סיכום מאמר: השקפתו של ובר על הסוציולוגיה הכלכלית/ריצ'ארד סודברג

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

סיכומי מאמרים בכלכלה

תרגום:

מקס ובר נפטר קודם שהספיק לסיים כמה מכתביו. אחד הפרויקטים הבלתי-גמורים עוסק בסוציולוגיה כלכלית. ידוע לנו מהו המבנה הכללי של הסוציולוגיה הכלכלית על פי ובר, אף כי עבודתו זו מעולם לא הושלמה.

המבנה הכללי – אקטורים/שחקנים (actors) מונעים באופן בסיסי על ידי אינטרסים חומריים ואידיאליים. רגשות ומסורת, אף הם משחקים תפקיד בעניין זה. האינטרסים החומריים נוטים לשלוט בתחום הכלכלי, וחקר הכלכלה  מתחלק בין מדעי החברה השונים, תלוי בהיבט הנחקר. למשל: תיאוריה כלכלית, הסטוריה כלכלית וסוציולוגיה כלכלית. ובר מתעקש כי הסוציולוגיה הכלכלית, אין משימתה העיקרית לחקור את הפעולות הכלכליות כשלעצמן, אלא לחקור את הפעולות הכלכליות החברתיות – אותן פעולות כלכליות המכוונות כלפי התנהגותם של אקטורים אחרים. הפעולות הכלכליות שולטות בתחומים אחרים בחברה, מה שקרוי לעיתים – הספרה הכלכלית. אולם, הן גם משפיעות על ומושפעות מהמתרחש בתחומים אחרים בחברה, כמו פוליטיקה, דת וכולי. ככל שהחברה האנושית מתקדמת, נושאים חדשים מקבלים הדגשה, ועימם גם הסוציולוגיה הכלכלית, בעוד שאחרים נעלמים.

זהו באופן כללי,  מבנה הסוציולוגיה הכלכלית לפי ובר.

ניתוח הכלכלה על פי ובר –

ב-1904 פרסם ובר תוכנית כיצד יש לנתח תופעות כלכליות. המושג בו השתמש למדע כלכלה מסוג זה הוא: sozialokonomik. הרעיון הבסיסי העומד מאחורי הרעיון  של ה"כלכלה החברתית" (social economics), הוא שיש צורך במספר תחומים מדעיים על מנת לנתח את התופעות הכלכליות. לכל אחד ממדעי החברה ישנן נקודות חזקות וחלשות, והבחירה באחד מהם תלויה במטרותיך. אם ברצונך לבחון מקרוב תופעה כלכלית בודדת בעבר, תבחר בהסטוריה כלכלית, וכולי.

אף על פי שובר ידע כבר ב-1904 מהי כוונתו ברעיון "הכלכלה החברתית", וכיצד היא נבדלת הן מהכלכלה התיאורטית של אסכולת התועלת השולית, והן מהניתוח המושפע היסטורית שלSchmoller, רק כעשור לאחר מכן מוצאים אותו משתמש במונח "סוציולוגיה כלכלית". לראשונה, במאמר, וב-1920 מפרסם את הטקסט היחיד שלו על סוציולוגיה כלכלית –  "הקטגוריות הסוציולוגיות של הפעולה הכלכלית".

במהלך לימודיו, לקח ובר קורס אחד בלבד בכלכלה " כלכלה כללית (כלכלה תיאורטית)". על אף התוכניות לקריירה במשפטים, ב-1984 הוא קיבל עבודה בחוג לכלכלה באוניברסיטת freiburg, והפך לפרופסור לכלכלה ופיננסים.  בסוף שנות ה-90 הוא עזב, ורק מספר שנים לפני מותו ב-1920 חזר להרצות באוניברסיטת מינכן, בעיקר על הסטוריה כלכלית, סוציולוגיה כלכלית וסוציולוגיה כללית. הדבר החשוב לענייננו הוא, כי ובר ידע כלכלה היטב, וכי כלכלה שיחקה תפקיד חשוב מאוד במהלך התקופה המוקדמת של הקריירה המדעית שלו.

אע"פ שלא ניתן לדעת מה בדיוק אמר ובר בקורסים בהם הרצה, יש ברשותנו רשימת קריאה שפרסם לקורס המבוא הכללי שלו וחלק מקדים להערותיו לקורס זה שפורסמו תחת השם "ראשי פרקים להרצאות על כלכלה כללית (תיאורתית ) (basic outline of lectures of general economics). מעתה אתיחס לספר בשם outline.

