סיכום מאמר: עקרת בית והחשבונאות הלאומית / ננסי פולברה
מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה
המאמר "עקרת בית והחשבונאות הלאומית" של ננסי פולברה עוסק במפקדי האוכלוסין במאות ה-18 וה-19 באנגליה ובארה"ב ומראה כיצד דוחות סטטיסטים משפיעים על תפיסות של מציאות ומודלים חברתיים. הנתונים הסטטיסטיים נראים אמנם חסרי-פניות אבל למעשה מקבלים את משמעותם מתפיסות מובנות חברתית, טעונות ערכים תרבותיים ופוליטיים. פולברה ממחישה את ההנחות האנדרוצנטריות (תפיסה המציבה במרכז את הגבר ורואה בו את מרכז היקום ומייחסת לנשים תפקיד שולי) שהיו מקובלות במפקדי האוכלוסין והשפיעו על השינוי בתפיסה לגבי נשים העובדות בניהול משק ביתן.
לדעת פולברה המושג "עקרת בית לא יצרנית" (משום שהיא לא מקבלת משכורת) נטמע בהדרגה במפקדי האוכלוסין באנגליה ובארצות הברית במאה ה-19.
ב- 1800 – נשים שעבודתן היה טיפול במשפחותיהן נחשבו כ'יצרניות'.
ב-1900 – נשים כאלו נדחקו במפקדים לקטגוריה של "תלויים באחרים" לצד תינוקות וחולים. שני גורמים שהשפיעו על שינוי הגישות לעבודת הבית במאה ה-19:
1. התלהבות מביתיות נשית, אשר הרגיעה את אלו שחששו מהשפעות אפשריות של התפתחות הקפיטליזם על המשפחה.
2. גידול במספר המשרתות ועובדי משק הבית בשכר, אשר שחרר את נשות המעמד הגבוה מן המטלות המעיקות יותר של עבודות הבית.
השפעות אלו לא היו נקיות מאינטרס מגדרי. כשעורכי המפקד הגדירו עקרות בית כ"נתמכים" הם העלימו את היתרונות שצמחו לגברים מעבודת הנשים במשק הבית.
לדעתה חוקרי הכלכלה המדינית וסטטיסטיקאים הובילו את תהליך האידיאליזציה של חיי המשפחה שגרם לנשים להישאר בביתן ולנהל את משק הבית, ואת תהליך המרת ההגדרה של נשים כאלו מיצרניות ללא-יצרניות. זאת באמצעות השמטת המושג עקרת בית יצרנית במפקדים.
ביתיות ופיחות ערך – במאה ה-19 עלתה חשיבותו המוסרית של בית המשפחה לצד פיחות הערך הכלכלי של העבודה בו. בסוף המאה ה-18 נחשבה עבודת הבית כתרומה יצרנית ובעלת ערך. אולם, ככל שגדל חלקם של הגברים בכלכלת השוק, התחדדה ההבחנה בין ייצור לצריכה עצמית לבין ייצור-לחליפין. ייצור לצריכה עצמית זוהה כפעילות נשית מובהקת (והבית תואר במונחים נשיים כיציב ומרגיע) ואילו ייצור-לחליפין הפך לממלכה גברית.
מידות טובות ביתיות (תמיכת האישה בבעלה ושמירת על יציבות הבית) הודגשו באותה תקופה אך לא עבודה ביתית, זאת עקב חששות מפני עלייתם של רווח ותועלת אישית שעמדו בסתירה לערכים דתיים מסורתיים. קתרין ביצ'ר, סופרת מתקופה זו, מבטאת את עבודות הבית כבעלות אופי רב-סתירות. מצד אחד צורך בעבודה יעילה המנוהלת נכון ומצד שני עבודת הבית כחובה מוסרית ולא כפעילות בעלת חשיבות כלכלית.
גם ההבדלים הגדלים בין המעמדות תרמו לפיתוח ההשקפה החדשה על נשים נשואות. בראשית המאה ה-19 פינה האידיאל התרבותי של עקרת הבית את מקומו לדמות ה'ליידי' (-משרתים ביתיים הפכו לזמינים יותר, ולפיכך המעמד הגבוה הגדיר מחדש את תפקידי הרעיות: טיפוח אישי והשפעה תרבותית ומעדנת על הבעלים והילדים). גם נשות הפועלים, שלא יכלו להרשות לעצמן חיים ואידיאלים כאלו נשבו בקסמיהם. האידיאל שימש את הגברים שחששו מתחרות מול נשים שייצאו לשוק העבודה. חברי האיגודים המקצועיים, גברים ברובם, ניסחו את תביעותיהם הכלכליות במונחים של "משכורת משפחתית".
