פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : רקע לבעיה הפסיכופיזית

מתוך: פילוסופיה של הנפש בתקופתנו – סיכומים

סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – תנו לנו לייק!

הבעיה הפסיכו פיזית: מה יש? האם מצבי הנפש הם מצבים פיסיקליים, שמא מצבים מסוג נבדל לחלוטין?

הבעיה הפסיכופיזית היא בעיה אונטולוגית. האם מצבי הנפש הם חלק מעולם הפיזיקלי או משהו נפרד?

הקשר בין שאלת המאפיין המבחין לבעיה הפסיכו-פיזית

עוד לפני זה, נשאל האם משאלת המאפיין המבחין אפשר לגזור מסקנות לשאלת הגוף ונפש. (עמ' 41-44).

האם הגדרת מכוונות כמאפיין מבחין פוטרת את הבעיה הפסיכו פיזית?

נתחיל מלקיחת דוגמה מהמכוונות. (לצורך העניין נניח שמכוונות היא כן מאפיין מבחין של מצבי הנפש).

היו שטענו את הטענה הבאה:

מכוונות היא מאפיין מבחין של מצבי הנפש,

לפיכך,

מצבי הנפש אינם מצבים פיזיקליים.

כלומר, מכך שאנו מאפיינים את המכוונות כמאפיין מבחין, עולה שמצבי הנפש אינם פיזיקליים. תשובה לבעיית המאפיין המבחין מעניקה תשובה לבעיה הפסיכו-פיזית. איך נבחן את הטיעון שלהם?

ראשית, נבחן את התקפות של הטיעון הזה.

הטיעון שלהם הוא למעשה הטיעון הבא:

למצבי נפש יש מכוונות,
למצבים פיזיקליים אין מכוונות,

לכן,

מצבים נפשיים אינם מצבים פיסיקליים.

מהי הבעיה עם הטיעון הזה? האם הוא תקף? האם הוא מבוסס?
טיעון: "יצור לוגי" שמורכב מהנחות + מסקנה. התכלית שלו: לשכנע באמיתות המסקנה שלו
§ טיעון תקף: טיעון בעל מבנה "טוב", שבו המסקנה נובעת מההנחות; טיעון בעל מבנה כזה, לפיו אין מצב שאם ההנחות אמיתיות, המסקנה תהא שקרית. (אבל אפשרי: טיעון תקף שהנחותיו שקריות ומסקנתו שקרית). תקפות מתייחסת לצורה של הטיעון, לדפוס הצורני שלו.
§ טיעון מבוסס: טיעון תקף + שהנחותיו אמיתיות (ומכאן שגם מסקנתו אמיתית). מבוססות מתייחסת גם לתוכן של הטיעון.

רקע לוגי לבעיה הפסיכופיזית

טיעון הוא חשיבה. החשיבה שלנו כרוכה בהנחות ומסקנות שהן טיעונים.

הכח של הטיעון מתבסס על שני דברים – התקפות שלו והמבוססות שלו.

התקפות פירושה שהמסקנה שלו נובעת מההנחות שלו. טיעון תקף הוא טיעון שהצורה שלו היא כזו, שאם נכניס בהנחות שלו הנחות אמתיות, המסקנה שלו בהכרח תהיה אמתית.

בהמשך לכך אנו מדברים על טיעון מבוסס, שהוא טיעון תקף, שהנחותיו גם מאומתות. לא כל טיעון תקף הוא מבוסס.

[הדוגמה הידועה מסוקרטס]

חזרה לדיון במכוונות

הבאנו את הטיעון הבא:

Ü למצבי נפש יש מכוונות,

Ü למצבים פיזיקליים אין מכוונות,

לכן,

Ü מצבים נפשיים אינם מצבים פיסיקליים.

כעת השאלה היא האם הטיעון תקף, או האם המסקנה נובעת מההנחות.

אנו נגיד שהטיעון נראה תקף, והשאלה שלנו תהיה לגבי הביסוס של ההנחות.

השאלה היא האם ניתן לגזור את האמירה שלמצבים פיזקליים אין מכוונות (2), ממשפט 1 שאומר שמכוונות היא מאפיין מבחין של מצבי נפש.

הביקורת תגיד שהטיעון הזה מניח את המבוקש. כשאנו אומרים שרק למצבי נפש יש מכוונות (1), בתוך זה עדיין לא אמרנו שלמצבים פיזיקליים אין מכוונות, שכן לא הגדרנו בשום מקום שלמצבים פיזיקליים אין מכוונות. נדרך היחידה לומר זאת היא הנחה מראש שמצבי נפש אינם מצבים פיזקליים, וזו הרי המסקנה שאנו מנסים להוכיח. לכן הטיעון המלא נגוע במעגליות:

(1) רק למצבי נפש יש מכוונות

(2) מצבי נפש אינם מצבים פיסיקליים

(3) למצבים פיסיקליים אין מכוונות

לכן

(4) מצבי נפש אינם מצבים פיסיקליים

רואים שהמסקנה (4) מצויה גם בהנחות (2), ולכן יש מעגליות בטיעון.

המסקנה של הדיון שלנו היא שתשובת השאלה של המאפיין המבחין כשלעצמה עדיין לא נותנת לנו תשובה לבעיה הפסיכו-פיזית.

סוגיית המאפיין המבחין היא נייטרלית מבחינת הבעיה הפסיכו-פיזית.
סוגיית המאפיין המבחין היא ניטרלית מבחינת הבעיה הפסיכופיסזת: לא ניתן לגזור מתוך הדיון במיוחדות של מצבי הנפש תשובה לשאלה האונטולוגית
(אונטולוגיה: תורת היש; עמ' 46)
(אפיסטמולוגיה: תורת ההכרה עמ' 34)