ב 1904 – 1905 פרסם את "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" באותה תקופה כתב גם כמה מעבודותיו המתודולוגיות ביניהן המאמר על האוביקטיביות ומאמר בשם תיאוריית התועלת השולית והחוק הבסיסי של הפסיכופיסיקה. ובר טוען שם שתיאורית התועלת השולית מבוססת על התנסות אנושית יומיומית ולא על פסיכולוגיה. באותה שנה פרסם גם מחקר ארוך על עבודה במפעל.

ב 1910 התחיל ובר לכתוב עבודות שהוגדרו במפורש כ"סוציולוגיות" . שני הפרויקטים העיקריים שלו משנת 1910 ואילך היו עריכת ספר בכלכלה וכתיבת עבודה על אתיקה כלכלית ודת, שתיהן רלוונטיות לסוציולוגיה הכלכלית. לפי ובר העבודה על האתיקה כלכלית תורמת בעקר לסוציולוגיה של הדת אך במידה מסויימת גם לסוציולוגיה הכלכלית.  ב 1908 הוא קבל משרה של עורך של מדריך בכלכלה. הוא ראה בכך הזדמנות לבטא את תפישתו על הכלכלה ויצר תוכנית שאפתנית של מה שעליה להכיל. הרעיון הבסיסי היה להתמקד בקפיטליזם המודרני ונתח סוג זה של כלכלה מכמה זוויות. ובר רצה לכלול פרקים על ענפים שונים של הכלכלה הקפיטליסטית כמו גם על היחסים בין הכלכלה הקפיטליסטית למדינה למערכת החוק וכו'. ובר ניסה לכלול בפרויקט זה אנשים מאסכולות שונות בכלכלה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא הפסיק לעבוד על המדריך ולאחריה החליט לשכתב את כתביו מ- 1910 עד 1914. כוונתו היתה לכתוב על הסוציולוגיה של הכלכלה עצמה ובין 1919 – 1920 הוא כתב את פרקים 1, 2 של "כלכלה וחברה" .

תרומתו של ובר לסוציולוגיה הכלכלית

עבודות מוקדמות (או: עבודות פרה-סוציולוגיות) – S1890 – 1910

יש לציין כי בהתיחסותי לסוציולוגיה הכלכלית על פי ובר, אקח בחשבון בעיקר את עבודתו המאוחרת. ברצוני להתייחס גם לעבודותיו המוקדמות על מנת להפסיק את הנטייה האוטומטית לראות ב"אתיקה הפרוטסטנטית" את תרומתו העיקרית של ובר לסוציולוגיה הכלכלית, וכן את הנטייה המוטלת בספק לא פחות, לחשוב שיצירתו של ובר התפתחה החל מעבודות המחקר שלו והלאה. דבר זה ממעיט בערכם של הישגיו המאוחרים, ולכן כדאי לבחון את עבודתו לפני 1910 לאור הישגיו המאוחרים.

אתייחס כאן רק לשתיים מעבודותיו המוקדמות – "ראשי פרקים" (outline) של ובר משנות ה-90, ומאמרו על האובייקטיביות מ-1904. יש בהם איזו כלליות שהופכת אותם למיוחדים, וכן, התעלמו בעבר  מתרומתם לסוצ' הכלכלית. במאמר על האובייקטיביות הסתכלו לרוב כעל מאמר במתודולוגיה של מדעי התרבות, ולא כעל הצהרה פרוגרמטית (תוכניתית) על הניתוח הכלכלי, כפי שהיא למעשה.

"Outline" מכיל הרבה מרעיונות המפתח שצצו כ-20 שנה מאוחר יותר בסוצ' הכלכלית של ובר ב"כלכלה וחברה". מה שמבדיל בין החיבור המוקדם למאוחר הוא שכמה מן הרעיונות שנמצאים בחיבור המוקדם קיבלו תפנית סוציולוגית מובחנת במאוחר. נראה, אם כן, שתרומתו האפשרית של ה -"Outline" תהיה בדמיון הרעיוני שלו לחיבור המאוחר, ולא בניתוח הסוציולוגי שהוא נותן.

