מאפייני צורות ההתיישבות החדשות שקמו בימי העלייה הראשונה והשנייה:
ההתיישבות בארץ בימי העלייה השנייה והעלייה הראשונה התמקדה בעיקר במישור החוף והגליל העליון והתחתון: דגניה, רחובות, גדרה, ראש פינה וכו'. והם התחלקו לשלושה סוגים:
א. במימון חובבי ציון.
ב. במימון הברון רוטשילד. (לדוגמא: עקרון)
ג. במימון פרטי. (לדוגמא: נס ציונה)
1. צורת התיישבות ראשונה- המושבה:
המושבה הייתה צורת ההתיישבות הראשונה בארץ. הוקמו 27 מושבות ברחבי הארץ.
-מאפייני המושבה:
א. בעלות פרטית על האדמות. (בדר"כ נקנו בקבוצות של יהודים)
ב. בעלות פרטית על הבתים והמשק.
ג. עבודה שכירה- בהתחלה החלו עם עבודה עברית אך לאחר מכן החלו להעסיק שכירים ערביים משום שהיו כח עבודה זול שידע את העבודה על בוריה.
ד. המושבה הייתה תחת ניהולה של ועד מקומי. המושבות מנו כ-5000 יהודים. המושבה הייתה צורת התיישבות חשובה בארץ משום שהייתה הבסיס לפיתוח חקלאי בארץ ישראל.
ה. ענף חקלאי אחד- מטעים או תבואות.
*העלייה השנייה- פועלי העלייה השנייה ריכזו את עיקר מאמצם במציאת עבודה כשכירים בניגוד לאיכרי העלייה הראשונה שהתמקדו בהתיישבות. מנהיגם הרוחני היה א.ד. גורדון שהאמין כי רק בעבודת כפיים יוכלו היהודים להגיע לזכות המגיעה להם להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הוא האמין כי על היהודי לפתח ולטפח את ארץ ישראל על מנת שתהיה חלק ממנו. הפועלים התקשו במציאת עבודה, והאיכרים סירבו להעסיקם. הפועלים היו לא מנוסים בעבודה חקלאית וכמו כן פחדו האיכרים כי החילוניות של הפועלים תשפיע על משפחתם וילדיהם שחיו חיים מסורתיים. מטרת הפועלים הייתה כיבוש העבודה, הם האמינו כי זה הבסיס לעבודה עברית יצרנית בא"י. המאבק לכיבוש העבודה בא לידי ביטוי ב-2 אופנים: המאבק הפנימי– שהיה קשור לקשיי ההסתגלות ותנאי המחייה הקשים בארץ, והמאבק החיצוני– איכרי העלייה הראשונה שלא הסכימו לקבלם לעבודה. הם נאלצו לחפש מקור מחייה אחר ופנו למאבק לכיבוש הקרקע ע"י התיישבות.
2. צורת התיישבות שנייה- קבוצה (דגניה):
חלק מבני העלייה השנייה החלו לפתח יישובים חקלאיים על בסיס שוויון:
א. זה תאם את השקפת העולם של הקבוצה.
ב. זה נתן עבודה לאלו שלא הצליחו למצוא עבודה אצל איכרי העלייה הראשונה.
ג. רעיונות כיבוש העבודה עם כיבוש הקרקע- זהו משהו שהיה ניתן לעשות בגיבוש כקבוצה והקבוצות נתנו את האופציה שזה יצא לפועל.
-מאפייני הקבוצה:
א. קרקע בבעלות ציבורית- פועלי העלייה השנייה פיתחו את הקרקע ע"י סיוע מהמשרד הארץ-ישראלי, קק"ל רכשו את האדמות והן ניתנו ליישוב ע"י חכירה.
ב. ניהול דמוקרטי, שיתוף של כלל תושבי הקבוצה בהחלטות היומיומיות.
ג. שיתוף כולל של הכל- ייצור, חינוך, תרבות וכו'.
ד. עבודה עצמית- ללא פיקוח.
3. צורת התיישבות שלישית- חוות לאומיות:
החוות הלאומיות הוקמו ע"י המשרד הארץ-ישראלי על אדמות קק"ל. המטרה הייתה לסגל את הפועלים לעבודה חקלאית ולסייע להם ע"י מתן הון קטן שאותו יפתחו וירחיבו וכך ירוויחו. פועלי החוות הלאומיות סבלו מתנאי מחייה קשים, מחלות ושוד משבטים בדואים סמוכים.
4. צורת התיישבות רביעית- יישוב עירוני חדש: תל אביב (1909):
רוב פועלי העלייה השנייה התיישבו ביפו. עקב צפיפות המחייה וחוסר במקומות דיור, החליטה קבוצה של 6 משפחות להתאחד ולהקים שכונה מחוץ ליפו, בנפרד מהערבים, שנקראה "אחוזת בית" (כיום: נווה צדק). את השכונה הקימו באמצעות המשרד הארץ-ישראל ובנק אפ"ק. בשנת 1910 שונה שמה של "אחוזת בית" ל"תל אביב" (עפ"י ספרו של הרצל 'אלטוילנד') והפכה להיות המרכז של הבית היהודי בארץ ישראל.
-מאפייני העיר:
בעיקר חיו כ2000 תושבים. היא הייתה העיר העברית הראשונה והפכה להיות מרכז הבית היהודי בארץ ישראל- תרבות, חינוך, מסחר, תעשייה ואף המשרד הארץ-ישראלי העביר את משרדיו מיפו לתל אביב.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / דפוסי הפעילות של התנועה הציונית
