סיכום מאמר: קארל פולני \ הכלכלה כתהליך ממוסד
מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה
הכלכלה כתהליך ממוסד. (The Economy as Instituted Process / Karl Polanyi)
מהי המשמעות שיכולה להיות מחוברת בעקביות למילה "כלכלי"?
ישנם 2 משמעויות עם שורשים בלתי תלויים:
המשמעות הסובסטנטיבית: ("עצמאית", "ישותית") (Substantive Meaning) . תלות האדם בטבע ובאנשים אחרים בשביל הקיום שלו. (זוהי המשמעות שפולני מביא).
יכולה להיות נגזרת מבחירה אך לאו דווקא. היא נגזרת מעובדה. נגזרת מחוקי הטבע.
המשמעות הפורמלית: (Formal Meaning) האופי הלוגי של יחסי אמצעי – מטרה, אמצעים מסוימים נועדו בכדי להשיג מטרה מסוימת. נגזרת מרציונל ומחוקי המוח. (mind) (זו המשמעות שהכלכלה הפורמאלית מייצגת).
*אין משותף בין 2 המשמעויות האלו.
ההנחה של המאמר היא שניתן ללמוד על רעיונות בכלכלה רק מהמשמעות הסובסטנטיבית, מהסביבה החברתית בה מתקיימת הכלכלה. הבעיה היא ששני המשמעויות שזורות זו בזו וע"כ אנו מתקשים לראות תמונה ברורה כפי שמשתמעת מהמשמעות הסובסטנטיבית. שילוב המשמעויות נבע מהנסיבות ששררו בארה"ב ומערב אירופה. מכיוון שהכלכלה הייתה מורכבת משווקים של קביעת מחירים (price making markets). שוק כזה הוא מערכת המחייבת מהמשתתפים לבצע בחירות על רקע מחסור באמצעים, ניתן לראות את המערכת כפועלת ע"פ המשמעות הפורמאלית של "כלכלי". כך המשמעויות הסובסטנטיבית והפורמאלית השתרבבו יחדיו וגדולי הסוציולוגים מדורקהיים לפרסונס לא הבינו את החשיבות שבהפרדת 2 המשמעויות.
זאת כיוון שבפועל, 2 המשמעויות חפפו.
תחומים חוץ – כלכליים כמו אנתרופולוגיה, היסטוריה וסוציולוגיה מסתכלים על המערך הכלכלי ככזה שמשוקע (embedded) במערכות יחסים אחרות וזה בסיס הטענה.
נבחן עתה את 2 המשמעויות לעומקם תוך התמקדות ב –3 מוסדות: מסחר, כסף ושוק. (שעד עתה טופלו ע"פ המשמעות הפורמאלית בלבד!)
המשמעות הפורמאלית והסובסטנטיבית של "כלכלי"
פעולה רציונאלית מוגדרת כבחירה של אמצעים לביצוע מטרה.
העניין הרציונאלי מתייחס לקשר ולתלות בין המטרה לאמצעים שנבחרו ע"מ לממש את המטרה ולא לבחירת האמצעים בנפרד ולבחירת המטרה בנפרד אלא כצמד.
כאשר בחירה נובעת ממחסור של אמצעים, ההיגיון מאחורי פעולה רציונאלית הופכת למשתנה בתוך תיאורית הבחירה, לה קראנו כלכלה פורמאלית. לוגית, אין עדיין קשר לקונספט של כלכלה אנושית, אך אנו צעד אחד קרובים לזה.
כלכלה פורמאלית היא מצב של בחירה שנובעת ממחסור באמצעים, זה נקרא "הנחת החוסר" (scarcity postulate).
הנחת החוסר דורשת:
1. מצב של מחוסר באמצעים
2. שהבחירה של האדם תנבע מאותו חוסר באמצעים.
מחסור של אמצעים ביחס למטרה, נקבעת באמצעות אופרציה פשוטה של “earmarking” , (הקצבה) שמדגים אם יש או אין מספיק לכולם. כדי שהמחסור באמצעים ישפיע על הבחירה, צריך שיהיה נתון יותר משימוש אחד לאמצעי ולמטרה.