אך מאמר זה מאפשר לנו גם להבין עד כמה ובר הבין את התיאוריה הכלכלית, וכיצד הוא ניסה לאזן את התובנות המופשטות של הכלכלה התיאורטית עם תובנות שהתבססו על חומר אמפירי. ובר הכיר את עבודותיהם של אנשים כמו ג'בונס, מרשל ווולרס; ניתן למצוא בהרצאותיו מושגים כמו תועלת שולית וגמישות (ELASTICITY). תיאורו בoutline of homo economicus הינו חד ומדוייק, והוא ראוי  לאותם שבחים להם זכה פרנק נייט על הישג זהה בחיבוריו כ-20 שנה לאחר מכן.

אך בניגד לנייט, ובר מציין גם את המימד ההסטורי של  ה – homo economicus ומעלה כי דמות מלאכותית זו הינה תוצר של הציוויליזציה המערבית בשלב מסוים של התפתחותה. לאורך הטקסט מנסה ובר לאזן בין ה"תיאוריה המופשטת" (מה שקרוי היום "התיאוריה הכלכלית"), לבין "תיאוריה ריאליסטית" (מה שניתן לקרוא בשם כלכלה בעלת אוריינטציה אמפירית). הוא גם מציג עובדות אמפיריות לתוך דיון על בעיות כלכליות-תיאורטיות, כמו היווצרותם של מחירים. ניתן לדון בשאלת המחירים, לטענתו, כבעיה כלכלית-תיאורטית בלבד, אך גם כבעיה פרקטית-אמפירית. כשנקבע "מחיר תיאורטי", מה שמשנה אלו הצרכים של הקונה, המדורגים לפי עיקרון התועלת השולית. אך כשנקבע "המחיר האמפירי", יש לקחת בחשבון גם גורמים כמו המאבק הכלכלי בין אקטורים שונים, אי-שלמויות בשוק, וההיווצרות ההסטורית של הצרכים.

כשמשווים את ה- "Outline" משנות ה-90, למאמר על האובייקטיביות מ-1904, ניתן להבחין בהתפתחות חשיבתו של ובר במהלך השנים בין שתי העבודות.

 בראשון, הוא טוען כנגד הגירסה  האובייקטיביסטית של הכלכלה ומעיר במקום אחד כי "נקודת המבט האנושית הינה החלטית; הכלכלה איננה מדע הטבע ותכונותיו, אלא מדע האדם וצרכיו". במאמר על האובייקטיביות, לעומת זאת, הוא משרטט את התיאוריה שלו על מדעי התרבות וטוען כי אנשים עוטפים את מה שמתרחש באיזו משמעות מיוחדת, התלויה ב"אינטרס הקוגניטיבי" שלהם. במילותיו של ובר:

"איכותו של אירוע כאירוע סוציואקונומי איננה משהו  שהוא מכיל באופן אובייקטיבי. אלא, איכות זו מותנית באוריינטציה של האינטרס הקוגניטיבי שלנו, כפי שהיא עולה מתוך החשיבות התרבותית הספציפית שאנו מייחסים לאירוע במקרה מסוים".

נקודה נוספת של התפתחות תיאורטית שעולה ממאמר האובייקטיביות הינה הבעיה  של – כיצד להגדיר את הנושאים שהכלכלה אמורה לעסוק בהם. ב- outline ובר טוען שהכלכלן צריך לחקור תופעות כלכליות (אותן הוא מגדיר במדויק), אך גם ב"יחסים בין הכלכלה לתופעות תרבותיות אחרות, בייחוד החוק והמדינה". במאמר על האוביקטיביות הוא גם כן טוען שהכלכלן צריך לחקור תחום רחב אך הוא מוסיף גם טרמינולוגיה של איך להגדיר ולחלק את תחום המחקר של הכלכלה. הוא משתמש בשלושה מושגים : "תופעות כלכליות", "תופעות המותנות בכלכלה (economically conditioned phenomena) "ותופעות שרלוונטיות לכלכלה" (economically relevant phenomena). במונח "תופעה המותנית בכלכלה" כוונתו לתופעה שבחלקה ניתנת להסבר ע"י השפעתם של גורמים כלכליים. למשל החוויה הדתית מעוצבת על ידי מעמדו הכלכלי של המאמין. ב"תופעה הרלוונטית לכלכלה" הוא מתכוון לתופעות שאינן כלכליות כשלעצמן, אך משפיעות על התופעות הכלכליות. למשל האופן שבו הפרוטסטנטיות האסקטית סייעה ליצירתה של המנטליות של הקפיטליזם המודרני.