בעוד הגברים עבדו עבור משכורת משפחתית האישה נשארה לעשות את עבודות הבית. בעשותם כך הם הגדירו את ה"עבודה" כמשהו המתבצע מחוץ לבית ותמורת שכר, והמעיטו בערך השירותים הביתיים הניתנים על ידי האישה בתמורה למשכורת שהביאו לבית.
העדות המובהקת לפיחות ערכה של עבודת הבית מצויה בתולדות הכלכלה המדינית האנגלו-אמריקנית. מדע זה התייחס לעבודת הבית של נשים במונחים מוסריים ולא כלכליים. מכאן נבע סיווג חדש של עקרות בית, שמצא את ביטויו במפקדי האוכלוסין השונים.
אנגליה – מולדת הכלכלה המדינית הקלאסית. מפקדי האוכלוסין שנעשו בה שימשו דגם לכל מושבותיה. מלכתחילה עסקה הכלכלה המדינית בהבחנה בין עבודה יצרנית לעבודה לא-יצרנית. בעוד בתחילה ראו רק בחקלאות כיצרנות, הכלכלן הבריטי אדם סמית הגן על הייצור התעשייתי, קרא להגדרה חדשה של ייצור יצרני ולא כלל בה את השירותים מאחר שאינם תורמים לצבירת עושר פיסי. סמית השתמש במושג 'יצרני' כדי לאפיין פעילויות שתרמו לדעתו לצמיחה כלכלית. רוב ממשיכיו הסכימו איתו אך לא קיבלו את הגדרותיו במלואן. למשל ג'ון סטיוארט מיל שטען ששירותים כגון הכשרת עובדים תורמים לצמיחה ולכן יש לראות בהם פעילות יצרנית.
מכיוון שהסוגיה לא נפתרה, ההבחנה שבין עבודה יצרנית ללא-יצרנית שונתה להבחנה בין עבודה שמתבצעת במסגרת השוק לבין עבודה שאינה מתבצעת במסגרת השוק ולכן חסרת ערך. הכלכלנים החליטו שהשירותים-בתשלום ייחשבו כיצרניים (משרתים בתשלום יכללו בכוח העבודה בניגוד לעובדי בית ללא-תשלום) ואילו שירותים חסרי ערך-שוק, כעבודת 'עקרת הבית' הוגדרו כלא יצרניים.
בתחילת המאה ה-19 לא ניכרה החלוקה הזו במפקדי האוכלוסין שנעשו בבריטניה, כיוון שכל המשפחה נתפסה כיחידה יצרנית. במפקד ב-1851 נכללו לראשונה עיסוקים נשיים כלליים. רשימת הקטגוריות שהתייחסו לעיסוקים אלה כללה עבודת בית ללא שכר ולצדה עיסוקים בתשלום כמו מורה ותופרת. נשים שעבדו מחוץ לבית קובצו בהתאם למחלקות נפרדות, והיה סיווג נוסף נפרד ל"נתמכים". האיש האחראי לסיווג זה היה וויליאם פאר.
במפקד של 1881, שלאחר תקופתו של פאר, נשים שעסקו בעבודות הבית מוקמו בקטגוריה של "חסרי תעסוקה", שהמירה את הקטגוריה הקודמת של "חסרי הגדרה והלא יצרניים" (הסבירו זאת בכך שרבים מ"חסרי התעסוקה" היו נשים שרובן עסקו במשק הבית).
לקראת סיום המאה, בעידודו של הכלכלן הניאו-קלאסי, אלפרד מרשל, ובהשפעת המודל הגרמני עברו הנשים הנשואות אשר אינן עובדות להיכלל בקטגורית ה"נתמכים" (ההסבר: "תלויים לפרנסתם באחרים"). מרשל תיעב את הרעיון של עצמאות נשית. בהמשך קטגוריית "חסרי התעסוקה" נעלמה מהמפקד.
ארצות הברית – מפקדי האוכלוסין האמריקניים עוצבו מלכתחילה ברוח המסורת של הכלכלה המדינית האנגלית. קטגוריות התעסוקה הרגילות התעלמו מעבודות הבית של נשים והמחאות הפמיניסטיות לא שינו זאת. חוקרי הכלכלה בארצות הברית אמנם לא אימצו את הבחנתו של סמית בין עבודה יצרנית ללא-יצרנית אך הסכימו לגבי אי כשירותן של נשים לבצע עבודה חשובה. לרעיון זה הייתה השפעה מועטה על מפקדי האוכלוסין בעשורים הראשונים של המאה ה-19 שהתמקדו כמו באנגליה במשפחות ולא ביחידים.