פולני תוקף את הניתוח הכלכלי הפורמאלי, ואומר שהוא נכון רק במקרה של שווקים קובעי מחיר.
מערכת כלכלית מרכזית שתלויה במחירים לא-שווקים יכולה להיות מוסברת ע"י הכלכלה הסובסטנטיבית בלבד אשר נשענת על המציאות האמפירית. היא יכולה להיות מוגדרת כאינטראקציה תמידית בין האדם לבין סביבתו, שתוצאותיו בסיפוק תמידי של צרכי האדם.
הכלכלה, אם כן, היא תהליך ממוסד.
תהליך: סוג של תנודה ומעבר של סחורה חומרית, ייצור, הובלה, אספקה, קנייה ומכירה, טרנזקציות ומעבר בין ידיים. ממוסד: מכניס באותו תהליך אלמנטים של אחידות ויציבות. המיסוד מוסיף משמעות להיסטוריה, ומכניס אלמנטים כגון ערכים, מניעים ומדיניות.
הכלכלה האנושית משוקעת ומקושרת במוסדות כלכליים ולא כלכליים. ה"לא כלכלי" הוא החיוני. אם כן, דת או הממשל חשובים למבנה ולתפקוד הכלכלה בדיוק כמו מוסדות כספיים או לחלופין זמינותם של כלי עבודה ומכונות המיועדים לביצוע תהליך. ההסתכלות הזו דורשת מאתנו "סט כלים" חדש.
הדדיות, חלוקה מחדש וחליפין
מחקר על איך כלכלות אמפיריות מתמסדות צריך להתחיל מהדרך בה הכלכלה רוכשת אחידות ויציבות, שהוא התלות ההדדית והחזרתיות של חלקיו. זה נעשה ע"י מספר דפוסי איטגרציה שהעיקריים ביניהם: הדדיות, חלוקה מחדש וחליפין.
דפוסי איטגרציה אלה מתרחשים במקביל ברמות שונות ובסקטורים שונים של הכלכלה. בדרך כלל יהיה בלתי אפשרי לבחור דפוס אחד דומיננטי שיקבע חלוקה אמפירית של הכלכלה ויכלול את כולה. אך ע"י הפרדה בין סקטורים ורמות בכלכלה דפוסי איטגרציה מוצעים כאמצעי לניתוח כלכלי.
הדדיות – נשענת על ההנחה שישנו רקע של קבוצות עם סימטריה מסוימת. הדדיות היא תנועה בין נקודות שונות במערך הקבוצתי, סימטרי.
חלוקה מחדש – נשענת על ההנחה שיש מרכזיות מסוימת של קבוצה, והתנועות הם מהחוץ למרכז, וחזרה החוצה.
חליפין – חליפין בין ידיים שונות בתוך מערכת שוק.
באופן שטחי, ניתן לחשוב שדפוסי האינטגרציה השונים הם הרחבה או הכללה לצורה בה יחידים מנהלים יחסים כלכליים. אך מבנים כפי שתיארנו לא יכולים לנבוע מהכללה פשוטה של פעולות יחידים.
למשל: התנהגות הדדית בין יחידים משלבת את הכלכלה רק אם יש מבנים סימטריים מאורגנים. כך למשל מערכת סימטרית של קבוצות קירבת דם. אך מערכת סימטרית של קירבת דם אף פעם לא מתהווה כתוצאה של התנהגות הדדית במישור האישי!
מכאן שהתנהגות של יחידים נובעת ממבנה ולא ההפך- אין התנהגות מבנה נובעת מהתנהגות יחידים. האנתרופולוג טרנוואלד ואחריו מלינובסקי עלו על הקשר בין התנהגות הדדית במישור הבין-אישי לקבוצות סימטריות.
פולני מצרף לדפוס ההדדיות גם את הדפוסים של חלוקה מחדש וחליפין כעוד צורות של אינטגרציה. וגם- מרכזיות ושוק התווספו לסימטרייה, כמקרים אחרים של תמיכה מוסדית.