המאמר על האוביקטיביות מכיל דיון מעניין על התיאוריה הכלכלית. ובר טוען שהתיאוריה הכלכלית יכולה לשפר את הצורות האמפיריות יותר של הכלכלה, ע"י ההתעקשות על האלמנטים האנליטיים, ביחוד באופן שבו היא מבנה קטגוריות (ideal types). אך ובר מציין גם את מגבלותיה של התיאוריה כלכלית ומדוע היא יכולה לשמש רק כעזרה, ולא כמתודה בלעדית, בניתוח תופעות כלכליות. כך למשל דמות העולם כפי שמצטיירת בתיאוריה הכלכלית היא מלאכותית ומורכבת מ"עולם ללא סתירות". ובר אף מזהיר מפני שימוש בתיאוריית התועלת השולית כפתרון לכל הבעיות בכלכלה. אך הדבר החשוב ביותר שהוא מציין הוא שהמדע הסוציו-אקונומי, מטרתו העיקרית היא לנתח את המציאות האמפירית, ולא לבנות קטגוריות מופשטות חסרות כל תוכן אמפירי. כפי שהוא אומר, כלכלה חברתית צריכה להיות "מדע המציאות".                    

עבודות מאוחרות (או: עבודות סוציולוגיות) – 1910-1920

עבודתו המאוחרת של ובר בסוציולוגיה כלכלית מרוכזת בכתביו " אוסף מאמרים בסוציולוגיה הדת" ובתרומתו לספר בכלכלה "כלכלה וחברה". אתמקד כאן ב"כלכלה וחברה", פרקים 1 ו-2,  כיוון שהוא מכיל את ההצהרות הכלליות ביותר של ובר אודות מה אמורה הסוציולוגיה הכלכלית לחקור, וכיצד יש לעשות זאת. הספר מכיל מדריך לתחום הסוציולוגיה הכלכלית וכיצד יש לנתח דברים מנקודת ראותו של מדע זה. ובר החל את תרומתו לספר זה בהתמקדו ביחסים שבין הכלכלה לבין מה שקרא "הצווים והכוחות החברתיים". המבנה הכללי של הסוצ' הכלכלית של ובר, נראית כך:

1. הכלכלה
2. הכלכלה והפוליטיקה
3. הכלכלה והחוק
4. הכלכלה והדת
5. הכלכלה ותופעות אחרות (תרבות, גיאוגרפיה, ביולוגיה אנושית, אוכלוסיה וכולי).

חילוץ המבנה הכללי של הסוצ' הכלכלית של ובר מאפשר לנו לארגן את טענותיו השונות לכדי קטגוריות ברורות ומובחנות. אדגים מה ניתן להשיג בכך על ידי בחינת שתי הקטגוריות הראשונות.

– ניתוח הכלכלה לפי "כלכלה וחברה", הינו שיטתי ביותר, וובר מתחיל בהצגת יחידת הניתוח הבסיסית בסוצ' של הכלכלה: הפעולה הכלכלית החברתית. ובר רואה בפעולה הכלכלית החברתית:

1. פעולה של האינדיבידואל.
2. מונעת בעיקר על ידי אינטרסים חומריים (אך לעיתים גם על ידי אינטרסים אידיאליים), ובמידה מסויימת על ידי מסורת ורגשות.
3. מכוונת לתועלת (utility).
4. אקטורים נוספים נלקחים בחשבון.

על ידי בחינת הגישה  של התיאוריה הכלכלית, והשוואתה לסוציולוגיה הכלכלית, נוכל להבין את מובחנותה של הסוצ' הכלכלית.

בתיאוריה הכלכלית, האקטור מונע אך ורק על ידי אינטרסים חומריים, אך פעולתו איננה מושפעת בהכרח מהתנהגותם של אקטורים אחרים. לרגשות ולמסורת אין כל תפקיד. סוג הפעולות היחיד שמנותח בתיאוריה הכלכלית הן, כתוצאה מכך, רק הפעולות הכלכליות באופן טהור; ישנה התעלמות מהיחסים שבין כלכלה ופוליטיקה, חוק, דת וכולי.

