מבוא לתורה שבעל פה: המגמה בעריכת המשנה

מבוא לתורה שבעל פה: המגמה בעריכת המשנה

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: מבוא לתורה שבעל פה

1. האם רבי ערך את המשנה גם במגמה לפסוק הלכה או רק בשביל לקבץ את החומר ?

2. האם המשנה היא ספר כדוגמת השולחן ערוך או לקט של הלכות ?

                        ואין להסיק מה דעת רבי על הפסק ההלכתי במחלוקות מסוימות

דעת אפשטיין לגבי המגמה בעריכת המשנה : אפשטיין "מבואות לספרות תנאים" ,ע"מ 225 (מקור 1) .

דעת אפשטיין כמו רוב הראשונים שהמשנה נכתבה לפסוק הלכה .

והראייה שלו : מהמושגים: סתם , ויש אומרים , שם פלוני חולק .רבי מביא את המחלוקת ולא מדגיש את תנא קמא כמו את שאר החולקים ( בשמם) ולכן נראה שהעורך (רבי) ביקש לפסוק הלכה כדעת סתם .

                                            דוגמאות לגבי המגמה לפסוק הלכה במשנה

ציון דעת יחיד: רבי פוסק הלכה משום שבעריכה הוא מציין את דעת רבי יהודה ולא את הדעות האחרות ,

                                לדוגמא (במקור 2) תענית כ"ו. נכתבת המשנה עם דעת תנא קמא , אבל כאשר מגיעים לגמרא ש(במקור 3)

                                תענית כ"ו: מוזכרים כל החולקים על ידי אמורא , מכאן נראה שרבי פסק הלכה על ידי עריכתה .

פסיקת הלכה : במקרה בחולין ק"ח.(מקור 4 ) , רבי כתב את המשנה כפי שהכריעה בין דעותיהם של ר' יהודה וחכמים

                    שמוזכרים בחולין ק"ח: (מקור 5) שלמרות ששניהם חולקים עליה בא רבי ואיזן בניהם וכך כתב את המשנה.

שינוי בשביל פסיקת הלכה : שחיטה שאינה ראויה . חולין פ"א: (מקור 6) , חולין פ"ה. (מקור 7) .

                                         בשני המקרים חלקו ר' מאיר ור' שמעון

מקרה  אחד :  אותו ואת בנו רבי שינה ולא כתב ר' מאיר אלא חכמים .

                                                                                                   ראיה מוכחת שרבי התכוון לפסוק הלכה .

מקרה  שני : כיסוי הדם       רבי שינה ולא כתב ר' שמעון אלא חכמים .

נשאלת שאלה : האם התכוון  רבי לפסוק הלכה, מדוע אחרי שפסק הזכיר גם דעת החולקים באופן שנראה שלא ברור

                      מה דעת ההלכה לגבי אותו עניין במשנה ?

סברות לעניין הזכרת דעת החולקים : עירובין י"ג: (מקור 8) , עדויות פ"א משניות ה'-ו' (מקור 9) .

לפי מקור 8 נראה כי ההלכה לא נפסקה בגלל אמת אובייקטיבית אלא שיקולים  אחרים .

לפי מקור 9 משנה ה' נראה שהלכה לא נפסקה בשביל לאפשר לסמוך על הדעה החולקת בשעת הצורך כגון מקרה שלישי .

לפי מקור 9 משנה ו' דעה הפוכה ממשנה ה' מטרת הזכרת החולקים בשביל לקבע את ההלכה שאם יבוא פלוני

ויתן את דעתו שהיא הדעה החולקת נענה לו כבר קידמך פלוני ודחינו אותו .

דעת אפשטיין הסופית : אפשטיין "מבואות לספרות התנאים , עמ' 226  (מקור 10) .

אפשטיין מחדש כי הכללים של פסק היו קבועים ברובם כבר בימי רבי .

הוכחת ע"צ מלמד : ע"צ מלמד "פרקי מבוא לספרות התלמוד" עמ' 125 (מקור 11) .

ע"צ מלמד תלמידו של אפשטיין מוכיח שרבי ראה כמטרה לפסוק הלכה בכך שהגדיל לעשות על נוסחה של אחת התנאים

על זה של חברו , כמו מחלוקת של בית הלל ובית שמאי .

דעת אלבק לגבי המגמה בעריכת המשנה : חנוך אלבק , "מחקרים בברייתא ובתוספתא" , עמ' 105 – 106   (מקור 12).

–        רבי לא הציב לו למטרה לפסוק הלכה .

–        רבי השתדל לא לשנות מאומה ממה שקיבל במסורת .

לעניין שינוי בשם החולקים : חנוך אלבק , "מחקרים בברייתא ובתוספתא" , עמ' 176 -5 17 (מקור 13).

לעניין מקרה בחולין פ"ה. (מקור 7) "ראה רבי וכו' " פירוש ראה רבי שחכמים סוברים כרבי שמעון

ושינה רבי שמעון ללשון חכמים אולם לא כדי לפסוק החכה .

דוגמאות בגמרא שמסייעות לאלבק: ביצה ל"א. ( מקור 14) , סוכה י"ט: (מקור 15) .

לפי מקור 14 מסופר שרב יהודה בשם שמואל חולק על המשנה וטוען שדעת השנה היא דעת יחיד וההלכה היא כדעת תנאים אחרים מכאן משתמע שהמשנה היא לא מקור הלכה ורבי לא פסק שאם כן רבי יהודה חולק על רבי.

לפי מקור 15 מסופר שרב יוסף חולק על המשנה וטוען שהמשנה דעת יחיד וההלכה היא כתנא אחר ואם כן אף כאן נראה שרבי לא פסק הלכה  במשנה .

דעת א"א אורבך לגבי המגמה בעריכת המשנה : א"א אורבך " ההלכה – מקורותיה והתפתחותה עמ' 191 (מקור 13).

א"א אורבך מגיע למסקנת פשרה בין אפשטיין לאלבק וסובר שפעמים שהמשנה נתפסה כהלכה ורבי פסק הלכה

ופעמים שרבי לא פסק הלכה .