קבוצה אשר מתנהלת ביחסיה הכלכליים בצורה של הדדיות יכולה לכלול יותר משני קבוצות אשר בין כולם יש סימטריה,
אולם חברים בקבוצות לא חייבים לפעול בהדדיות אחד עם השני אבל הם יכולים לפעול בהדדיות מול חברי קבוצה שלישית שנתפסת כדומה להם איתה יש להם סימטריה. ( דוגמה של שלוש קבוצות סימטריות א, ב וג. קבוצה א אינה הדדית לקבוצה ב אבל שתיהן כן הדדיות לקבוצה ג )
לדג': לגבר טרובריאנדיאני יש מחויבות כלפי משפחת אחותו. אך הוא מאידך לא נעזר בבעל אחותו, אלא ע"י האח של אשתו, חבר בקבוצה שלישית.
אריסטו לימד שבקרב כל קהילה, שיש בסוג של קשר של רצון טוב מתבטא בהדדיות. עובדה זו נכונה עבור ככל חברי הקהילה מרגישים קרובים אחד לשני, כך גדלה ההדדיות. (משפחה , שבט, ערי מדינה וכ"ו). במושגים שלנו קביעה זו אומרת שישנה נטייה בקהילות גדולות לפתח סימטריה כפולה בנוגע לאיזה סוג ההתפתחות של התנהגות הדדית תתפתח בקהילה משועבדת\ קהילת כפיפיםה ככל שהחברים המרכיבים את הקהילה ירגישו קשורים יותר אחד לשני כך תתפתח התנהגות הדדית ביניהם באופן טבעי יותר בהקשר של מערכות יחסים ספציפיות המוגבלות במרחב, בזמן ובאספקטים שונים אחרים.
להדדיות (reciprocity) כצורה של אינטגרציה יש יתרון בכך שהיא מכילה בתוכה גם את דפוס ההתנהגות של חלוקה מחדש (לקחת דברים לפי התור היא צורה של פעולה הדדית) וגם את דפוס ההתנהגות של חליפין (הדדיות לעיתים מתבטאת בחליפין כאשר חסר לשותף משהו כרגע שנמצא ברשותי). חלוקה מחדש וחליפין יכולים להיות תת קטגוריות תחת הדדיות.
כלכלות לא-שוקיות, דפוסי האינטגרציה של חלוקה מחדש וחליפין מתרחשים לרוב ביחד.
חלוקה מחדש (redistribution) מתרחשת בשביל הרבה סיבות והיא מתקיימת בחברות גדולות וקטנות(עמוד 38). העיקרון הוא תמיד אחיד: לאסוף לתוך הקבוצה… ולחלק מתוך הקבוצה…
חליפין, ע"מ שישמש כסוג של אינטגרציה, דורש תמיכה של שווקים הקובעים מחירים.
ישנם 3 סוגי חליפין: 1. חליפין אופרציונלי- כמו ברטר. זה תמורת זה. 2. חליפין החלטי- חליפין בשיעור מסוכם מראש.
3. חליפין אינטגרטיבי- חליפין שניתן להתמקח על הערך שלו.
צורות של סחר, שימושים בכסף ואלמנטים של השוק
עושה רושם שהשוק הוא התחום הבלעדי של הכלכלה בו יש חליפין, בו הכסף הוא אמצעי החליפין. נוצר מצב בו נדמה שמרכז החליפין הוא השוק וזאת מכיוון שמסחר נתפס כחליפין וכסף כאמצעי לביצוע חליפין זה. מאחר שמסחר מכוון ע"י מחירים ומחירים הם פונקציה של השוק. כך נתפס כל מסחר הוא מסחר שוק וכל כסף ככסף לצורך מסחר. השוק הוא מוסד דורי שבו כסף ומסחר הם פונקציות. התפיסה היא שכל חליפין הוא חליפין של שוק.
רעיון זה הוא לא נכון מבחינה היסטורית ואנתרופולוגית. מסחר והשימוש כסף הם פונקציות הקיימות מהיווצרותו של האדם הראשון.
המושג של שוק אולי קדום אך חשיבותו הגיע רק מאוחר בהיסטוריה.