אצל ובר, לעומת זאת – הסוצ' הכלכלית לוקחת בחשבון את המבנה החברתי, ובוחנת את השפעותיהם של המסורת והרגשות על הפעולות הכלכליות. כמו-כן היא בוחנת את התופעות הרלוונטיות לכלכלה (economically relevant phenomena) ואת התופעות המותנות בכלכלה  (economically conditioned phenomena), ולא רק את התופעות הכלכליות  (economic phenomena).

מכאן, שפרק 2 ב"כלכלה וחברה" מעלה רעיונות לתופעות כלכליות יותר מורכבות מאשר פעולותיו של אינדיבידואל בודד. כששני אקטורים מכוונים את פעולותיהם הכלכליות חברתיות אחד כלפי השני, הם מייצרים את מה שקורא ובר מערכת יחסים כלכלית חברתית. יחסים אלו יכולים להיות פתוחים או סגורים. סוג ספציפי  של יחסים כלכליים מכונן את מה שובר קורא ארגון כלכלי.

עניין מרכזי נוסף בסוצ' הכלכלית של ובר בספר זה הינו הקפיטליזם. ובר מעמיד זה מול זה שני סוגים של כלכלה: כלכלות סטאטיות שמכוונות לשכירה/ חכירה  (rent) ולעושר (wealth), וכלכלות דינמיות שמכוונת לרווחים והון. רעיון ההזדמנות הינו מכריע בסוג השני; הפעולה לעשיית רווחים הינה, בעיקרון, סוג פעולה שמכוונת לניצול הזדמנויות בשוק. הוא משתמש בטיפולוגיה שימושית לתיאור סוגים אחרים של קפיטליזם, כמו "קפיטליזם רציונלי", "קפיטליזם פוליטי", "קפיטליזם מסחרי מסורתי". הסוג האחרון מתאר סוג של קפיטליזם שהתקיים בהסטוריה הרחוקה ומורכב ממספר צורות שיטתיות למסחר וחליפין של כסף. משמעותו של קפיטליזם פוליטי הינה עשיית רווחים על ידי מגעים פוליטיים או תחת הגנה פוליטית ישירה, המתקיימת בעת העתיקה כמו גם בתקופה המודרנית. קפיטליזם רציונלי הוא מה שקרוי היום "השוק החופשי". האקטור המרכזי איננו הסוחר הטיפוסי (כשם שקורה בקפיטליזם המסחרי המסורתי), או אופרטור כלכלי-פוליטי (כמו בקפיטליזם הפוליטי), אלא יזם מודרני, שמונע על ידי היזמות עצמה ("הרוח הנעה", ומכוון לניצול ההזדמנויות בשוק.

בהתייחסו ליחסים שבין כלכלה ופוליטיקה, ובר נוגע בנושאים כמו כלכלה ודמוקרטיה, מדינה, סוציאליזם, סמכות פוליטית ושליטה. בניתוח הנושא האחרון הוא תורם את תרומתו המשמעותית ביותר לניתוח מסוג זה, ובו הוא מבחין בין 3 צורות שונות של שליטה: שליטה כריזמטית, שליטה מסורתית ושליטה חוקית. הצוות הפעול בכל אחת מצורות שליטה אלו שונה: למנהיג הכריזמטי יש מספר תלמידים או אוהדים ההולכים בעקבותיו, למנהיג החוקי יש מערכת בירוקרטית, והמנהיג המסורתי לרוב מסתמך על מערכת אדמיניסטרטיבית פרימיטיבית אד-הוק. מה שפחות ידוע הוא כי לפי ובר, ישנו גם מימד כלכלי  לשליטה הפוליטית. כך למשל, יש לשלם לכל אחד מסוגי הצוות השונים, וכל אחת מצורות השליטה משפיעות על הכלכלה בדרכים משמעותיות.

תופעות חברתיות שמאופיינות על ידי שליטה כריזמטית הינן אנטי-כלכליות ועוינות כלפי כל רעיון של לקיחת שיקולים כלכליים בחשבון. אולם, מרגע שפעולות אלו נכנסות לכדי תהליך של השתגרות, עליהן להשלים עם הסדר הכלכלי הקיים. לרוב, מעריציו של המנהיג הכריזמטי חיים על תרומות ונדבה. תנועה כריזמטית בצורתה הקיצנית תתנגד לכל צורות הפעולה הכלכלית השיטתית. מרגע שהשתגרה, היא נוטה יותר ויותר לכיוון הצורות המסורתיות, בכלכלה כמו גם בפוליטיקה.

