להלניזם נודעה השפעה רבה על החברה היהודית ביהודה בתחומי החברה וההנהגה (בנוסף לתחומי הדת והתרבות)
חברה – העמקת הפער בין השכבות החברתיות השונות. מצד אחד הסופרים והשכבות העממיות (איכרים, סוחרים זעירים, בעלי מלאכה) – שומרי המסורת היהודית שהתנגדו להתייוונות, ומצד שני השכבות החברתיות הגבוהות (האצולה החילונית, צמרת הכהונה) שאימצו את ההלניזם ובהם מחנה המתונים כמו יאסון ומחנה המתייוונים הקיצוניים כמו מנלאוס, התלקחות מהומות בין המתייוונים למתנגדיהם ברחובות ירושלים.
הנהגה – ערעור מעמדה של ההנהגה הדתית המסורתית ומעבר להנהגה של מעין נציב או פקיד ממונה מטעם המלך ההלניסטי.
ביטויי ההתייוונות במשפחת בית טוביה:
ביטויי לחדירת ההלניזם בקרב משפחות האצולה ניתן ללמוד על ידי משפחת בית טוביה.
טוביה העמוני פעל בתקופת עזרא ונחמיה והיה חותנו של הכוהן הגדול. טוביה מוזכר בפפירוסים של זנון (זנון היה עוזרו של שר הכלכלה האוצר בזמן תלמי השני מלך מצרים. במסגרת תפקידו נשלח לא"י והיה כאן בשנת 259 לפנה"ס. בין מסמכיו מצויות תעודות המהוות מקור לידיעותינו בתקופת השלטון התלמי).
בתקופה התלמית התיישבה משפחתו של טוביה בעבר הירדן. בני המשפחה עבדו כמוכסים. כלומר, כגובי מיסים ופיתחו קשרים כלכליים עם האצולה בירושלים ועם המלכים ההלניסטיים. משפחה זו צברה עוצמה כלכלית, מדינית וצבאית. טוביה עמד בראש מושבה צבאית בעבר הירדן, בה ישבו חיילי הצבא התלמי. בית טוביה ביסס את מעמדו בירושלים על ידי נישואין עם משפחת הכהונה הגדולה- טוביה התחתן עם אחות הכוהן הגדול, חוניו ה-2, על ידי כך נעשה מקורב לבית הכהונה הגדולה.
מעמדו הפוליטי של בית טוביה התחזק כאשר יוסף בן טוביה רצה להתעשר ולבסס את מעמדו ביהודה ובממלכת תלמי. הוא ניצל את המתיחות ששרה בין הכוהן הגדול חוניו ה-2 לבין המלך תלמי ה-3 במצרים. חוניו ה-2 ייצג את התומכים בשלטון בית סלווקוס ביהודה ואילו בית טוביה ייצג את התומכים בבית תלמי. לאחר שבית תלמי ניצחו את בית סלווקוס נתנו ליוסף בן טוביה לייצג את יהודה בפני המלך התלמי. על ידי מעשה זה סולק הכוהן הגדול מתפקידו כמייצג את העם בפני השלטון.
משפחת בית טוביה החלה לאמץ מנהגים הלניסטיים בעקבות קשרים כלכליים ומדיניים עם המלכים ההלניסטיים.
ביטויי ההלניזציה שלה הם :
השתתפות בחגיגות ובמסיבות יווניות: השתתפותו של יוסף בן טוביה בסעודות תלמי ואכילת מאכלים אסורים. (זלזול במסורת היהודית ובחוקי הדת על ידי כשרות ואכילת מאכלים אסורים).
* מתן שמות יווניים לבני המשפחה.
* בניית מבנים שסגנונם הלניסטי.
* דיבור וכתיבה בשפה היוונית.
* השתתפות במוסדות העיר ההלניסטית כגון גימנסיון ואפיביון.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / המפגש בין החברה ביהודה ובין ההלניזם
