הסיכום להלן הוא חלק מתחום המקרא במאגר משאבי היהדות באתר טקסטולוגיה.
הדיון במעמד האישה במקרא מתחיל בבראשית פרק ב: ה' ברא את בני האדם זכר ונקבה והאדם קרא להם בשמות ודווקא לאדם לא מצא ה' בת זוג. ואז "ויפל ה' תרדמה על האדם" , לקח לו צלע וברא ממנה את האישה והאישה מתוארת כ"עזר כנגדו" כלומר מצטיירת כאן תמונה קשה מבריאת האישה :
- היא נבראה אחרי האדם
- היא נבראה במחשבה שניה
- מגוף האדם ובשביל האדם.
הצדדים השלילים במעמד האישה :
- בתנ"ך כמעט ולא מאוזכרות לידות של בנות
- גם כאשר מתוארת אישה עקרה שהצליחה ללדת אחרי מאמצים, תמיד היא יולדת בסוף —בן.
- האישה נבראה אחרי הגבר כ"עזר כנגדו"
- האישה תמיד כפופה למישהו. רווקה- לאביה, נשואה – לבעלה.
- דוגמא לכך : אדם שנתן אגרוף לאישה הרה וגרם לה לפיל את העובר משלם קנס ל-בעלה ולא לאישה עצמה.
- גירושים – רק הבעל יכול לגרש
- האישה אינה צד בדיונים משפטיים
- נדרים – מופרים לאישה ע"י האחראי שלה. רווקה- ע"י אביה ונשואה – ע"י בעלה.
- אישה אלמנה היא אישה שאין מי שידבר בשבילה. (אל מנה)
- אדם שמפתה נערה משלם קנס לאביה. (ולא לנערה)
צדדים חיובים במעמד האישה במקרא :
- כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה\
- ישנן מנהיגות במקרא, ואפילו מלכה – "עטליה"
- שוויון בפסוק – "זכר ונקבה ברא אותם"
- המון מקרים שבהם נשים בסופו של דבר מסדרות שרצונן יעשה ויותר מכך, אין בתנ"ך מקרה בו יש ריב בין האישה לבעל בו הבעל מנצח, תמיד האישה מנצחה .
ניתן לומר שהפסוקים בספר בראשית לא מראים על כיוון החלטי במעמד האישה.
במזרח הקדום בחוקי חמורבי ישנו חוק שאומר שאדם שנואף עם אישה אסורה הורגים את שניהם , אבל אם הבעל יסלח לאשתו – אז המלך יוכל לסלוח לנואף. (ואז לא יהרגו אותם) כלומר לפי החוק הזה האישה שייכת לבעלה ויש לו הרשות לשלוט בה , במקרא אין לכך מקבילה.
סיכום ביניים – המקרא לא אומר שלאישה יש פחות כישורים, יכולות וכדו' אלא ישנם פה מושגים חברתיים , כלומר החברה דאז קבעה שאת סדר היום קובע הגבר, והוא ראש המשפחה ובמסגרת הזאת המקרא סובב. החברה דאז הייתה בכל העולם – חברה 'פטריארכלית' כלומר 'פטר' = האב שולט, מצד מושגי החברה היתרון הברור הוא לגבר, עם זאת המקרא מזכיר הרבה מאוד נשים שידעו לתמרן ובד"כ להשיג את כל מבוקשם.
דוגמאות :
- שרה השיגה את גירוש ישמעאל
- רבקה השיגה את הברכות ליעקב
- אביגיל הצליחה להפוך את החלטת דוד להשמיד את בית בעלה
- עכסה בת כלב נשאה לעתניאל בן קנז והצליחה להשיג מאביה לנישואין נדוניה ענקית (אדמות, מעיינות ועוד.)
- 5 בנות צלפחד באות לפני משה ובעריכת דין מצליחות לקבל את רצונן למרות ובניגוד לחוקים המקובלים.
ישנו תחום אחד בו לנשים יש יתרון מוחלט – האישה נותנת חיים ושומרת על החיים. במקרה שהאישה עקרה זו בעיה של הזוג, אבל בד"כ האישה זו שלוחמת כדי לשנות א המצב ובד"כ מצליחה.
דוגמאות – נשים נותנות חיים :
- אמו של שמשון (אביו נקרא 'מנוח') לא מוזכר שמה במקרא. בעלה מצטייר כשלומיאל והיא חכמה ולוחמת ולבסוף מגיעה לבן למרות שהיחסים הפוכים. לפעמים קוראים לבעלה – 'בעלה של אשת עכסה' – כי הוא סביל.
- אלקנה – אביו של שמואל , אמו חנה. בעלה אומר לה- 'בואי נשלים עם המצב שאת עקרה' , הוא משלים, היא לא וממשיכה להלחם ונודרת נדר איום שהבן שיולד יינתן לבהמ"ק ולבסוף מגיעה לבן.
דוגמאות – אישה שומרת חיים :
- *המיילדות , למרות הצו של פרעה שאומר "כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו" עומדות בפני פרעה מלך מצריים ובעצם גם שליט העולם הקדום ולא מבצעות את הפקודה.
- שמות המיילדות – "שפרה ופועה" לא ברור אם אלו שמות שלהן או שמות כללים וכן לא ברור אם הן מצריות או מעם ישראל.
- ושתי סירבה לבא למשתה של אחשוורוש , היא האישה היחידה במקרא שסירבה לבעלה.
הנשים בתנ"ך "מריחות" את הסכנה ומצילות בזמן .
- רבקה חוששת שעשו ירצח את יעקב ודואגת להרחיקו.
- מיכל ודוד- דוד משמש כרמטכ"ל לוחם, מיכל מרגישה בסכנה שאורבת לו ומורידה אותו מהחלון עם חבל.
- רחב מצילה את המרגלים.
- אסתר הצילה את כל העם שלה.
- אשתו של נבל – אביגייל הצילה את משפחתה.
- משה – המושיע הלאומי, לפני שהציל את העם תמיד ניצל בידי נשים. לפי חז"ל כשמצרים גזרו על השלכת התינוקות ליאור אז אמרו הגברים שאין טעם להוליד ילדים שיהרגו אח"כ ושילחו את נשיהם. אז באה מרים לאביה ואומרת לו שהגזירה שלו (הוא היה המנהיג שם) יותר קשה משל פרעה , אביה שומע בקולה , מחזיר את אשתו ונולד משה.
בשלב זה נעלם האבא מהסיפור, מכאן ואילך רק נשים על הבמה. אמו מכינה לו תיבה, שמה ביאור, אחותו משגיחה, ואח"כ מסדרת לו הנקה, .
עוד דוגמא למשה – כאשר מלאך בא להורגו אותו אז צפורה, אשתו , מרגישה בסכנה , שולפת אבן צור ומלה את בנם.
ראה גם נושא קשור על נישואין במקרא.
