סיכום מאמר: מישל פוקו – לפקח ולהעניש: הולדת בית הכלא
מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה
Foucault Michel- Discipline & Punish: The Birth of the Prison.
המאמר "הולדת הכלא" של מישל פוקו (מתוך "לפקח ולהעניש") עוסק בפנאופטיקון כייצוג הענישה של העידן המודרני. הפנאופטיקון הוא מגדל שסביבו נבנו תאי בתי הכלא כך שניתן לראות כל אסיר בכלא אך לא ניתן לראות מי נמצא במגדל. המגדל עוצב ע"י בנת'ם כדרך ענישה הומאנית לפיה לא צריך כוח פיזי שכן האסיר מפנים דרך התנהגות רצויה מכיוון שניתן לצפות בו בכל רגע נתון.
לפיכך, האפקט המרכזי של הפנאופטיקון הוא הכנסת האסיר למצב מודע וקבוע של נראות המבטיח את התפקוד האוטומטי של כוח. כך שהפנאופטיקון הוא מכניזם חשוב ההופך את הכוח לאוטומטי ואנונימי. אין דרך לדעת מי צופה באסיר, זה יכול להיות ילד, סוהר, פילוסוף, כל אחד שיכנס לתוך הפנאופטיקון מתוך מניעיו האישיים. בכך יש גם היבט חיובי, אם פעם כוח הצפייה היה שמור לאנשים מסוימים, אזי בפנאופטיקון כל אחד בחברה יכול לפקח. כך בנת'ם שם את העיקרון שכוח צריך להיות נראה (האסיר תמיד רואה את המגדל) ושאינו ניתן לאימות (כי האסיר לא יכול לדעת אם צופים בו אך זו אפשרות תמידית). מכיוון שלאסיר אין דרך לדעת מי צופה בו ומתי הוא מפנים את ההסתכלות עליו מתוך החרדה שייתפס. בנוסף, הפנאופטיקון יוצר אפקט הומוגני של כוח המופעל על כלל האסירים, ללא אפליה ביניהם.
– בנת'ם טען שזו דרך לנרמל אנשים, לבחון את פעולותיהם ותפקודם מנקודת מבט חיובית. פוקו קרא לפנאופטיקון כמעבדה, כמכניזם לעשות איתו ניסויים, לשנות התנהגות, לאמן או לתקן אנשים. כך גם ניתן לנתח את השינוי שעובר על האסיר.
– הפנאופטיקון יכול להיות בכול מקום, גם במקום העבודה. פוקו נותן דוגמא למנהל המפקח על כל עובדיו היכול לשפוט אותם באופן שוטף, לשנות את התנהגותם ולכפות עליהם השיטות שהוא חושב כטובות ביותר. כך שהפנאופטיקון מתפקד שסוג של מעבדת כוח. בזכות המכניזם של ההשגחה הוא מקבל את היכולת לחדור לתוך התנהגות האדם. לכן צריך לראות את הפנאופטיקון כמודל של תפקוד, כדרך להגדיר יחסי כוח בתנאי חיי היומיום של האדם.
– בפנאופטיקון ניתן לראות את השינוי בשיטת הענישה. אולי כשיטה יותר רציונאלית בכך שהיא חסכונית (הפנאופטיקון חסכוני בכך שמקטין את אלו המיישמים אותו ומגדיל את האנשים שעליו הוא מיושם, כך שהוא חסכוני בחומר, כוח אדם וזמן) ונראית הומאנית יותר מענישה פיזית. כבר אין צורך בשלשלאות, אזיקים ועונשים פיזיים, אלא רק הפרדה ברורה ונראות חד צדדית. כדוגמא לכך שהמעבר בענישה עבר מפיזי לנפשי (פוקו מדבר על ההבדל בין התקופה המודרנית לתקופת המלך שהתמקדה בענישה פיזית, כפי שדובר בתרגול). ענישה נפשית בכך שהאסיר חושש באופן תמידי ומפנים את הענישה באופן לא פיזי-כוחני. האסיר מפנים בעצמו את יחסי הכוח ומתפקד כשני הצדדים, וכך נהפך לעקרון המשעבד של עצמו. לכן פנאופטיקון הוא עקרון כללי חדש של אוטונומיה פוליטית שמטרתה אינה ריבונות על הפרט אלא של השלטת משמעת. פוקו טוען שכוח זה של הפנאופטיקון הוא חשאי מכיוון שהוא לא מופעל פיזית ובאופן ישיר.
– פוקו קורא לפנאופטיקון ככלוב אכזרי גאוני, ולא כבניין חלומות כפי שבנת'ם ראה אותו. אלא כמכניזם של כוח שצומצם לצורתו האידיאלית, בכך שאין בו את הסיכוי להתפרעויות או התנגדות (כמו בשיטות העינוי הישנות). בנוסף, הפנאופטיקון הוא טכנולוגיה פוליטית שצריכה להיות מנותקת משימוש מסוים. הרי ניתן להחיל את הפנאופטיקון בכל מיני מקומות ומצבים (כמו בתי ספר, מקומות עבודה, בתי משוגעים ועוד) כצורה לארגון היררכיה וערוץ כוח. שכן בכל פעם שנתקלים במגוון של אנשים שצריך לבנות להם סוג מסוים של התנהגות, הסכמה של פנאופטיקון יכולה להיות משומשת. לפיכך, פוקו טוען שהוא יכול להיות מוכל בכל מוסד ולהתפרס בגוף החברתי, תחת עקרון כללי של אוטונומיה פוליטית חדשה שמטרתה אינה יחסי ריבונות, אלא יחסים של השלטת משמעת.
– באופן כללי הפנאופטיקון, המגדל הגבוה הכוחני והיודע כל, נבנה ע"י בנת'ם כמוסד משמעתי מושלם שיהפוך למכניזם משמעתי שיחרוש על כל מקום, כך שכולנו נחייה מתוך משמעת עצמית תחת פיקוח.
– פנאופטיקון הוא מעבר ממשמעת ספציפית מיוחדת למעקב כללי אחר הפרט, מעבר שנח על שינוי היסטורי. מתוך ההתרחבות ההדרגתית של מכניזם להשלטת משמעת לאורך המאה ה 17-18 שהשתלטו על כל הגוף החברתי, למה שניתן לכנות כחברה משמעתית (disciplinary society). ניתן לראות זאת ע"י התרחבות מוסדות השלטת משמעת כנוסחה כלכלית למשמוע האדם (למשל: בית ספר, צבא, בתי סוהר, בית משוגעים וכולי, המנסים לכפות סדר ומשמעת על הפרט). פנאופטיקון הוא סוג של כוח חדש, בשונה מן המלך שגילם את הכוח בעצמו כשליט יחיד תחת גוף אחד של שליטה.
– באופן כללי המאמר עסק בידע וכוח ואיך ניתן לשנות אדם על ידו, כאשר הכול שאלה של כיצד מפעילים ידע וכוח נתון. זאת פוקו בחן דרך השוואה בין שליטת המלך בה הענישה הייתה פיזית וגלויה לענישה מודרנית שהיא נפשית וסמויה
