חברה ואינטרנט: התפתחות האינטרנט בשנות ה-90

הסיכום לפניכם הוא חלק מסיכומי הקורס "חברה ואינטרנט" כחלק מאסופת הסיכומים בסוציולוגיה באתר.

בשנים שלאחר צעדיה הראשונים של האינטרנט בשנות ה-80 הציבור נהנה מגישה למאגר מתרחב זה של מידע, הידוע בשם "אינטרנט". אד קרול, אשר יכתוב מאוחר יותר את המדריך הפופולארי הראשון לאינטרנט, "האינטרנט השלם: מדריך למשתמש וקטלוג" (1992), כתב את RFC#1118 בשנת 1989. מדובר במזכר הקרוי "מדריך הטרמפיסט לאינטרנט", והוא כוון למספר ההולך וגדל של משתמשים חדשים. והחל ב-RFC#1150, אשר יצא לאור במרץ 1990, קבוצת עבודה ברשת יזמה תת-סדרה חדשה של RFC, שאותם כינתה FYI ("לידיעתך"), אשר נועדו לקהל יעד רחב. עד נובמבר של אותה שנה, קהילת פיתוח האינטרנט החלה לדון במסחור האינטרנט (RFC#1192), דבר שהבהיר בפירוש שמדובר היה בשחר של יום חדש.

ב-FYI משנת 1993, ציין קרול: "עסקים מגלים כעת שיקר לתפעל מספר רשתות. חלקם שואפים לראות באינטרנט רשת לקניות 'בעלת תחנה אחת'. הם הופחדו בעבר על ידי נהלים אשר מנעו או הגבילו את השימוש המסחרי. מרבית הנהלים הללו נבדקים כעת והם ישונו. ככל שהמגבלות הללו יוסרו, כך השימוש המסחרי באינטרנט יהפוך בהדרגה ליותר ויותר נפוץ"(RFC#1462).

עד לתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, מפתחים החלו לשקול דרכים לסיפוק שירותי אינטרנט חדשים, "כולל שיחות ועידה, סמינרים המתנהלים מרחוק, tele-science ו-distributed simulation" (RFC#1633). עד לשנת 1996, שוחרר תקן אינטרנטי לקידוד של נתוני אודיו (קליטת צלילים) ווידאו והחלה עבודה על הפנייה לכתובת וסיפוק הוראת הגעה לכתובת המבוססות על טכנולוגיית GPS (RFC#2009).

סמן מעניין של האינטרנט הגיע בשנת 1993, כאשר RFC#1550 solicited דפים לבנים על דרישות העיצוב עבור הדור הבא של פרוטוקולי האינטרנט (IPng). לצורך מטרותינו, חשוב לדעת מי השיבו ל-solicitation ותחומי ענייניהם. התגובות כללו פיתוח פרוטוקולים לשם קביעת ישימוּת השוק (RFC#1669), פיתוח תעשייה סלולארית (RFC#1674), הרכבת רשתות תאגידים גדולות (RFC#1678) והזנת יוזמות כלכליות אחרות (RFC#1672; RFC#1686). בשלב זה כבר היה ברור שהאינטרנט איננו עוסק רק במדעים. אם היינו צריכים לציין רגע אחד כסמלי לטרנספורמציה המסחרית של האינטרנט, היה זה בפברואר 1996, אז פורסם ה-RFC#1898, שנקרא: "פרוטוקול כרטיס אשראי CyberCash, גירסה 0.8".

במסמך זה, הסביר Crocker: "חב' CyberCash מרסטון, וירג'יניה יוסדה באוגוסט 1994 על מנת to partner עם מוסדות כלכליים וספקים של סחורות ושירותים על מנת לספק מערכת בטיחותית, נוחה ולא יקרה לתשלום דרך האינטרנט… חב' CyberCash משמשת 'צינור' שדרכו ניתן להעביר תשלומים במהירות, בקלות ובבטיחות בין מוכרים, קונים והבנקים שלהם. החשיבות נובעת מכך שלא חייב להיות קשר מוקדם בין הקונה למוכר – ממש כמו בעולם המסחר האמיתי. כגוף שלישי ניטראלי שדאגתה היחידה הינה לוודא הגעת התשלומים מגורם א' לגורם ב', CyberCash הינה הרכיב המרכזי בהעברת מסחר צרכני אלקטרוני ספונטני באינטרנט".

ב-1999, RFC#2706 הציב מערך של קווי יסוד לשימושם של צרכני הרשת, אשר נועד להקל על קניות מבוססות אינטרנט בעבורם. החל עידן המסחר האלקטרוני. בזמן שהתפתחו ההיבטים המסחריים לאינטרנט בשנות ה-90 של המאה הקודמת, יישומי האינטרנט התפתחו אף הם. עבור משקיפים רבים, האינטרנט הומצא מחדש כאשר פותחו האתרים הקרויים Web 2.0. טים או'ריילי, מוציא לאור חשוב של ספרי מחשבים, טבע לראשונה את המושג "ווב 2". במאמר משנת 2005 "מהו ווב 2", הוא משווה בין NETSCAPE ל- GOOGLE על מנת לסייע בהבחנה בין Web 2.0 לקודמו, Web 1.0. בעוד ש-Netscape (המייצגת את Web 1.0) שימשה כדפדפן רשת עם "webtop" המחליף את שולחן העבודה, Google איננה מהווה שרת או דפדפן.

