מחשבת ישראל- סיכום: אדם בצלם
מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל
- "בצלם אלוהים ברא אותו" – מקרא ופרשנויות (עמ' 256-253)
פרשנויות לצלם אלוהים שבאדם:
רש"י: האדם הוא העתק של האל (דיוקן יוצרו), בכל אדם קיים משהו אלוהי כאשר האדם משקף את דמותו של האל בעולם. רש"י אינו מפרט מהו הדבר האלוהי שבאדם ונתן לפרש את דבריו הן במשמעות של דמיון חיצוני והן במשמעות של דמיון פנימי. חשוב לציין שהפרשנות השניה נראית סבירה יותר וכי רש"י כנראה התכוון לפנימיות שבאדם ולא לחיצוניותו.
רמב"ם: הרמב"ם סבור שצלם האלוהים שבאדם, או כפי שרש"י הגדיר זאת: הדבר האלוהי שבאדם, הוא השכל. לאדם היכולת להגיע להשגה השכלית, למחשבה, לידיעה, למסקנה, היכולת השכלית היא הדבר המשותף בינו לבין האל ובזכות יכולת זו נאמר באדם: "בצלם אלוהים ברא אותו".
ר' עובדיה סופרנו (מאה ה-16, איטליה): לדעת ר' עובדיה סופרנו הדבר האלוהי שבאדם, המשותף בינו לבין האל, היא יכולת הבחירה. היכולת להבדיל ולבחור בין טוב לרע. בכך מבדיל סופרנו את האדם משאר הנבראים (החיות), עם זאת סופרנו מדגיש שקיים גם הבדל בין האל לאדם, בעוד שהאל בוחר תמיד בטוב הבחירה האנושית אינה תמיד כך- בני-האדם בוחרים לעתים בדרך הרעה (דוגמת חטא גן העדן, סיפור קין והבל– הרצח הראשון, האירועים שקדמו למבול…).
ר' שבתי דנולו (רופא ואסטרונום יהודי, מאה 10, איטליה): ר' שבתי דנולו מדגיש ש"צלם האלוהים שבאדם" הוא אינו דבר חיצוני אלא דבר פנימי והוא- מעשה אלוהים ומעשה העולם. האדם מושל בארץ, האדם הינו בעל שכל, ובעיקר דונולו טוען– האדם הוא בעל יכולת יצירה. האדם בונה בניינים וזורע שדות, האדם ממשיך את בריאתו של האל בעולם. היכולת ליצור היא הדבר המרכזי המשותף לאל ולאדם.
מה קורה אם מוותרים על רעיון קדושת החיים שמקורו בתפיסת "צלם האלוהים שבאדם"?
ניקולאי א' ברדייב: כאשר האדם יוצא כנגד רעיון קדושת החיים- וכופר בצלם האלוהים שבו, הוא לא רק מאבד את צלם האלוהים שבו אלא הוא מאבד גם את צלם האדם שבו והופך לחיה. האדם הופך לרע, פועל בצורה לא מוסרית.
דעת אנשי המדע והרוח: התפיסה המקובלת היום על רבים מאנשי המדע והרוח היא שהאדם יכול וצריך להעניק ערך לחייו מבלי לעטוף אותם במסתורין ומבלי לתלות תחושות של קדושה באל. ערך חיי האדם אינו שונה כל כך מכל צורות החיים האחרות: ערך חיי האדם חשוב לנו פשוט כיוון שגם אנו בני אדם. מעשה הרציחה אינו פוגע באל אלא הוא פוגע באופן החמור ביותר שנתן לפגוע בפרט- באדם עצמו. נתן להביט בחיים ישירות ולהעניק להם ערך גם ללא האמונה באל. שמירה על חיי אדם היא לא קיום רצונו של האל אלא האנטרס האנושי העליון.
שאלה לבגרות במחשבת ישראל: לפי דברי המשנה בסופה (ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות…."), יש דמיון רב בין בני האדם, ולמרות זאת הם שונים זה מזה.
האם הרעיון שהאדם נברא ב"צלם אלוהים" (בראשית) תומך רק ברעיון שיש דמיון בין בני האדם או שהוא תומך גם ברעיון שיש שוני ביניהם? בסס את תשובתך על שניים מהפירושים לביטוי "צלם אלוהים" (רש"י, רמב"ם, ספורנו, ר' שבתי דונולו, ניקולאי ברדייב).
תשובה:
בריאת האדם ב"צלם האלוהים" תומכת ברעיון הדמיון שבין בני האדם. כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים ולכן בכולם קיים דבר אלוהי. עם זאת אפשר לפרש רעיון זה גם כתומך בשוני שבין בני האדם ולא רק בדומה ובשווה בינהם.
רש"י- לפי רש"י כל אדם הוא דיוקן יוצרו של האל- העתק של האל. תפיסה זו מדגישה את הדמיון שבין האל לאדם ואף את הדמיון והמשותף לכלל בני האדם. רש"י מוסיף ואומר שבכל אדם קיים משהו אלוהי, עם זאת הוא אינו מציין מהו הדבר. מכאן שאפשר ובכל אדם משהו אלוהי אחר- באחד השכל, באחר היצירה, בשלישי הבחירה העצמאית. כל אדם שונה באופן שבו הוא דומה לאל. האל המחזיק בכל התכונות יחד ולכן שונה מן האדם ב'כל יכולותו' הפלאית.
הרמב"ם: הרמב"ם טוען שהמשותף בין האדם לאל הוא השכל. לפיו יכולת ההשגה השכלית היא אותו הדבר האלוהי המצוי באדם ובאל. נתן להסיק מתפיסה זו שכולנו דומים לאל והאחד לשני בכך שלכולנו יש שכל- יכולת לחשוב, להסיק מסקנות וכו'. עם זאת ידוע כי היכולת השכלית אינה זהה בין כל בני האדם- ישנם גאונים, ישנם חכמים פחות, ישנם אנשים שהם מאוד לוגים- פועלים בצורה מאוד הגיונית ומחושבת, וישנם אנשים שפועלים יותר מתוך הרגש, ומכאן גם השוני שבין בני האדם. יכולת ההשגה השכלית של האל ניצבת כמעין שלמות אליה האדם אינו יכול להגיע לעולם- האל הוא כל יודע- ומכאן גם השוני שבין האל לאדם.