שליטה חוקית נעזרת לרוב בבירוקרטיה, שבה משולמות משכורות לפקידים הרשמיים, והם בעלי קריירה. התשלום נעשה על ידי מיסוי. השליטה החוקית הינה צורת השליטה היחידה שמאפשרת ומעודדת קפיטליזם רציונלי.

שליטה מסורתית מייצגת מקרה מורכב יותר משתי צורות השליטה אחרות, וקיימים  הבדלים משמעותיים בין שתי צורותיה העיקריות (פטרימונאליזם ופאודליזם). האתוס הפאודלי הוא זה של הלוחם, וכתוצאה מכך, הוא עוין את כל הצורות השיטתיות של עשיית כסף. הלוחם הפאודלי לרוב מעוניין להרחיב את שליטתו על ידי מלחמה, ולכן אין עניינו במסחר או בתעשייה. השליט הפטרימונאלי, לעומתו, זקוק לרכוש (treasure) על מנת לשלם לצוות שלו, ולכן עשוי להנהיג קפיטליזם פוליטי או קפיטליזם מסחרי מסורתי על מנת לגייס כספים. האלמנט השרירותי הקיים בפטרימונאליזם הופך אותו בלתי מתאים להגדרה של הקפיטליזם הרציונלי.

הסוציולוגיה הכלכלית של ובר היום –

חלק מהטיפולוגיות שהוצגו במאמר זה הינן שימושיות עד היום. אך ניתן למצוא איכויות כלליות נוספות בסוציולוגיה הכלכלית של ובר, שהינן מעניינות מאוד, ולכן אנסה להעלותן על ידי השוואת הגישה של ובר לגישה היכולה להימצא בסוציולוגיה כלכלית של היום.

1. הבדל אחד שניתן למצוא בין סוציולוגיה כלכלית היום לבין ובר, היא שתפקידו של האינטרס מודגש אצל ובר, אך לא היום. הדבר מתבהר מתוך השוואת יחידות הניתוח הבסיסיות בכל תפיסה. אצל ובר, יחידת הניתוח הבסיסית היא הפעולה המונעת על ידי אינטרס, המכוונת לתועלת ומושפעת מאקטורים אחרים. העובדה כי אקטורים אחרים נלקחים בחשבון, שמסורת ורגשות עשויים להשפיע על הפעולה, ושהאינטרסים עשויים להיות חומריים אך גם אידיאליים – רעיונות אלו עוזרים למתן את גישת האינטרס, ולהפוך את גישתו של ובר גמישה ומתוחכמת יותר.

יחידת הניתוח הבסיסית בסוציולוגיה הכלכלית החדשה הינה  שאת הפעולה הכלכלית יש לשקע. ב"לשקע" כוונתם: להסביר את הפעולה  הכלכלית. הפופולריות של גישה זו נובעת בחלקה הגדול ממאמרו של מרק גרנובטר מ-1985 "הפעולה הכלכלית והמבנה החברתי: בעית המשוקעות."  עבורו, המשוקעות משמעותה כי הפעולה הכלכלית מובנית דרך הרשתות אליהן האקטורים שייכים. גרנובטר מתייחס ישירות לובר במאמרו, ותחת ידיו הופכים הפרויקט של ובר, וזה של הסוצ' הכלכלית החדשה, לזהים למעשה.

לעיתים קרובות, כשמשתמשים במונח המשוקעות בסוציולוגיה הכלכלית החדשה, לא ברור בדיוק למה הכוונה, מלבד העובדה כי היא קשורה באופן כלשהו ל"לחברה" ול"חברתי". תשומת הלב הוסטה מהפעולה הכלכלית פר סה – כלומר, מהפעולה מונעת האינטרסים – וכוונה למשוקעות, אשר הפכה כיום לחלק החשוב ביותר בניתוח. כשבדבר קורה, התוצאה המתקבלת היא בלתי-מספקת; ואילו גישתו של ובר, על פיה הפעולה הכלכלית מעוצבת על ידי האינטרס (אך לא באופן בלעדי), יוצרת כלי יעיל יותר לניתוח, ומניבה הסברים יותר ריאליסטיים.

