עליית יהודי ברית המועצות (ברה"מ) מסוף שנות השישים ושנות השבעים:
בין השנים 1965-1971 עלו מברה"מ למדינת ישראל כ-24,000 עולים. במהלך שנות השבעים עזבו את ברה"מ כרבע מיליון יהודים, ורק 160,000 מתוכם עלו לישראל, היתר היגרו למדינות המערב ובעיקר לארה"ב. יהודים ורוסים בכלל, שבקשו לעזוב את ברה"מ נתקלו בהליכים בירוקרטיים שמטרתם היתה לצמצם עד כמה שניתן, את עזיבתם של אזרחים את ברה"מ הקומוניסטית. במהלך שנות השישים, יהודים שבקשו לעזוב עשו זאת במסגרת של איחוד משפחות.
הגורמים לעלייה מברה"מ
1) מלחמת ששת הימים – בעקבות הניצחון של מדינת ישראל במלחמה זו, התעוררה בקרב חלק גדול מיהודי ברה"מ, תחושה של גאווה לאומית ורצון עז לעלות לארץ ישראל. הפעילות הלאומית של היהודים התפשטה ברחבי ברה"מ, ופניות רבות הגיעו אל השלטונות במטרה לקבל אשרות יציאה ומימוש זכותם לעלות לישראל. כך, 18 משפחות מגרוזיה (גיאורגיה), פנו אל האו"ם במטרה לקבל אשרת יציאה ועלייה למדינת ישראל. ראשי המשפחות ראו את עצמם כנציגים של כל יהודי גרוזיה.
2) בנוסף להתעוררות הרגש הלאומי, התקיימו גורמים נוספים שדחפו את היהודים לעזוב את ברה"מ:
א. אפליה נגד יהודים בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה.
ב. הידוק הקשרים בין יהודי ברה"מ ליהודים בעולם כולו.
ג. אי שביעות רצון מן המצב הכלכלי בברה"מ.
דרכי ארגון העלייה:
במהלך שנות השישים, התירו הרוסים ליהודים לעזוב את ברה"מ במסגרת של איחוד משפחות. יהודים נדרשו להוכיח שקבלו הזמנה מקרובי משפחה במדינה כזו או אחרת, ורק אז הותר להם לצאת מברה"מ ולהתאחד עם משפחתם. במהלך שנות השבעים, בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים, והתגברות רצונם של יהודים לעלות לישראל, התירו השלטונות ליהודים לצאת, מאחר והעדיפו לצמצם את החיכוך בין המשטר שהיה קומוניסטי לקבוצות לאומיות שחיו בתוכו. בנוסף, השלטונות הניחו, כי פתיחת השערים עבור היהודים, תפחית את הלחץ שנוצר על ברה"מ ע"י מדינות המערב, שדרשו כי ברה"מ תנהל מדיניות פתוחה יותר באשר להיתרי הכניסה והיציאה מן המדינה.
על-אף ההחלטה שאפשרה ליהודים לעזוב את ברה"מ, השלטונות לקחו כסף מכל יהודי שרצה לעזוב, ואסרו את העזיבה בפני יהודים עם עבר פלילי או כאלה שנחשפו לסודות ביטחוניים.
תהליכי הקליטה וקשיי העולים:
העולים שהגיעו מברה"מ היו קבוצה מגוונת של אנשים. חלקם הגיעו מן האזורים האירופאיים של רוסיה, וחלקם הגיעו מאזורי הרי הקוקז ואסיה. חלק מן העולים היו קרובים יותר אל המסורת היהודית וחלק אחר, רחוק ממנה.
העולים הגיעו לישראל ונקלטו במרכזי קליטה שונים ברחבי הארץ, שהוקמו מספר שנים קודם לכן. העולים הצליחו להשתלב מבחינה תעסוקתית, וחלקם מצאו עבודות דומות לאלה שהיו להם בברה"מ. במרכזי הקליטה העולים למדו את השפה העברית במשך תקופה של מספר חודשים. מבחינת דיור, מרבית העולים דיווחו על תנאים טובים בהשגת דירות, כאלה שלא נופלים מן התנאים שהיו להם בברה"מ. מרבית העולים התיישבו בערים שונות כמו: נתניה, פת-תקווה, טבריה, חדרה ובאר-שבע.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
