פרשנות בראשית פרק ט"ז – שרי והגר

שרי והגר

הסיפור בבראשית ט"ז מתחיל בשמה של שרי, מכאן שהיא הגיבורה כאן חוץ מהגר. ההתחלה נשענת עליה. שרה אומרת לאברם ללכת אל שפחתה, אברם מציית לה מבלי הוצאת מילה אחת. בפסוק ג' נזכר הפועל "לקיחה" שבדרך כלל מתקשר לנישואין רק שכאן שרי היא זו שלוקחת את הגר ונותנת אותה לאברם. שרי היא הפעילה. דווקא פה במעשה הקידושין כל כך צפוי שאברם הוא זה שיהיה פעיל – שרי היא הגיבור. למרות שכל המתרחש הוא מאורע דרמטי, הסיפור מתרכז במערכת היחסים שבין הגר ושרה. שרה היא זו שנותנת את הגר לאברם, ואז הגר פועלת גם בצורה מסוימת – מזלזלת בה. שרי כועסת על אברם והוא מגיב בצורה פאסיבית – שרה צריכה לעשות מה שנראה לה עם הגר. אכן בעקבות תגובה זו, שרה מענה את הגר. בתגובה הגר בורחת. שתי המערכות מאוד דומות (מערכה שנייה מתחיל בכעסה של שרי) ß שרה יוזמת, אברם מגיב בפאסיביות, שרה שוב מגיבה בצורה כלשהי ואז באה תגובתה של הגר.

אפשר להסכים שהתנהגותה של שרי לא הייתה הגונה, למרות זאת משרה מצופה שתתנהג בצורה אחרת. הסיפור גם שופט את שרה וגם מפרגן לה. אם נקרא את הסיפור על רקע חוקי חמורבי הבבלי (באותה עת היו החוקים הרווחים באזור), נסיק דווקא ששרה התנהגה כיאות. בסעיף מסוים כתוב שאם אישה לא ילדה לבעלה, נתנה לו את שפחתה והשפחה ילדה בנים – אסור להמשיך להעביד אותה כשפחה אלא כמטפלת בילדיה. בסעיף נוסף כתוב שאם אותה שפחה תקל ראש בגבירתה – יש להחזיר אותה למעמד שפחות.

אפשר כמעט להאמין שהחוק הזה נחקק על סמך הסיפור, ההבדל היחיד הוא שהגר היא רק בהריון, עוד לפני שילדה בנים. מכאן שהמילה "תענה" ייתכן ומשמעותה היא שהיא הוחזרה למעמד שפחות. יכול להיות שהסופר משתמש במילה זו משום שאכן קשה הדבר לחזור למעמד הנחות הזה. בהסתכלות זו על הדברים, אין מה לשפוט את שרה לחומרה. ראייה לקריאה כזו היא דברי המלאך להגר – הוא אומר לה לשוב אל שרה ולהתענות תחת ידיה. האם המלאך היה אומר לה כזה דבר אם לא היה זה דבר הגון?

קריאה זו של בראשית ט"ז מתעלמת מכמה פרמטרים חשובים, ועל כן רמב"ן ורד"ק הסתכלו על הסיפור בצורה אחרת, בצורה ביקורתית. שרה חטאה בעינוי זה, וכל הסבל של עם ישראל תחת הערבים הוא גמול על ההתייחסות של שרי אל הגר. מדוע קריאה זו מתאימה? כדי שהגר תברח למדבר – אישה בהריון, תוך התחשבות בכך שעבדים בדרך כלל לא בורחים – העינוי צריך להיות קשה. דבר נוסף שבא כראייה לקריאה כזו הוא האסוציאציות של המילה "ותענה" – למשל, השעבוד של בני ישראל במצרים היה עינוי. בחירת המילים משפיעה על חווית הקריאה – בשימוש בפועל "עינוי" יש משמעות, שהמספר רואה את ההתייחסות של שרה אל הגר כמשהו קיצוני יותר.