דבר קורה מתרחש כאשר הסוצ' הכלכלית החדשה משתמשת במושג "ההבניה החברתית של הכלכלה". כאשר ניתוח מסוג זה נעשה באופן קפדני, וכשהקישור ללאינטרס נעשה באופן מפורש, אין ביקורת על גישה זו. אולם בפועל, תפקידו של האינטרס מוזנח לעיתים קרובות, ונוצר הרושם כי כל דבר כלכלי יכול להיות "מובנה חברתית" באופן בו האקטור מעוניין. זהו רעיון מוטעה. אנשים אומנם יכולים לבנות חברתית את הכלכלות שלהם, אך הם אינם חופשיים לעשות כן בכל צורה שירצו בה. כך, למשל, אם המדינה תאצה לאסור על קיומם של שווקים מסויימים, במהירה יופיעו שווקים שחורים.

2. הסוצ' הכלכלית של ובר שונה מהחדשה גם בגישותיהם כלפי  הרציונליות. סוציולוגים בני זמננו לעיתים קורבות מביעים יאוש מהאופן בו הכלכלנים משתמשים במושג הרציונליות. עבור הכלכלנים משמעות הרציונליות היא שהאקטורים ממקסמים רווחים (או תועלת), וכן, שישי להם אינפורמציה מלאה. מכאן  מסיקים הסוציולוגים  שרעיון הרציונליות איננו שימושי עבורם בניתוח.

ובר, לעומת זאת, טען למה שראה כשימוש לא דוגמטי ברציונליות בסוציולוגיה. ובר טוען ב"כלכלה וחברה", שבניתוח האירוע הכלכלי, עליו להתחיל בהנחת קיומה של פעולה רציונלית. אם בהמשך מתגלה כי המציאות שונה מהמודל הרציונלי, יש להוסיף משהו אחר לניתוח על מנת להסביר את הסתירה. עלי לתמוך כאן בתפיסתו של ובר לרציונליות. נראה שעבור ובר, להניח רציונליות אין פירושו להניח  קיומה של אינפורמציה מלאה, אלא להניח כי לרוב, האקטורים מנסים להגשים את  האינטרסים שלהם. שוב, יש לשים לב, כי אינטרסים אלו עשויים להיות חומריים או אידיאליים (או, במילים אחרות, שהפעולה יכולה להיות רציונלית ערכית או רציונלית אינסטרומנטלית).  יש לקחת בחשבון את פעולותיהם של אקטורים אחרים. דבר חשוב נוסף הוא שבמידה ומודל הפעולה הרציונלית  איננו מתאים למציאות האמפירית, יש לשנות או לדחות אותו.

3. הבדל נוסף הוא בתחום העיסוק של הסוציולוגיה הכלכלית. הנטייה של הסוצ' הכלכלית החדשה היא להתמקד בליבה של הכלכלה, ולהתייחס פחות ליחסים בין הכלכלה לספירות אחרות בחברה. בעיה זו איננה קיימת בסוצ' הכלכלית הובריאנית. עבורו, הסוצ' הכלכלית איננה מתעסקת רק בתופעות הכלכליות, אלא גם בתופעות המותנות בכלכלה, ובתופעות הרלוונטיות לכלכלה.

4. יש לציין גם, כי עניינו העיקרי של ובר היה תמיד בקפיטליזם, ושבהדרגה התעניין יותר במה שקרה מחוץ למערב. בסוצ' הכלכלית החדשה, לעומת זאת, יש עניין פחות בהתפתחות הקפיטליזם פר סה. כן יש עניים מועט בלבחון מה קורה מחוץ לארה"ב, אירופה, ועוד מספר כלכלות המתפתחות במהירות.

בציון הנקודות בהן הסוצ' הכלכלית של ובר עדיפה על זו החדשה, אין כוונתי כי יש להחליף אחת באחרת. ההתקדמות שעברה הסוצ'  הכלכלית ב-15 שנות קיומה הינה יוצאת דופן, במיוחד בתחומים של רשתות, ארגונים כלכליים, והמימד התרבותי של הכלכלה. יחד עם זאת, עבודת ושל ובר מציגה מורשת עשירה בסוציולוגיה הכלכלית. כמו-כן, אני מאמין שגישתו הכללית של ובר, אותה אתאר כניסיון לאחד ניתוח סוציולוגי עם ניתוח אינטרסים, הינה מה שצריכה להיות הסוציולוגיה הכלכלית. על ידי הכנסת החברתי לתוך הניתוח הכלכלי, הסוציולוגיה יכולה לתרום תרומה משמעותית ויצירתית למדע הכללי של הכלכלה, או מה שקרא ובר – sozialokonomik.