סיכום בתנ"ך: ויקרא פרק י"ט

סיכום ויקרא פרק י"ט, 1-18, 32-37

ויקרא,פרק י"ט,פסוקים 37-32,18-1 : אוסף של חוקים סוציאליים (=חברתיים)

פרק י"ט של ספר ויקרא הינו אוסף של חוקים המהווים את הפן החברתי של החוק המקראי (להיבטים חברתיים נוספים של החוק המקראי ראה דברים פרק כ"ד )

בפסוקים 2-1 בספר ויקרא פרק י"ט שהם פתיחה לחוקי הפרק כולו,נ אמר שאם בני ישראל יקיימו את כל החוקים והמצוות החברתיות המופיעים בהמשך הפרק (ויקרא י"ט), ה' יאציל עליהם את קדושתו.

בויקרא י"ט פס' 11-3 יש אזכורים לכמה מעשרת הדברות ( ראו שמות, כ' 1 – 20 ,דברים ה' , 18-6) כמו הדרישה לכיבוד הורים, שמירת השבת והאיסור לעבוד עבודה זרה.

ויקרא י"ט פס' 3 : "איש אמו ואביו תיראו" פס' 4 : "ואת שבתתי תשמרו" כנגד "זכור את יום השבת לקדשו" ו"כבד את אביך ואת אמך" בשמות,כ', פס' 11,7.בשניהם הדיברות הם שמירת שבת וכיבוד הורים אבל יש הבדלים אחדים בין שני מראי המקום : בויקרא "תיראו" שהיא מילה חזקה יותר מ"כבד" והאם מוזכרת לפני האב בניגוד לשמות שם האב לפני האם,כדי ללמד שאין הבדל במעמדם.

שמירת שבת נזכרת יחד עם כיבוד ההורים בויקרא כדי ללמד שההורים הם המלמדים את האדם מישראל לשמור שבתות. פס' 4 : "אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם" כנגד הדיבר השני בספר שמות (כ',4-3) : " לא יהיה לך אלהים אחרים על פני…לא תעשה לך פסל וכל תמונה" אוסר עבודה זרה ומדגיש שה' הוא האל היחיד,האחד והבלעדי.הכוונה במילים "אלוהי מסכה" היא לפסלים הנעשים בהתכת מתכת ויציקתה לתבנית כי המילה "מסכה" באה מהפועל "לנסוך" שמשמעותו לצקת ולמזוג.יש איסור לפסל פסלים של אלים וגם של ה' אלוהי ישראל עצמו.

ויקרא י"ט פס' 8-5 : חוק המקראי האוסר לאכול מבשר קרבן שאדם הקריב מרצונו שלושה ימים אחרי הקרבתו.

בשר קרבן זה הנקרא זבח שלמים הופך אחרי שלושה ימים ל"פיגול" (=דוחה ומלוכלך) ולא משיג את מטרתו אם נשאר ואוכלים ממנו אחרי שלושה ימים,הוא לא מרצה את האל.

שתי המטרות במצווה הזו הן מניעת אכילת מזון מקולקל המזיק לבריאות וגם לגרום לכך שישתפו את העניים באכילת בשר הקרבן על מנת לא להשאיר ממנו ליום השלישי.

בויקרא י"ט פס' 10-9 מתוארות המצוות החברתיות "לקט" ופאה",מתנות חקלאיות לגרים (אנשים נוכרים החיים בארץ) ולעניים (יהודים ונוכרים).מצוות "פאה" היא למעשה לא לקצור את שולי השדה בזמן הקציר אלא להשאיר את השיבולים שם כדי שנזקקי החברה יקצרו אותם לעצמם. מצוות "לקט" היא איסור להרים מהאדמה את השיבולים שנשרו מידי הקוצר בזמן הקציר. הגרים והעניים הלכו אחרי הקוצרים בשעת הקציר וליקטו את השיבולים שנפלו להם. מצווה דומה להן היא "עוללות".הכוונה שבזמן הבציר ,בעל הכרם לא יבצור את אשכולות הענבים שעדיין לא הבשילו אלא ישאיר אותן על ענפי הכרם לנזקקים.מצוות "פרט" קובעת שגם גרגירי הענבים שנפלו לאדמה בזמן הבציר ייאספו על ידי העניים.

ויקרא י"ט פסוקים 12-11 : יש כאן עוד פעם שורה של איסורים המזכירים כמה מעשרת הדברות ( ראו שמות, כ' 1 – 20 ,דברים ה' , 18-6) כמו האיסור לגנוב,להישבע לשקר בשם ה',כי זה חילול השם. ניתן לפרש כל אחד מהם בנפרד. במקרה זה פס' 11 עוסק בדינים שבין אדם לחברו, ואילו פס' 12, עוסק ביחסים שבין אדם לאלוהים. חז"ל מפרשים ששני הפסוקים קשורים בשורה של איסורים הנובעים אחד מן השני: הגנב מכחיש תחילה את עצם הגניבה. לאחר מכן הוא משקר ומאשים מישהו אחר. לבסוף הוא נשבע לשקר בשם ה', ובכך הוא מחלל את שמו.

