היחס של הגל להכרה של אלוהים – מה זאת הכרה אלוהית? (איך אנו מכירים את אלוהים):
הכרת אלוהים זה להוכיח את קיומו.
ההוכחה האונטולוגית טוענת שקיומו של אלוהים נגזר מהמושג של אלוהים. קיום שנגזר ממושג. המושג כולל יותר ממה שכולל המושג (כביכול).
אנו עוסקים פה בהבדל בין דת אמונה ופילוסופיה. כי ההתחלה של הדת (נקודת המוצא של הדת) הינה הנתון, דבר נתון. זאת אומרת, עבור המאמין הנתון הזה הוא משהו, אלוהים הוא נתון והוא משהו. עבור הפילוסופיה אלוהים הוא כלום, וזאת כי יש להוכיח את קיומו. כול הצורך להוכיח את קיומו של אלוהים נובע במשבר באמונה.
התוכן של הדת הוא שאלוהים הוא האמת המוחלטת. אלוהים הוא התוכן של דת, הוא מוכר. (לאפיפיור אין צורך להוכיח את אלוהים).
עבר המדע אלוהים הוא שם ללא תוכן, ולכן הוא לא כלום. מדע הדת (אין לו קשר לדת, זה מדע על דת) עשוי להביא להכרת האלוהים כנגד האמונה באלוהים.
אלוהים באמונה הוא התחלה, במדע הוא תוצאה של ההוכחה. הדבר שהוכחנו נגזר מההוכחה.
למי שרוצה להכיר את הדת אלוהים בשבילו הוא שם ללא תוכן. ולאדם כזה רק המדע יכול להביא להכרת האלוהים. במדע מחפשים את הלוגיקה של אלוהים. זה גם את הלוגיקה של האלוהים וגם את הלוגיקה של האדם המחפש עצמו. מן ההכרה אל המציאות – זה מסביר את הדרך של ההוכחה. מן ההכרה גוזרים ממשות – זאת ההוכחה האונטולוגית (אם אלוהים קיים הוא נגזר מן המושג).
בשביל הפילוסופיה דת היא הנחת המבוקש. כי הפילוסופיה מבקשת הוכחה. הדת לא זקוקה להוכחות, לכן הדת לא חושבת שהיא מניחה את המבוקש, כי היא לא צריכה הוכחות. לכן זאת לא משימה דתית להוכיח את אלוהים.
יש בעיה – האם אלוהים הוא תוצאה של החשיבה, מי שרגיל לפילוסופיה מכיר שמה שמופיע כתוצאה הוא התחלה מוחלטת.
שפינוזה – מבחינת ההכרה הסיבה קודמת לתולדה, מבחינת השכל התולדה קודמת לסיבה.
זה שיקול נגדי. רצינו לומר על אלוהים שהוא ראשוני, שהוא אמת מחלטת. כלומר מה שמופיע כתוצאה יש לו משמעות של אמת מוחלטת.
נשאל – האם זאת לא הוכחה מעגלית. אך כול הוכחה היא מעגלית (אם כך). המעגליות – שמה שמופיע כתוצאה הוא בעצם סיבה.
מה שמופיע כתוצאה יש לו את המשמעות של אמת מוחלטת. דווקא בגלל שזה דיון פילוסופי זה אמת מוחלטת. דווקא בגלל שזה דיון פילוסופי אלוהים הוא התחלה מוחלטת, עבור ההוכחה. אם כך העניין של הגל הוא להגיע לאמת. אלוהים הוא האמת השביל הפילוסופיה או בשביל ההוכחה.
מדע הדת מחפש את הלוגיקה של אלוהים – ההכרה הולכת מן ההבנה אל
ההוכחה האונטולוגית – הולכת מן ההבנה אל הדבר. הדבר הוא תוצאה של ההבנה. מהמהות נגזר הקיום, או מהבנה של דבר נגזר קיומו.
בשביל הגל כול הפילוסופיה הוא הוכחה אונטולוגית (גם מדע הלוגיקה).
כול מחשבה מוכיחה אונטולוגית את הקיום, הולכת מן ההכרה אל המציאות.