ככל שגדלה התעסוקה בתעשייה עברה ההתמקדות ליחיד ולמקצועות אישיים. בראשית החלוקה למקצועות אישיים -'עקרת בית' לא הוגדר כעיסוק. בהמשך התחזקה המגמה המגדירה נשים המנהלות את משק ביתן כ'לא-יצרניות'. מ-1870, כאשר פרנסיס אמסה ווקר החל לנהל את מפקד האוכלוסין המושג 'מנהל משק בית' יוחד לאנשים המקבלים משכורת ואילו נשים המנהלות את ביתן נרשמו כ'עקרות בית' וכלא יצרניות. ווקר לא האמין ביכולתן היצרנית של נשים ולכן במפקדים שניהל – נשים שהשכירו חדרים לדיירים, שסייעו בעסק המשפחתי או שעבדו מהבית עבור מפעלים לא נמנו עם המועסקים בשכר ולא נכללו בכלכלת השוק.
פיחות ערך עבודת הבית גרם למחאה פמיניסטית. פמיניסטים סוציאליסטים העלו את הנושא באנגליה בשנות ה-30 של המאה ה-19. בארה"ב קראו פמיניסטים מטריאליים לניצול נכון יותר של עבודות הבית ושיתופן של נשים המנהלות את ביתן בכלכלה. ביקורת פמיניסטית מפורשת על המפקד צמחה מתוך "האגודה לקידום נשים". קבוצה שנוסדה ב-1873 בארה"ב וכללה רבות מן הנשים המשכילות באותה תקופה.
אך למרות הביקורת – בסוף המאה ה-19 הפכו מפקדי אוכלוסין לנפוצים במדינות ארצות הברית. המפקדים התאימו עצמם למבנה ולמינוח שעל פיו נשים שלא הועסקו בתשלום הוגדרו רשמית כ"נתמכות". זאת להוציא את המפקד של מסצוסטס שהיה חריג.
האנומליה של מסצ'וסטס – על ההשקפה הייחודית של מסצ'וסטס אחראי כנראה מנהל המפקד – קרול רייט, שעמדתו הייתה פמיניסטית יחסית למנהלי מפקד אחרים.
במפקד האוכלוסין של המדינה בשנת 1875 עקרות בית ורווקות שעבדו במשק ביתן ללא שכר נכללו בקטגורית "בעלי תפקיד ביתי ואישי" והוגדרו כעובדות 'יצרניות'. באותו מפקד המונחים 'לא יצרני' ו'חסר תעסוקה' חלו רק על מי שלא נטל חלק בעבודת החיים כלל.
במפקד ב-1885 בוטלה קטגורית ה"לא יצרנים ובעלי נכסים" והוחלפה במגוון קטגוריות. המונחים "לא יצרני" "ונתמך" לא נועדו לעקרות בית. ההגדרה של "עקרת בית" שהתבססה קודם על העבודה שהתבצעה בפועל, שונתה ונוסחה במונחים חברתיים יותר: במונח "עקרות בית" הכוונה לנשים שמנהלות את משק הבית. "עבודת בית" תיארה את עבודתם של רווקים שעבדו בבית ללא-תשלום, ושמרה על משמעות שהיתה במידת-מה חפה מהגדרות ג'נדר.
ב-1905 כבר ויתר המפקד על מונחיו החריגים והגדיר את עקרות הבית כ"חסרי הכנסה". קטגוריית "השירות הביתי והאישי" הוגבלה לאלו שקיבלו משכורת על עבודתם. עם זאת, להחלטה להוצאת הנשים מקטגוריות "עבודות מכניסות" נלוותה נימה מתנצלת והדיון התייחס לתרומה הכלכלית שבעבודתן הביתית.
השלכותיו של המינוח החדש – המפקדים של אנגליה, ארצות הברית ומסצ'וסטס חושפים מינוח חדש אשר סיווג את עבודת הבית כעבודה לא-יצרנית. ההגדרה הייתה תוצר לוואי של תפיסה שהאדירה השתתפות בשוק והפחיתה מערכה של עבודה שאינה מתבצעת בשוק. השינוי חל במספר מדינות וחל על אף התנגדות אנשים מסוימים ותנועות פמיניסטיות. הוא התקבל בגלל תמימות הדעים בקרב בני המעמד הגבוה באשר ליכולתן ולתרומתן של נשים לנושא העבודה.
למפקדים נודעה השפעה הן על הפוליטיקה והן על התיאוריה הכלכלית. ב-1900 קיבלה התפיסה שנשים נשואות שאינן מועסקות בשכר הן "נתמכות", מעמד של "עובדה מדעית". תלותן הכלכלית של נשים הייתה ההסבר השגור למשכורותיהן הנמוכות יותר. וגברים רבים ביקשו משכורת גבוהה יותר כדי לפרנס את נשותיהם התלויות בהם.
מרבית החוקרים לא ניסו להסביר כיצד הפיק גבר נשוי תועלת מעבודת הבית של אשתו או כיצד הפיקה הכלכלה תועלת מעבודה שאיננה מתבצעת בשוק. חוקרים בודדים המשיכו להתעניין ביצרנות של משק הבית, חרגו מתחומי הכלכלה המדינית וייסדו תחום מחקר חדש – כלכלת בית.