שווקים הקובעים מחירים שהם תוצר של השוק לא נוצרו לפני המילניום הראשון.
עובדות אלו לא היו נחשפות כל עוד מסחר וכסף היו נתפסות כסוג של אינטגרציית חליפין המוגבלת למשמעותה ה"כלכלית".
גם היום, כמו פעם, ישנן צורות של הדדיות וחלוקה מחדש שנכנסות אל תוך הכלכלה, אך בזמנים המודרניים הם יצאו מתוך הטרמינולוגיה הנוקשה.
מסחר נראה כדבר העובר בצורה דו-כיוונית לאורך השוק, ועושים שימוש בכסף, כטובין הניתנים למדידה/ כימות, (quantifiable goods) אשר משמש לחליפין עקיף כדי להמשיך ולעזור לאותה תנועה של המסחר.
אנו שבויים תחת התפיסה שבכל מקום אשר יש סחר, ניתן להניח שיש שוק. בצורה טבעית, הדבר מוביל אותנו לראות שווקים כאשר הם אינם ולהתעלם ממסחר וכסף כשהם נוכחים, במקרה שאין שוק! הדבר יוצר סטריאוטיפ של שוק, שדומה דמיון מועט לשוק המקורי.
כעת נעשה ניתוח כוללני ופרטני עבור סחר, כסף ושווקים:
צורות מסחר
מנק' המבט הסובסטנטיבית (substantive) , מסחר היא שיטה של רכישת סחורות שאינן זמינות באותו רגע ההדדית לשני הצדדים. הנקודה היא רכישה של סחורות ממרחק.
מנק' המבט של תורת הכלכלה (catallactic) , מסחר זהו התהליך של מעבר סחורות בשוק. כל דבר המוצע למכירה הינו בעלת פוטנציאל להיות חלק מתהליך המסחר.תנועת הסחורות הנגדיות מבוקרת ע"י מחירים. תהליך המסחר והשוק הם חופפים כלומר, כל מסחר זה מסחר שוק.
מחקרים של תקופות מוקדמות מראות שסחר זה לא פעילות יחידנית, אלא חברתית במרכזי הסחר היה מפגש של קהילות שונות אחת ממטרות מפגש זה היה חליפין של סחורות. פגישות אלה, שלא כמו בשווקים קובעי-מחיר, לא יוצרו תעריפי חליפין, אלא להפך. היתה התעלמות מתעריפים מוקדמים ולא היה עניין בסחורות אינדיבידואליות ולא ברווח פרטי בין הצדדים אלא התהליך היה בעל חשיבות קולקטיבית. פעילות אישית וחברתית מתערבבות ומשתלבות.
ישנם 4 גורמים המתלווים לסחר וחליפין: כוח אדם, טובין, הובלה, ודו-צדדיות.
כוח אדם – יש מניעים משני סוגים לביצוע מסחר:1. עקב סטטוס חברתי(כבוד) או תפקיד ציבורי(חובה ציבורית). 2. עקב רצון ברווח חומרי אישי הנוצר מקנייה ומכירה של הסחורה.
בחברות ארכאיות, אם "מניע הסטטוס" קיים, הוא מחוזק ע"י טובות חומריות ולבסוף עושר מגיע… אבל, אותו אחד שסוחר בשביל הכסף נשאר עני. בחברות ארכאיות היו קיימות שני קצוות של סוחרים. מהמעמד הגבוה ומהמעמד הנמוך שהיה צריך להוביל את סחורתו (carrying). אין סוחר מהמעמד הבינוני למעט דוגמאות מעטות.
סחורות והובלה – הארגון של הסחר בתק' שונות השתנתה כפונקציה של הטובין שהובלו, המרחק שהיה צריך לעבור, המכשולים עליהם היו צריכים להתגבר והתנאים הפוליטיים והאקולוגיים. מהסיבה הזו הסחר במקורו הוא ספציפי. תחת תנאים אלו לא יכול להיות סחר כללי. אא"כ נק' זו מובנת במלואה, לא תהיה הבנה של ההתפתחות המוקדמת של מוסדות הסחר. מכאן, ניסיונות הסחר הם אירועים לא מתמשכים (discontinuous) , ולא מתהווים לישות מתמשכת!
