בראשית, פרק כ"ה : פס' 34-19 : לידת יעקב ועשו בני יצחק ורבקה ומכירת הבכורה
ספר בראשית פרק כ"ה פס' 19 – 26 : הולדת יעקב ועשו במסורת היהודית מסמל יעקב כמובן את עם ישראל, ואילו עשו מסמל את אדום או שעיר,ממלכה ששכנה באזור ערב הסעודית של היום מול ממלכת יהודה.
מאוחר יותר, בימי בית השני שאחרי תקופה המקרא אדום יסמל את האימפריה הרומאית ואחרי כן את העולם הנוצרי.המאבקים בין שני התאומים הלא זהים,ואפילו ההפוכים, מתחילים עוד בבטנה של רבקה,אמם.
בראשית כ"ה פס' 19 – 21: כמו במקרים רבים אחרים בסיפורי המקרא, גם בסיפור הזה ההיריון והלידה תלויים ברצונו של אלוהים, ואינם סתם תוצאה של מעשה ביולוגי. רבקה היא עקרה (כמו שרה, רחל, חנה אם שמואל הנביא,אמו של שמשון ועוד) והיא מתעברת רק לאחר שאלוהים נעתר לתפילותיו של יצחק, וגם זאת רק לאחר 20 שנה.[יצחק מתחתן בן 40 (פס' 20) ורבקה יולדת את בניה כשהוא בן 60 (פס' 26).
בראשית כ"ה פס' 22 – 23 : רבקה סובלת בשעת הריונה. "ויתרוצצו הבנים בקרבה" "ויתרוצצו" היא מילה יחידאית בתנ"ך, לא ברור אם היא נגזרת מהשורש ר.ו.ץ או מהשורש ר.צ.ץ, כלומר האם הבנים נעים באי-שקט בבטנה, או שמא הם רבים ומתגוששים זה עם זה. במדרשי חז"ל פרשו את הפועל, בדרך כלל, בצורתו השנייה: הבנים נאבקים זה בזה,ככל הנראה כדי להתגבר אחד על השני,ולצאת ראשון לאוויר העולם וכך לזכות בבכורה. בצר לה, רבקה הסובלת פונה אל אלוהים בשאלה : "אם כן, למה זה אנוכי?" כל התיאור קטוע, וכנראה משובש, אבל הוא משמש כהכנה לדברי אלוהים לרבקה. הוא מבשר לה כי בבטנה שני בנים, שמהם יתפתחו שני גויים ( = עמים או אומות).
המילה "ייפרדו" מעידה כנראה יותר מאשר על פרידה סתם, ומרמזת על העוינות שתהיה בין שני העמים. בין העמים תשרור תחרות, או יריבות, ואחד מהם ישלוט בשני. המשפט הרביעי מבהיר: "ורב יעבוד צעיר". בגלל חסרונה של המילה "את", זהו משפט דו-משמעי. לא ברור מי הנושא ומיהו המושא, אבל על-פי ההקשר נראה למרבית הפרשנים כי הבן הבכור יהיה משועבד לצעיר. בראשית כ"ה פס' 24 – 26 : הפסוקים מתארים את לידת התאומים, בדיוק על-פי דברי האל, ואת מדרשי השם שלהם. עשו נולד אדמוני, שזהו מדרש השם של "אדום", וגם שעיר, וגם תיאור זה הוא מדרש שם, מכיוון שממלכת "אדום" נקראה גם "שעיר" (אלה גם רמזים מטרימים לסיפורים הבאים: מכירת הבכורה וגניבת הברכה), ואילו יעקב יוצא מבטן אימו כשידו אוחזת בעקב אחיו, כרוצה למשוך את אחיו מעקבו לאחור לצאת לפניו ומכאן נגזר שמו,(ראו והשוו את סיפור לידת התאומים פרץ וזרח,בני יהודה ותמר בבראשית,ל"ח,פס' 30-27) .המספר מדגיש שיעקב יצא שני, כהכנה לסיפור בפסוקים הבאים.