כפי שמסביר או'ריילי: "ממש כמו שיחת טלפון, שמרחשת לא רק בטלפונים משני צידי הקו, אלא גם ברשת שביניהם, Google מתרחשת במרווח שבין הדפדפן ומנוע החיפוש ושרת ה-destination content, כגורם המאפשר או המתווך בין המשתמש לחווייה המקווננת שלו".

על פי או'ריילי, ל-Google אין "אף אחד מן 'המלכודות' של תעשיית התוכנה הישנה". ואכן, לא היה מדובר בתוכנה אשר נארזה ונמכרה. מדובר היה בפשטות במוצר ש"ניתן כְּשירות" למשתמשי האינטרנט. על פי או'ריילי, Web 2.0 הינה פלטפורמה ולא יישום. היא מביאה לסיומו של מעגל שחרור התוכנה באמצעות שירותי אינטרנט המעודכנים באופן קבוע בשרת. לפיכך, אף אחד מאתרי Web 2.0 העיקריים מחייב את המשתמש להוריד תוכנות. במקום זאת, הם מאפשרים למשתמשים הזדמנות להיות חברים באתר. חברי האתר מספקים מידע באופן ישיר דרך פרופיל המשתמש שלהם או באופן עקיף דרך רישומים של התנהגות מקווננת אשר מאפשרים לאתר להמשיך לעדכן ולהתאים את עצמו. למרות שאתרי Web 2.0 אינם מחייבים הורדת תוכנות, רבים מהם מציעים כלים לשולחן העבודה כהורדות חינמיות. הכלים הללו באופן טיפוסי משפרים את תפקודו של האתר או מאפשרים שילוב עם אפליקציה חדשה באתר אחר המשתמש ב-Web 2.0. הרעיון היו לחלוק נתונים מסוימים בקרב אתרים בדרכים אשר מוסיפים ערך לאפילקציה המתהווה. כאשר אנו בוחנים את יישומי ה-Web 2.0 בכל רחבי האינטרנט, אנו רואים שכל האתרים, למעט הקטנים שבהם, עוברים מעמודים בעלי עיצוב סטטי לעמודים בעלי עיצוב דינאמי. השוני הזה בעיצוב מאפשר הוספת, עריכת ואחזקת תוכן אינטרנטי בקלות באמצעות "מנהלי תוכן", במקום באמצעות "תוכניתני html". מרבית הקוראים יכירו את Google, Wikipedia, eBay ו-Amazon כאייקונים של Web 2.0. על מנת לתפוס את המאפיינים המגדירים של Web 2.0, הבא נחקור אתר פחות מוכר: Digg.com. על מנת לקבל את החוויה המלאה של דוגמת Web 2.0 זו, עליך להתחבר לאינטרנט ולהקיש בעכבר באתר. בעודך עושה זאת וכאשר אתה קורא את הדיון אודות האתר Digg.com, זכור את רשימת המאפיינים המבחינים שהגדיר או'ריילי ל-Web 2.0:

מדובר בפלטפורמה ולא ביישום (אפליקציה).
הוא רותם אינטליגנציה קולקטיבית.
הוא מבוסס על נתונים וניהול בסיס נתונים כצורך כשירות בסיסי.
הוא מביא לסיומו של מעגל שחרור התוכנה באמצעות שירותי אינטרנט המעודכנים באופן קבוע בשרת.
מטרתו הינה תכנות פשוט.
הוא יוצר תוכנה עבור התקנים מרובים עם תזוזה מן המחשב האישי כפלטפורמת ברירת המחדל.
הוא שואף לחוויית משתמש דינאמית הנעזרת במולטימדיה.

האתר Digg.com מאפשר לפרט לחלוק מידע ממקומות אחרים על גבי האינטרנט. הפרט מספק קישורים לתמונות, כתבות, קטעי וידאו וכך הלאה, וקהילת ה-Digg בוחרת את אותם קטעים החביבים עליהם ביותר. הפריטים עם הבחירות הפופולאריות ביותר מוצגות בקדמת ובמרכז האתר. ביום חורף מקרי בשנת 2009, הפריטים המרכזיים באתר כללו סיפור על האופן שבו הימין הדתי תופס את מחקר גזע התא ווידאו של מישהו המשתמש במכונת נפיחוֹת בעת ישיבת מועצת עיר! אתרים רבים אחרים מראים את כפתורי האתר בסוף כתבותיהם על מנת לעודד קוראים לחלוק את המידע עם קהילתו. קיימים גם כלים וירטואליים הממוקמים על גבי שולחנות העבודה המספקים שירותים כגון הצגת הזמן הנוכחי ומזג האוויר, ואשר מאפשרים למשתמשים להצביע עבור פריט מסוים באתר מבלי להתחבר אליו בפועל. יישומי אינטרנט ושילובים עם אתרים אחרים מספקים שירות דומה. לדוגמה, ניתן להעלות אפליקציה על גבי פרופיל פייסבוק אשר תאפשר לחברים לראות את הסיפורים החביבים ביותר על בעל הפרופיל מתוך האתר בכל רגע נתון. האתר מכיל בתוכו אינטליגנציה קולקטיבית, מאפיין מבחין של Web 2.0, במובן זה שהוא מתנהג כמרכז מידע עבור הפריטים המעניינים את משתמשי האתר. באשר לבעלות על "התוכן הנתרם", תנאי השימוש באתר ברורים ואופייניים מאוד:

"כל אדם המעלה, מוסר, חושף או מפיץ תוכן כלשהו להצגה או הכללה באתר, מודע לכך שהוא נחשב למייצג ומיופה-הכוח של התוכן ושהוא מסכים שהתוכן יוקדש לדמיון הציבורי תחת הצהרת ה- Creative Commons Public Domain Dedication, שאותה ניתן לראות באתר: http://creativecommons.org/licenses/publicdomain."

במילים אחרות, מי שרושם הערה באתר מוותר על בעלותו על ההערה כרכוש אינטלקטואלי. ואולם, הסיפורים האמיתיים הינם עניין אחר לגמרי. האתר אינו מהווה שרת לאף אחד מן התוכן המוצג באתר. עבור כל סיפור, מאגר הנתונים של האתר נותנת קישור למקום שבו ניתן לקרוא את הסיפור. כאשר סיפור כלשהו מושך תשומת לב נכבדה, השרת של האתר המקורי שבו מוצג הסיפור עלול לקרוס עקב עלייה בכמות הנכנסים לאתר מתוך אתר Digg, תופעה הידועה כ"אפקט ה-Digg". באופן אופייני לאפליקציות Web 2.0, האתר Digg.com בוחן לעיתים קרובות סממנים חדשים ומעשיר בכך את אתרו. האתר החל כאתר של טקסט בלבד, ללא גרפיקות או פרסומים. כיום, האתר הינו בהישנותו המרכזית השלישית. לא קיים מעגל שחרור תוכנה. במקום זאת, נוספים סממנים חדשים בהתאם לצורך. לדוגמה, כאשר מספר רב של תמונות החלו להיות מועלות לאתר, נוסף "אזור תמונות" על מנת להפוך את החיפוש אחר סוג מדיה מסוים לקל יותר. עקב המספר ההולך וגובר של משתמשי האינטרנט הסלולרי, האתר הוסיף גם גירסה של האתר, m.digg.com, המיועדת למכשירים ניידים מסוג Blackberry, iPhone וכן מכשירים טכנולוגיים נוספים. תרשים 1.3 מראה עמוד מאתר m.digg.com ומדגים את האופן שבו Web 2.0 עוברת מעבר לפלטפורמת שולחן העבודה וחוויית עמוד האינטרנט המסורתית. תוך שימוש בפחות גרפיקה, העמוד הנייד דולה את אותו מידע כמו האתר הרגיל, אך הוא עושה זאת בפורמט צנום יותר, המותאם למהירויות האיטיות יותר של המכשירים הניידים ומותאם לגודל מסך קטן יותר. לבסוף, בעוד הספר הזה יורד לדפוס, האתר Digg מכריז על סממן חדש, הקרוי "פלטפורמה חדשה לפרסומים – מודעות Digg". כפי שהאתר מסביר, "ככל שחברי האתר יאהבו יותר פרסום מסוים, כך המפרסם יצטרך לשלם פחות. ובהתאמה, ככל שחברי האתר יאהבו יותר פרסום מסוים כך המפרסם יחויב לשלם יותר, עד שיחליט להפסיק לפרסם". אפליקציות Web 2.0 כגון אתר www.digg.com, הופכים כמויות אדירות של מידע לזמינים עבור משתמשי האינטרנט. והם עושים זאת בדרכים אשר מאפשרות למשתמשים לזהות ולהתמקד במידע הרלוונטי עבורם מבלי שילכו לאיבוד בים הנתונים הדיגיטלי. כאשר קיים כל כך הרבה מידע ואמצעי הטכנולוגיה לניווט המידע משתנים בתדירות כה גבוהה, הגיוני שאנשים שאין ברשותם גישה לאינטרנט וללא הכשירויות הנדרשות לתפעול האינטרנט יישארו בצד. כאשר אנשים מלומדים ומתכנני מדיניות החלו לדבר לראשונה על "חלוקה דיגיטלית", המידע והכלים באינטרנט היו מצומצמים באופן יחסי. אדם יכול היה לקחת או לעזוב את טכנולוגיית האינטרנט מבלי שיושפע מכך מבחינה תרבותית, פוליטית, או כלכלית. ייתכן שכיום הדבר אינו כה נכון, שכן Web 2.0 מעסיקה את משתמשי האינטרנט בדרכים יותר אינטנסיביות ואינטראקטיביות. מה הן ההשלכות בעבור אלה אשר אינם מסוגלים לעמוד בקצב התפתחותה המהיר של טכנולוגיית האינטרנט? ומה הן ההשלכות בעבור אלה שאינם מחוברים לאינטרנט מלכתחילה?