מה שהטבע עשה לייחודי, השוק עשה להומוגני. עיסוק מוקדם עם השוק ובהומוגניות המלאכותית שלו יוצרת תיאוריה כלכלית טובה, אך לא היסטוריה כלכלית טובה.
דו-צדדיות\תנועה כפולה – (two- sidedness) עפ"י הרציונל של דו-צדדיות אנו פוגשים 3 סוגים עיקריים של סחר: 1. סחר מתנות: מקשר בין שותפים ביחסי הדדיות (כמו ב"קולה"). 2. מסחר מנוהל (administered) : יסודו בחוזי קשרים פורמאליים. המסחר עובר דרך ערוצים שנשלטים ע"י הממשל. יש דאגה ליבוא, יצוא, תעריפים, שירותים וסטנדרטים, ההתמקחות אינה מתרחשת במישור של המחיר, אלא במישור של המדידה, האיכות או דרך התשלום. המוסד העיקרי הוא נמל המסחר. 3. סחר שוק: המסחר נעשה כאינטגרציה שמקשרת בין השותפים לחליפין. צורה זו של מסחר הובילה לעושר החומרי באמריקה הצפונית ואירופה המערבית. מגוון הטובין הניתנים לחליפין הוא כמעט בלתי מוגבל.
שימושים בכסף
ההגדרה של תיאורית הכלכלה לכסף – זהו אמצעי למסחר לא ישיר. כסף מודרני נתפס כיום כצורת תשלום סטנדרטית כיוון שהוא אמצעי לביצוע חליפין. חשוב לזכור שהשימוש בכסף תלוי בקיומו של השוק.
ההגדרה הסובסטנטיבית למושג כסף- נובעת מההגדרה של אמצעים מכמתים. ההגדרות של שימושים בכסף כוללים שני קריטריונים:
האלמנטים של השוק:
מבחינת הכלכלה הפורמאלית, השוק הוא ה– מקום בו נעשה החליפין. שוק וחליפין הם שני מושגים החיים בשותפות. ההנחה המוקדמת של התיאורית הכלכלה היא שהחיים הכלכליים ניתנים לצמצום לפעולות של חליפין ע"י מיקוח וגם החיים הכלכליים משוקעים בתוך השוק. חליפין מוגדר כמערכת יחסים כלכלית בתוך השוק שנחשב למוסד כלכלי.
חליפין זה ה– פעילות הכלכלית, והשוק הוא ה-מוסד.
מבחינת המונחים הסובסטנטיביים, לשוק ולחליפין יש קריטריונים אמפיריים אמצעיים .
ההגדרה הסובסטנטיבית של חליפין היא – מעבר של מעבר סחורות בין ידיים(between hands). חליפין יכול מעבר להיעשות בתעריף קבוע או בתעריף ממוקח. חליפין בתעריף ממוקח הוא תוצאה של מיקוח בין אותם שותפים לחליפין. המסקנה היא בכל מקום בו מתבצע חליפין, ישנו תעריף, בין אם הוא ממוקח או קבוע.
# יש לשים לב שחליפין ממוקח הינו זהה להגדרת הכלכלה הפורמלית של חליפין או של "חליפין כסוג של אינטגרציה" סוג זה של חליפין בלבד מוגבל למוסד שוק ספציפי- שוק מכתיב מחירים.
נגדיר מוסדות שוק כמוסדות הכוללים קהל ביקוש או קהל היצע, או שניהם. למרות שמוסדות שוק הם מוסדות חליפין, שוק וחליפין הם לא מושגים עם משמעות זהה. חליפין בתעריף קבוע מתרחש תחת צורות אינטגרציה של הדדיות או חלוקה מחדש. חליפין בתעריפי מיקוח, מוגבלים לשווקים קובעי המחירים (price making markets).
זה נראה פרדוכסלי שחליפין בתעריף קבוע הולם לביצוע כל תהליך של אינטגרציה חוץ מאינטגרציה של תהליך חליפין.
