פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : ביקורת "הטעות הקטגוריאלית" של גילברט רייל
מתוך: פילוסופיה של הנפש בתקופתנו – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – תנו לנו לייק!
ביקורת "הטעות הקטגוריאלית" של גילברט רייל
ביקורת הטעות הקטגוריאלית של גילברט רייל מגיעה ממניע מניע פנים-פילוסופי, שחשוב שנבין אותה כרקע להתפתחות הביהייביוריזם הפילוסופי.
הטענה של רייל היא שהדואליזם (ולמעשה במובלע גם הגישה המטריאליסטית שעוד נראה) חוטא בטעות קטגוריאלית.
מהי טעות קטגוריאלית?
רייל מסביר זאת באמצעות 2 דוגמאות.
הדוגמה הראשונה היא האוניברסיטה. נניח ילד שאומרים לו שיראו לו את האוניברסיטה, ואז מראים לו את הפקולטה למדעי הרוח, משרד הדיקן, סנאט האוניברסיטה, הקפיטריה וכו'. בסוף הילד אומר שהכל טוב ויפה, אבל איפה האוניברסיטה?
דוגמה שניה היא דוגמת ארוחת הבוקר, בה אנו אומרים שאכלנו לארוחת בוקר טוסט וחביתה, ואמא שואלת אותנו – כן, אבל מה עם ארוחת בוקר?
שתי הדוגמאות הללו מגלמות טעות קטגוריאלית במובן שהן מתייחסות לדבר מסויים (אוניברסיטה/א. בוקר) כאילו הוא מקטגוריה מסוג אחר, שהוא לא שייך לה.
בדוגמת האוניברסיטה, הילד מצפה שהאוניברסיטה תהיה עוד בניין, ולא מכלול הבניינים שהוא ראה. בארוחת בוקר אמא טעתה בכך שהיא חשבה שבארוחת בוקר יש משהו מעבר לכל מה שאכלנו. הטעות הקטגוריאלית היא ייחוס דבר אחד לקטגוריה שהוא כלל לא שייך אליה.
כעת, ננסה להבין למה הדואליזם חוטא בטעות קטגוריאלית.
- הלך החשיבה הדואליסטי שאותו רייל תוקף:
1. הנפש אינה אובייקט חומרי ומצביה אינם מצבים חומריים
לכן,
הנפש היא אובייקט רוחני ומצביה מצבים רוחניים
- אבל טרם נשללה האפשרות שהנפש אינה אובייקט בכלל, ומצביה אינם מצבים של אובייקט! יש אופציה נוספת, לזהות נפשיות עם התנהגות: לראות במצבי נפש דגמי התנהגות.
הדואליסט הסתכל על מצבי הנפש, איתר מיוחדות שיש בהם, ולכן הניח שהם דבר שונה ונפרד לגמרי מכל המצבים הפיזיקליים. זו המיוחדות שלהם. מתוך כך שהדואליסט מסתכל ואומר שהנפש אינה דבר חומרי, מתוך כך הוא מסיק שהוא לא אובייקט חומרי, הוא מסיק שהיא אובייקט רוחני. רייל אומר שיש כאן הנחת יסוד שהנפש היא אובייקט מסויים, ומאחר והיא לא חומרית – היא רוחנית. אם לא נניח את זה, ונאמר שהנפש כלל אינה אובייקט, לא ניאלץ לומר שהנפש היא אובייקט. זו טעות שלדעת רייל גם הדואליסט וגם המטריאליסט עושים – מסתכלים על הנפש בתור אובייקט, ואז נאלצים לומר משהו על המצבים של האובייקט – שהם מצבי מח (אצל מטריאליסט) או שהם מצבי רוח (אצל דואליסט).
רייל טוען שזו הטעות המשותפת של שתי העמדות הללו. אין הכרח להתייחס אל הנפש כאילו היא אובייקט.
אם נבין זאת, אז עולה לנו שהביהייביוריסט הפילוסופי טוען טענה רדיקלית, המנוגדת לדואליזם והמטריאליזם, ששניהם טענים שיש אובייקט אנו מחפשים את המצבים שלו. הוא טוען שאין כלל אובייקט. כעת נגיע לשאלה מה זה כן.
(התקיפה היא גם לדואליזם העצמים וגם לדואליזם המצבים. הוא מתנגד לעצם האמירה שמצבי הנפש הם של אובייקט מסויים).
