השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" מאת חיים נחמן ביאליק הוא שיר ארס-פואטי של חיים נחמן ביאליק העוסק במקורות היצירה וההשראה לה. ביאליק מדבר אודות "המקור" של השירה שלו וטוען כי היא נובעת מתוכו ולא מכל מקום אחר.
המבנה של "לא זכיתי באור מן ההפקר" הוא מבנה שיר קלאסי בין 4 בתים, 4 שורות בכל בית ועם חריזה כל שתי שורות. הרגש הפואטי של ביאליקה כך נדחס אל תוך תבנית מובנית קלאסית. "לא זכיתי באור מן ההפקר" הוא שיר שבו יש מוען, ביאליק עצמו (מכיוון שזהו שיר ארס-פואטי) ונמענים – קהל הקוראים.
ב-"לא זכיתי באור מן ההפקר" ישנה מטאפורת יסוד של "האור" המומשל להשראה והשירה והופך ממשהו קונקרטי, אור, למשהו מופשט, היצירה. ביאליקה אומר בשיר כי ה"אור" לא בא לו מן "ההפקר" כלומר, במקרה ולא בזכות ואף לא בירושה, אלא מתוך רגשותיו ומתוך הוא עצמו. מטאפורת היסוד של האור ממשיכה בבית השני עם ה"ניצוץ" יחד עם מטאפורת החציבה בסלע המדמה את פעולתהכתיבה והיצירה של ביאליק. ביאליק מדגיש שוב כי היצירה, האור, הם שלו ולא של אף אדם אחר.
בבית השלישי של השיר ביאליק מוסיף את נסיבות חייו שמנביעות את מעשה היצירה ומשלב לתוך המטאפורה את צרותיו שהן כפטיש המכה בסלע, ממנו יוצאים הניצוצות המהווים את אור היצירה והשירה.
בבית האחרון של "לא זכיתי באור מן ההפקר" ביאליק פונה אל קהל קוראיו ומציין את חרוזיו כמעין מדיום המתווך אל ליבם את האור. האור של ביאליק שורה רגע קצר בלב קוראיו אך הוא משלם בעבורו מחיר כבד של מאמץ.
לסיכום, "לא זכיתי באור מן ההפקר" של ביאליק מנסה לתאר את עמלו של האמן, השימוש בנסיבות חייו וצרותיו בכדי להפיק את שירתו האישית והמקורית שאינה באה אליו משום מקור אחר זולת נפשו, ואז נמסרת דרך המבנה הסדור של השיר אל הקורא שסופג את האור שנחצב בדמים אך נותר שם רק לרגע קט בעוד ביאליקה ממשיך לסבול וליצור בעבור קוראיו.
סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה
לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר – מילים
לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.
נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.
וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת
כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,
זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,
וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.
וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,
וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,
וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי
אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.
סיכומים נוספים של שירי ביאליק:
אחרי מותי, הכניסיני תחת כנפך, הקיץ גווע, והיה כי יארכו הימים, בעיר ההריגה, הציץ ומת, ים הדממה פולט סודות, על השחיטה, לבדי, ואם ישאל המלאך, זריתי לרוח אנחתי, לנתיבך הנעלם, לא ביום ולא בלילה, צפורת, עם דמדומי החמה
חזרה אל: סיכומים לבגרות בספרות