אולם תפיסה זו הינה לוגית כיוון שרק חליפין ממוקח מייצג חליפין במובן הכלכלי הפורמאלי ( של תיאורית הכלכלה –קטלקטי) של המושג,אשר בתיאוריה זו היא צורה של אינטגרציה.
הדרך הטובה ביותר להתייחס לעולם מוסדות השוק, היא דרך המושגים "אלמנטים של השוק" (market elements).
בין האלמנטים של השוק ישנם את שני האלמנטים: 1. היצע 2. ביקוש. אם אחד מהאלמנטים האלה נמצא אנו מדברים על "סוג של מוסד" שוק אם שני המושגים נמצאים אנו קוראים לכך "שוק"- שוק שקובע מחיר. אלמנט נוסף הוא שוויון ערך\אקוויוולנטיות (equivalency) (דוגמה לאקוויוולנטיות היא תעריף חליפין). לפי אופי אלמנט בין האלמנטים שווקים יכולים להיות שווקים עם מחיר קבוע או שווקים הקובעים מחיר. תחרות היא אלמנט נוסף של מוסדות שוק ( דוגמת לתחרות במוסד השוק היא : שוק קובע מחירים או מכרז), אך בניגוד לאלמנט האקוויוולנטיות תחרות כלכלית מוגבלת לשוק- לשוק שקובע מחיר.
לבסוף יש אלמנטים פונקציונאליים כמו: מיקום פיזי מסויים, הצגת סחורות, מנהג וחוק. אלמנטים אלה מתרחשים בנפרד מהשוק בתוך מוסדות השוק ורק אם הם מופיעים לצד אלמנטים כמו ביקוש והיצע הם יוצאים החוצה מתוך המוסדות השוק הם הופכים לרלוונטיים.
גיוון רב זה באלמנטים המשפיעים על מוסדות השוק היה בשנים האחרונות מוסתר עקב המושג הפורמאלי של מחיר הנקבע עפ"י היצע וביקוש.אבחנה זו הוסתרה בעבר בשם הקונספט הפורמאלי של מנגנון ההיצע – ביקוש. אין זה מפתיע שהסתרה זו מיוחסת למושגים העיקריים: היצע, ביקוש ומחיר הרי הגישה הסובסטנטיבית מציעה לנקודת מבט רחבה יותר. אבחנה זו הוסתרה בעבר בשם הקונספט הפורמאלי של מנגנון ההיצע – ביקוש.
אנו למדים מההסתכלות הסובסטנטיבית, שקהלי מבקשים ומציעים לא חייבים להיות קיימים ביחד. האלמנטים של ביקוש והיצע נראו ככוחות משולבים כאשר כל אחד מהם מכיל שני מרכיבים שונים בתוך עצמו אחד כל אחד מהאלמנטים כלל בתוכו 1. כמות סחורה שונה. 2. כמות אנשים – קונם ומוכרים לסחורה זו. שנית המושגים היצע וביקוש נתפסו כתואמים סיאמים כאשר בפועל כל אחד מהם הבנה קבוצת אנשים שונה בהתאם לצורך שלו להיפתר מסחורה כאמצעי (מוכרים) או להיפך תפס אותם כמגייסים (קונים).
דוגמה ל"ביקוש" בלבד: כאשר מתבצעת מכירות פומביות של שלל מלחמה מכירה זו מכילה רק קהל מבקשים ההיצע הוא קבוע.
דוגמה ל"היצע" בלבד: כאשר חוזים ניתנים למסירה למציע את המחיר הנמוך ביותר, אשר יש רק מציעים.
דבר זה היה כך בהיסטוריה הארכאית של יוון. בעצם האבחנה (ולא החיבור) בין "מציעים" ל"מבקשים" עיצבה את ההתארגנויות הכלכליות בחברות פרה- מודרניות.
באשר לאלמנט השוק שנקרא "מחיר", אנו נכנה אותו פה כקטגוריה של אקוויוולנטי\ "שווה ערך" (equivalencies).
