תורת המדינה של אריסטו שלטה בכיפה הפילוסופית עד לאזור המאה ה17 אז החלו הוגים אירופאים למרוד הן בתמונת העולם שלו והן בתורה הפוליטית של אריסטו. אריסטו ראה באדם "חיה התכוונותית" שיש לה תכלית בכל פעולה שלה. לכל דבר בטבע יש רצון לממש את מהותו (מכניזם טלאולוגי).
המרד באריסטו במאה ה-17 החליף את תפיסת העולם הטלאולוגית שלו בהסברים מכניסטיים ודטרמיניסטיים. הטבע הוסבר דרך אינטראקציה של אובייקטים בטבע ושרשרת אינסופית של סיבות ותוצאות. כל הדינמיקה הזו מתרחשת על פי חוקיות מסוימת של הטבע ותפקידו של המדע הוא לגלות את החוקיות הזו. כלומר, סיבת הדברים עוברת מהעתיד (התכלית) שלהם אצל אריסטו אל העבר, הסיבה שלהם, בהגות של המאה ה-17.
תומס הובס למשל ניסה להציע הסברים מכניסטים-מטריאליסטים לפעולות האדם בכדי להראות כי הוא חלק מהטבע ולא דבר מה נפרד ממנו. הובס מבטל את המימד הנפשי באדם ומותיר אותו כגוף וחומר בלבד. לדעתו של הובס הפעולה האנושית היא תמיד תגובה לאירועים חיצוניים וכוחות שפועלים על האדם: סלידה ותשוקה, המושכים אותו אל מה שטוב לו ומרחיקים אותו ממה שמזיק לו. מכאן נגזרת כל ההתנהגות האנושית ובכללה גם כללי המוסר.
החוקים והמדינה הם בסך הכל הסדר של בני אדם בכדי למנוע מצב של אי ביטחון הנובע מהטבע האגואיסטי של האדם. בעבור הובס צדק ועוול אינם קיימים בעולם, אלא רק החוק שנוצר מתוך ההסכמה בין בני אדם ומכאן שהצדק הוא החוק והחוק הוא הצדק. תפיסתו של הובס מבוססת על פרדוקס החירות שאומר כי המצב הטבעי שבו אף אדם אינו מוגבל וחופשי לגמרי מוביל למעשה למצב שבו איש אינו חופשי. הדרך היחידה לקנות חופש היא דרך מושג האמנה החברתית שמוציאה את האדם מהמצב הטבעי של אדם-לאדם-זאב ומביאה לו יציבות.
הקהילה המקיימת את האמנה החברתית לוקחת על עצמה מגבלות על החירות להשתמש בכוח אלים או לפגוע בחברים אחרים בקהילה. מאחר ואין סיכוי שכולם באמת ישמרו על התחייבות זאת נמסר הכוח לגורם חיצוני בדמות המדינה שאוכפת את החוקים. המדינה –הריבון – מגינה על המדינה מבפנים ומבחוץ, מחוקקת חוקים, קובעת חלוקת משאבים וכו' בכוח הזרוע. האמנה החברתית, כך גורס הובס, נוצרת מתוך אינטרס משותף אך נשמרת מכוח הפחד של חברי הקהילה מפני סנקציות. הצדק, במילים אחרות, הוא הריבון.
אחת הביקורת על משנתו של תומס הובס היא הלגיטימציה שהוא נותן לשלטון טוטליטרי. פוקו ביקר את הובס על כך שתורתו תופסת את הפוליטיקה בתפיסה מוסדית צרה מידי, אך הפוליטיקה מתקיימת בזירות שונות ובמוסדות רבים. פוקו גם ביקר את טענתו של הובס כי ניתן לשלוט באנשים בכוח הזרוע בלבד, וטען כי אנשים נשלטים גם על ידי מנטליות ו"שיח".