ויקרא י"ט פס' 13: "לא תעשוק את רעך, לא תגזול, לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר". גם כאן באים שלושה איסורים רצופים. "גזל", פירושו לקיחה בכוח או סחיטה של חלש בידי חזק. "עושק", פירושו ניצול של החלש ללא משפט. האיסור השלישי עוסק בדחיית התשלום עבור יום העבודה ליום שלמחרת. מכאן אפשר גם ללמוד שהמשכורת של השכיר שולמה על בסיס יומי ולא על בסיס חודשי כמו בימינו.

ויקרא י"ט פסוק 14: "לא תקלל חרש, ולפני עור לא תיתן מכשול ויראת מאלוהיך" שתי הדרישות הללו מצטרפות אל שלוש הדרישות בפסוק 13. המשותף לכל האיסורים הללו: העובר עליהם אינו חושש מפחד המשפט, ולמעשה הם אינם ניתנים להוכחה כלל. ניתן גם לראות את האיסורים הללו בראיה רחבה הרבה יותר ולומר כי כוונת הכתוב היא: אסור להזיק לאחרים בכל נושא בו הם חלשים ממך.

ויקרא י"ט פסוקים 15 – 16: קבוצה שלישית של חוקים שיש בה חמישה איסורים העוסקים בענייני משפט (כך בכל אופן, מפרשים זאת חז"ל). פס' 15 דורש מן השופטים שלא להתייחס למעמדו של האדם, לעשרו אלא לשפוט על פי דיני הראיות והעדויות המובאות בפניהם. הביטויים "לשאת פנים", "להכיר פנים", "להדר פנים" קשורים בהעדפה לכיוון כלשהו, האסורה אפילו אם המטרה היא לעזור לחלש. על-פי חז"ל, גם האיסורים בפס' 16, קשורים לענייני משפט: אסור למי שלקח חלק במשפט ללכת רכיל ולספר מי מבין הדיינים רצה לזכות, ומי- לחייב. את הביטוי "לא תעמוד על דם רעך" הכוונה כאן היא לא לעמוד אדיש בשעה שזולתך נתון בסכנת מוות. במצב כזה חובה עליך לעשות כול מה שביכולתך להצילו, ואם אינך יכול להצילו בעצמך כי בכך תסכן את חייך, להזעיק עזרה להצילו ממוות.

ויקרא י"ט פסוקים 17 – 18: פותחים ב"לא תשנא", ומסיימים ב"ואהבת". יש הרואים כאן קבוצה של חמישה איסורים ביחסים שבין אדם לחברו, אך יש הרואים בפס' 17 שלושה סעיפים של הוראה אחת. בפס' 18 נאמר "לא תקום ולא תיטור את בני עמך". נקמה היא החזרת מעשה רע למי שפגע בך ונטירה היא זיכרון המעשה שאירע בעבר זמן רב לאחר מכן.

"ואהבת לרעך כמוך אני ה'": הקושי בביצוע של ציווי זה הוא כפול ומשולש. ראשית, אי אפשר לצוות לאדם על רגש, שנית, כבר אמרו חז"ל ש"אדם קרוב אצל עצמו", כלומר, דואג ראשית כל לצרכיו שלו, על-כן לא ייתכן שתבוא דרישה לאהוב אדם זר כפי שאתה אוהב את עצמך. קושי נוסף: מי הוא "רעך"? הלל הזקן הבין את הציווי כך : " מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", כאשר חברך/רעך = זולתך וגם קבע שהמצווה הזו מייצגת את התורה כולה. רבי עקיבא קבע שהציווי הזה הוא "כלל גדול בתורה".

ראה סיכום מורחב של ויקרא י"ט 1-18.

ויקרא י"ט פס' 32: "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן…" על פי כל הפרשנים המסורתיים לא מדובר כאן רק בגיל כרונולוגי, אלא יש לכבד גם את כל מי שגדול ממך בחכמה.

ויקרא י"ט פס 33 – 34: היחס אל הגר. פירוש המילה "אזרח" היא עץ השתול עמוק באדמתו, ובהשאלה: אדם קבוע במולדתו. על בני ישראל לעזור לגר, להזדהות עם חולשתו ולתמוך בו. ההנמקה היא היסטורית : " כי גרים הייתם בארץ מצרים".

ויקרא י"ט פס' 35 – 37: שמירה על טוהר המסחר. הפירוש הראשוני של המילה "צדק": המידה הנכונה. אסור לרמות את רעך במידות מעוותות ובמאזניים מזויפות.

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך, נושא החוק המקראי