נשתמש במונח הכללי הזה כדי לא ליצור אי הבנות: המושג מחיר נתפס כמשהו בעל תנודות לא יציב, לעומת המושג אקוויוולנטי\"שווה ערך" שמבטל את התפיסה הזו. המונחים של "set price" או "fixed price" מרמז לנו שהייתה אפשרות של שינוי המחיר. השפה מקשה על היכולת שלנו להעביר את המסר האמיתי של מערכת היחסים בעיקר בגלל ש"מחיר" הוא במקור כמות הקבועה מראש באופן נוקשה. בהעדר מצב כזה של מחיר קבוע מסחר לא יכול להתקיים. שינוי או תנודות מחירים באופן תחרותי היא התפתחות חדשה באופן יחסי והופעתה של תופעה זו הביא להתעניינות המרכזית בכלכלה ההיסטורית של ענתיקות.
באופן מסורתי המצב אמור היה להיות הפוך: המחיר נתפס כתוצאה של מסחר וחליפין ולא כתנאי מוקדם לביצוע של תהליך המסחר.
"מחיר" הוא הקצאה של כמות בין סחורות מסוגים שונים המושפעת מסחר חליפין או מיקוח. מחיר זו הכמות המאפיינת את הכלכלה שעברה אינטגרציה דרך חליפין. אבל המושג "אקוויוולנטיות" לא מוגבל ליחסי חליפין בין אנשים. תחת צורת האינטגרציה של חלוקה מחדש המושג "אקוויוולנטיות" נמצא. הם ייעדו את היחסיים הכמותניים בין סחורות שונות שמקובלות להיסחר בתשלומים של מיסים , שכ"ד, קנסות וכ"ו או סימנו הגבלה של הסטאטוס האזרחי אך זה תלוי בנכס במפקד האוכלוסים. האקוויוולנטיות פה מסומנת לכמה שאמורים לתת תמורת סחורה אלא כמה שניתן לגבות במקומה.
תחת צורת האינטגרציה של הדדיות, "אקוויוולנטיות" קובעת את הכמות ש"מתאימה" לקיום של קבוצה הסימטרית. (מה הכמות שצריך בכדי שתהיה סימטרייה)
מערכת המחירים כמו שהתפתחה יכולה להכיל שכבות של "אקוויוולנטיות" שהיסטורית נוצרה תחת צורות שונות של אינטגרציה.
לסיכום: סקר ביקורתי על הגדרות המושגים של תיאורית הכלכלה: מחיר, שוק ומסחר. צריך להביא למספר מושגים שמבנים תפיסה חדשה וחומרית של הכלכלה במדעי החברה. בעזרת המושגים (כמו סחר כסף ושוק) אשר לא לקוחים מתורת הכלכלה המסורתית (Cattalactics), אפשר לתקוף בעיות יסודיות של היסטוריה הכלכלית והחברתית כמקור לתנודות מחירים והתפתחות של שוק הסחר, ואולי אף לפתור אותם.
פולני מסכם שהטעות היא להסתכל על השוק בלבד כמקום ההתרחשות הכלכלית. האחריות היא על מדעי החברה לספק אלטרנטיבות. יש לפתח מבנה רעיוני אשר יסודו בהבנה הסובסטנטיבית של כלכלי.
דבר העורך:
פולני טען ששווקים נשלטו ע"י אספקטים אחרים בחברה של המאה ה-19, בדרכים שלא היו קיימות קודם, מה שהוביל ל"שוק המווסת עצמית" (self regulating market) , ששוק זה איים רבות על הסדר החברתי וגרם לכלכלנים לחשוב שהמניע העיקרי של אנשים זה האינטרס עצמי. הם הבינו את זה כאילו הייתה זו נורמה בכל החברות ובכל השווקים, אך כמובן שזה היה עיוות. במאמר זה מציע פולני 3 דרכים לארגן שוק: כפועל ע"י הדדיות, ע"י חלוקה מחדש וע"י חליפין.
בעקבות אבחנתו בין פורמאלי לסובסטנטיבי, קמה בבי"ס לאנתרופולוגיה קבוצה חדשה של "סובסטנטיביים". לעומתם קמה קבוצה של "פורמליסטים". הדיון ביניהם היה "חם" עד אמצע שנות השמונים.
