים ניתן לאפיין יחסים בין אם לילד ככאלו שבהם האם נתפסת כבעלת כוח במובן זה שהיחסים נעשים רוויי אימה, חרדה ובוגדנות. היחסים אינם הסיבה שהעליונות הגברית קיימת.
מיניות = מה שעובר ארוטיזציה בחברה מסוימת. בדרך זו מיניות הינה חברתית ביסודה, תלוית יחסים. היות והמיניות צומחת ביחסים הנתונים לשליטה גברית, נשים אינן אלו שיוצרות את משמעותה. כיון, התוכן שיש למיניות הוא המבט שמבנה את הנשים כאובייקט להנאתם של גברים. הנשיות שאנו מגדירים אותה כיום היא הדרך שבא הנשים הגיעו למצב בו הן מעוניינות בשליטה גברית, מה שמנוגד לאינטרסים שלהן.
אובייקטיביות הינה עמדה שיכול לנקוט רק סובייקט. לכן, תיאוריות שהובנו על בסיס ניסיון חברתי של גברים תהיינה, לכל הפחות, מועדות לכך שתהיינה תיאוריות גבריות. כיום בעולם, הסובייקט היחיד שיכול להביע עמדה על האובייקטים סביבו הוא הגבר ולכן נקודת המבט הינה גברית בהכרח.
שונות בקרב נשים (גזע ומעמד לדוגמא) לא משנה את משמעותו של המגדר. מגדר הינו קטגוריה חברתית ולא עניין ביולוגי. העובדה שלנשים אין בדיוק את אותן חוויות וניסיון רק מוכיחה זאת.
החרדה שהעולם לא נמצא שם באופן בלתי תלוי ברצוננו ובייצוגנו נובע מהמותרות של עמדת כוח אשר נלווית אליה האפשרות ליצור את העולם על פי רצונו של האדם. זוהי בדיוק העמדה הגברית. מעמדה זו אי אפשר להבחין בהבדל בין מה שאתה חושב לבין העולם כפי שהוא באמת. כוחם לאלץ את העולם להיות כפי שהם רוצים שיהיה פירושו שהם יתהו לנצח מה באמת קורה שם בחוץ.
בעיות הנשים הן הפוכות – הן תוהות, בשל היעדר כוח נשי, האם יש משהו אחר חוץ מהמציאות של העולם שהגברים יוצרים. העולם של הנשים הוא מאוד מוגדר ומקובע מידי. הוא לא יכול להיות כל מה שהן ירצו.
לכן, להיות מציאותי ביחס למיניות בהקשרה החברתי פירושו לראות אותה מנקודת מבט גברית. הנשים לוכדות את המציאות הנשית בחברה וחושפות אותה כגברית באופן מובהק.
משמעותה של האישה היא מה שהגברים גרמו לה להיות. אחרת לא הייתה משמעות לכוח הגברי. אם הכוח הגברי עושה את העולם למה שהוא, הגדרתה של המציאות בכלים תיאורטיים מחייבת להבין אותה על מנת להכפיף אותה לביקורת ולשינוי. עצם הדיבור על השוויון בין נשים לגברים רק נותן לגיטימציה לטענה כי כיום נשים שוות לגברים ואז בעצם לא צריך לשנות דבר, זוהי הכחשה.
הקשר בין המרקסיזם לפמיניזם הוא מתודולוגי. דוגמא לפמיניזם פוסט-מרקסיסטי היא השאלה האם כל הנשים מדוכאות על ידי הטרוסקסואלים? בתשובה לשאלה זו יש לערוך השווה עם התיאוריה המרקסיסטית ועם השאלה האם הפועל בוחר לעבוד? האם שיפור התנאים בעבודה או אפילו אם הפועל אוהב את עבודתו תשנה את התפיסה המרקסיסטית שהעבודה היא נצלנית?
**
מרקס טוען שניצול והשפלה מולידים התנגדות ומהפכה. מה שלמדה מקינון מניסיונן של נשים לגבי מיניות הוא, שניצול והשפלה מולידים השלמה ואסירות תודה בתמורה להישרדות. הם מולידים בוז עצמי עד לדרגה של ביטול עצמי. השאלה היא לא מדוע נשים משלימות ושותקות לאור המצב אלא כיצד ניתן לעשות משהו חוץ מלהשלים ולשתוק?
על מנת למתוח ביקורת ולחולל שינוי יש להבין באופן שיטתי את הקשר שבין העובדה שמעטים שלטו על רבים וניצלו אותם לתועלתם ולהנאתם ולשם הפקת רווחים, לבין העובדה שמעטים אלו הם גברים.