בראשית כ"ה פס' 27 – 34 : עשו מוכר ליעקב את הבכורה בכדי להבין סיפור זה חשוב לזכור כי במזרח הקדום, בכלל ובעולם התנ"ך, בפרט, הבכורה איננה רק תואר גרידא, אלא שלאח הבכור יש חובות וזכויות יתר מיוחדות. הוא זה שתופס את מקום אבי המשפחה בניהול הבית, הוא זה שעליו לדאוג להשיא את האחיות וכו'. מכיוון שמוטלות עליו חובות יתר, הוא גם זוכה לקבל בירושה כפליים מכל אח אחר (ראה דברים כ"א 17), הוא הראשון שמקבל את הברכה מאבי המשפחה (בראשית מ"ט 3), והוא גם זוכה לברכה מיוחדת, טובה יותר, כפי שמסופר בסיפור על ברכת יעקב למנשה ואפרים (בראשית מ"ח).
בראשית כ"ה פס' 27 – 28 : הפס' הללו הם הרקע לשני הסיפורים הבאים: סיפור מכירת הבכורה וסיפור גניבת הברכה. עשו מתואר כאן כצייד, איש שדה מחוספס, שעיסוקו דורש אומץ ואולי גם אכזריות, "ילד של אבא", ואילו יעקב מתואר כאיש "תם, יושב אהלים", כלומר הוא הרפתקני פחות מאחיו ומצוי תמיד בסביבות הבית "ילד של אימא". יש לשים לב כי לביטוי "תם" במקרא יש משמעות של אדם טוב וישר, בניגוד ל"רשע". בכל אופן, על פי שני הסיפורים הבאים, יעקב רחוק מאד מלהיות תמים ונאיבי. ממש ההפך מזה. עובדה שנייה שיש לשים לב אליה היא שבעוד שאהבתו של יצחק לעשו "תלויה בדבר" "כי ציד בפיו", הרי אהבתה של רבקה ליעקב איננה מותנית בדבר.
בראשית כ"ה פס' 29 – 34 הבטחתו של אלוהים לרבקה שהאח הגדול יעבוד את הצעיר מתחילה מיד להתממש. יעקב מבשל תבשיל. עשו החוזר מן השדה כשהוא עייף מאד ורעב מאד מבקש מיעקב "הלעיטני נא" כלומר לעשו אין אפילו כוח לאכול, וברוב להיטותו הוא מבקש מיעקב כי ישפוך את האוכל ישירות אל גרונו. עשו גם לא מסוגל להבחין באיזה תבשיל מדובר, ומבעד לעיניו המכוסות זיעה הוא מצליח רק לראות את צבעו האדום [שוב – מדרש השם של אדום]. יעקב חש בהזדמנות בלתי חוזרת להרוויח בעסקה והוא מציע לעשו כי ימכור לו את הנזיד במחיר הבכורה. עשו מסכים מיד להצעתו של יעקב. הוא מוסיף כי הוא חש שימות עוד לפני שיחלקו את ירושת אביהם, ואם כך, אין לו כל צורך בבכורה. יעקב, שכאמור, איננו תמים כלל, חושש כי משישוב עשו לדעתו, הוא יתחרט על העסקה הגרועה שעשה. כדי להבטיח את קיום העסקה הוא דורש מעשו שיישבע לו. עשו מסכים גם לכך, נשבע ליעקב, ובכך הוא מוותר באופן משפטי על זכויותיו כבכור.
הסיפור מסתיים בכך שיעקב מאכיל את עשו בנזיד עדשים ולחם, ורצף הפעלים בסיומו של הסיפור מבליט עוד יותר את להיטותו של עשו, את גסותו ואת טיפשותו: "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז…"
למכור בנזיד עדשים : זהו ביטוי שמקורו בבראשית פרק כ"ה שנהפך למטבע לשון גם בעברית של ימינו. הוא מסמל עסקה רעה מצד המוכר, שמכר את סחורתו במחיר הנמוך בהרבה משוויה האמיתי.
הסיכום הקודם: סיפורי אברהם | הסיכום הבא: בראשית פרק כ"ז
חזרה אל: סיפורי האבות, סיפורי יעקב, ספר בראשית, סיכומים לבגרות בתנ"ך