בדת זה הפוך – הולכים מן האמונה ואז עוברים אל המוציאות. – זה לא פילוסופיה – הפילוסופיה מתחילה בהבנה ולא במציאות. הדת לא זקוקה להוכחות, הפילוסופיה כן.
המסקנה – הדיון על אלוהים הוא פילוסופי.
אצל שפינוזה – הסיבות של ההכרה מופיעות באונטולוגיה כתולדה. (אנו מכירים את התוצאות ומהם אנו הולכים אחורה אל הסיבות).
מה שמופיע כתוצאה יש לו בפילוסופיה משמעות של הכלה מוחלטת – לכן הכתיבה של הגל היא כזו שהאמת מופיעה בסוף. וזאת מתוך כך שדיון הפילוסופי הוא חקר האמת, והאמת היא תוצאה של חשיבה.
הגל לוקח את האופן שאנו מכירים – ואומר זה מדע הלוגיקה.
התוצאה נתפסת כהתחלה מוחלטת.
השכל מגיע לאמת האיחור – העניין מופיע בסוף, אחרי שעברנו את כל הדרך. (לכן לוקח את המשל על הינשוף של אתונה, אלת החוכמה, מתחילה את המעוף שלו אם רדת החשכה – אחרי שהתרחש דבר יכול לבוא השכל ולהבין את הדבר).
לדוגמא – חוקר משטרה חוקר פשע, יש לו את התוצאה והוא חוקר את המניע.
מה שמבינים כתוצאה מהדיון מבינים את ההתחלה – לכן מגיעים באיחור – כדבר מובנה בתודעה.
כך ניתן להבין גם את "קץ ההיסטוריה".
אצל שפינוזה תורת ההכרה והאונטולוגיה – זה אותו פנים אם כיוונים הפוכים.
קיומו של אלוהים הוא הכרזה – ואנו יכולים להבין את המובן של הדת. ניתן להגדיר את הדת כתחום שעוסק דבר ללא הוכחה. אין דבר שהוא אוטונומי. הכול הוא אלוהים אין דבר שהוא מחוץ לאלוהים. זאת הטענה של הדת.
הדבר הזה (אלוהים) הוא התוכן של ההתחלה של הדיון הפילוסופי. בשיעורים על הפילוסופיה של הדת – "התחלה זו הלב כבר מלא באלוהים, צריך לתת למלאות של הלב את הצורה".
האלוהים בשביל הפילוסוף הוא ריקות, הוא ההתחלה. ואנו צריכים למלא אותה בתוכן חשיבתי. כלומר להבין את אלוהים, כלומר להוכיח אותו אונטולוגית.
(אנו הולכים לנסות זאת – להבין מתוך הריקות, את אלוהים.)
יש לנו התחלה ריקה, כלומר יש לנו אמונה, היא ריקה, ויש למאה אותה בתוכן, (זאת לא חזרה בתשובה).
במשימה להוכחת קיומו של אלוהים, מתגלה דבר שמתברר בסוף, וזה ההבנה שבשביל הדת זה מקרה יוצא דופן, אנו מדברים על היחסים בין התודעה והחשיבה לבין הממשות. כלומר מה מוכיחה ההוכחה לקיומו של אלוהים. האם המאמץ הלוגי הזה מוכיח את קיומו של אלוהים? או שזה דבר אחר?
(בלבן – מנסה להראות שזה משהו אחר, לא מוכיח את קיומו של אלוהים).
ההוכחה האונטולוגית היא (לדעת בלבן) התחלה טובה להבין את הגל.
הדיון על ההוכחה בפילוסופיה כפי שהגל מבין אותו, לא מתחיל הדיון על הדת. אלא כאשר עולה השאל העל היחסים בין מציאות לבין מחשבה. גם אצל דאקרט זה עולה. דאקרט לא מתעניין באלוהים, אלא הוא מתעניין בדרך לצאת החוצה מתוך האני, האני של דאקרט תקוע ולא יכול לצאת מהקוגיטו, ורק אז נזכר באולהים. לכן הגל היה קרטזיאני שנושא זה.