פגישת הגר את המלאך

תוך כדי נאום המלאך חוזר הביטוי "ויאמר לה מלאך ה'". נראה שאולי הגר מגיבה אבל פשוט לא כתובה תגובתה, אבל דווקא פה מרגישים שהמשמעות של החזרה היא המאמץ לשכנע את הגר לחזור אל שרה. המלאך כל פעם פותח פיו מחדש על מנת לשכנע אותה. הגר היא הדמות היחידה חוץ מהאבות שמקבלת את הברכה "הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרוב". המלאך מבטיח לה הבטחות קצת שנויות במחלוקת – המונח "פרא אדם" יכול להתפרש לשני פנים. לפי ר' לכיש – פרא אדם פירושו שודד, ליסטים. רבי יוחנן טוען שפרא אדם הוא יושב מדבריות. קשה מאוד לקרוא את הפירוש לפי ר' לכיש משום שמטרתו של המלאך לגרום לה לחזור אל בית שרה, ולא להניא אותה מזה. לפי המקרא 'פרא' משמעותו שוכן מדבריות, יצור חופשי שלא ניתן לביית או לתפוס. כמו למשל חמורי בר באותה תקופה שלא היו חלק מהמשק. כלומר, המלאך אומר להגר שבנה יהיה חופשי – בהקשר לסיפור אכן מתאים משום שבכך הוא מבטיח לה ששפחותה נגמרת אצלה. חוץ מזה, הוא יקבל נחלה משל עצמו. כל ההבטחות האלה מסנוורות את הגר ועושות עליה רושם.

יש לנתונים האלה השפעה דרמטית על שאלת השיפוט של שרה. יש לקחת בחשבון שאם הגר מקבלת ברכות כל כך משמעותיות והבטחות של עולם ומלואו – סימן שהגר נמצאה ראויה לפני אלוהים לקבל ברכות כאלה. קשה להניח שבסיפור בו יש שבח לשרה וביקורת על הגר יהיה כזה שפע של ברכות להגר. יותר מזה – הביטוי שהמלאך משתמש בו "כי שמע ה' אל ענייך" בהסבר שמו של ישמעאל מזכיר גם כן את יציאת מצריים. כלומר, אלוהים שמע את צער הגר ולכן "נקרא" לעזרתה.

ברכות המלאך

–        עינוי

–        ריבוי זרע ("שלא יספר")

–        חופשי, הצלחה כלכלית, נחלה

הברכות האלו מזכירות את הסיפור "ברית בין הבתרים". כלומר יש כאן שני סיפורים עוקבים. נראה כמעט כאילו הסיפור השני הוא ברית עם הגר, רק בשל האסוציאציה. המלאך, שמנסה לפצות את הגר על העינוי, כמעט כורת איתה ברית. לאור כל זה, נדמה שהגר היא הדמות החיובית בסיפור, והביקורת מועברת על שרה.

בשני הפסוקים האחרונים של הסיפור, אברם מובלט מאוד. כל הסיפור היה בשביל שרה, אבל בסוף אברם הוא זה שנותן לבנו את שמו. לידת הבן כבר לא קשורה לשרה ולעבדות הגר, אלא הבן יהיה חופשי, בן חוקי של אברהם. המספר מעלים את שרה כחלק מהביקורת שיש עליה. כאשר ישמעאל נולד הוא יוצא מרשות שרה.

השוואה בין סיפור זה לסיפור בבראשית כ"א:

בבראשית פרק כ"א נראה כמעט כאילו מדובר באותו סיפור. בעקבות מתח בין הגר לשרה, הגר יוצאת אל המדבר עם ישמעאל, שם סביב מקור מים מלאך מתגלה אליה ונותן לה ברכה. בשני הסיפורים אלוהים שומע אותה ועוזר לה. התשובה המודרנית היא לומר שמדובר בשני מקורות שונים: הייתה מסורת אחת שלפיה היה איזשהו עימות שבעקבותיו הגר הלכה מבית אברהם, על אותו סיפור כתבו שני מחברים שונים. פתרון זה מושתת על הרבה הנחות יסוד מוקדמות, כמו למשל ספר בראשית נערך בשלבים שונים, יש עורך אחרון של התנך, וכו'. במקרה הספציפי הזה, השאלה עוד יותר סבוכה – לא מדובר בשני סיפורים סמוכים, אלא שניים הנטועים במרחק ובשני מקומות אחרים לגמרי בחייו של אברהם. כלומר, התקופות שונות, ההקשר שונה – פתאום יש לאברהם בן משרה והמתח בא בעקבותיו. לכן, חוקרים עם אג'נדה יותר ספרותית לא אימצו רעיון זה, אלא אלו שני סיפורים כאשר המטרה לקיום שניים כל כך דומים מתגלה בעת ההשוואה ביניהם:

הבדלים הללו בין בראשית ט"ז ובראשית כ"א הם מפתח לכפילויות רבות עתידות בספר בראשית, היחס בין שני הסיפורים ילווה אותנו לאורך סיפורי אברהם. המסר העיקרי קשור בעיקר בברכה: יש לנו כאן שני סיפורים על הגר וישמעאל, ועל מעמדם בהקשר של ספר בראשית ושל אברהם. הסיפור של הבריחה מסביר שישמעאל מבורך משום שהמלאך מבקש מהגר להתענות. כלומר זהו סיפור בו הברכה מוצגת כפיצוי – סיפור מוסרי-אישי; ה' בוחר את הדמויות בפני עצמן, ה' מבקש מהגר להתענות ועל כן מפצה אותה ואז הוא מצטייר כאל מוסרי. מצד שני הסיפור על הגירוש מעלה שאלה אחרת – מיהו הממשיך של ברית אברהם עם אלוהים? אלוהים לא מתגלה כאן בשל צידו המוסרי, אלא זהו סיפור לאומי-היסטורי; ה' בחר באברהם וכעת יש להמשיך את הקמת האומה הזו ולממש את השושלת. ישמעאל הוא הנדחה, ויצחק הוא הנבחר. ההבדל הזה מתבטא גם בשמות ה' – הוי"ה הוא שמו הפרטי, השם אלוהים הוא שם כללי – בעל הכוחות. מעתה, כאשר ה' פונה אל דמות ספציפית ומגיב לה יופיע שם הוי"ה. בסיפורים כלליים בהם מתואר מהלך היסטורי יופיע השם אלוהים. כאן יש נגיעה בהבדל נוסף – הגיבור של הסיפור. מצד אחד אברהם ושרה הם מנהיגים, מצד שני הם גם בני זוג. מבחינה ספרותית, כיצד ידגיש המספר את תפקידם ההיסטורי? הוא יתמקד באברהם מאחר והוא הנבחר בעיני ה'. לעומת זאת, מה יעשה המספר על מנת להדגיש את ההתנהלות האישית של הזוג? הוא יתמקד בשרה, משום שנוח יותר להיטפל לאישה בסיפורים מעין אלו. כלומר, כאשר לסיפור יש הקשר אישי מוסרי, שרה היא שעולה על הבמה, אך כאשר הסיפור קשור לברית, להיסטוריה – אברהם יוצג בעיקר. המטרה של הסיפור האישי היא להנכיח את אלוהים גם בסיפורים שיש להם אופי לא מתוכנן, אישי יותר. "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" מה שנקרא.

מהי התוצאה של שילוב שני הסיפורים? כל זרע אברהם שנדחה ולא היווה חלק מהברית, תמיד מסולק מזרחה (זה עוד מתחיל מהאדם הראשון שסולק מזרחה). לוט וצאצאיו, עשיו, בני פילגשיו – חוץ מישמעאל שהלך דרומה. האם ייתכן שישמעאל "התרגל" למדבר עקב סיפור הבריחה של הגר? מצד פרק כא' ישמעאל מקבל בעיטה מזרחה כמו כל הנדחים, מצד סיפור טז' ישמעאל נקלט מחדש בצד המערבי של הירדן, ומשני הצדדים הוא מגיע אל המדבר.