פילוסופיה של הנפש בתקופתנו : מאפיין הכרתי (אפיסטמי) של ידע עצמי
מתוך: פילוסופיה של הנפש בתקופתנו – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – תנו לנו לייק!
- נגישות מועדפת של האדם אל מצבי הנפש שלו, לעומת הכרתו את מצבי הנפש של זולתו וכן לעומת היכרותו עם מצביו הגופניים (כאב השן מול מצבה האובייקטיבי של השן הפגומה)
הטענה של המאפיינים פה זה שרק הבעלים של מצבי הנפש רואה או מכיר את מצבי הנפש כמו שהוא מכיר אותם. יש דרך מיוחדת לבעלי הנפש להכיר את המצבי הנפש שלהם, בשונה מכל שאר היצורים החיים.
לדוגמה, אם כואבת השן למישהו, הכאב של השן נגיש לו באופן מיידי, ומי שרואים את זה לא יודעים את זה. הם יכולים לגלות את זה, אבל אין להם נגישות ישירה לכאב הזה.
- ישירות (לעומת היסקיות)
- פרטיות (רק לי יש גישה ישירה למצבי הנפש שלי)
עניין נוסף בזה הוא ישירות (לעומת היסקות). הידע שלי על המצב הנפשיים שלי הוא ישיר, ולא מבוסס על היסקים, ראיות, או תיווך של גורם כלשהו שמביא לי את הידע.
עוד עניין הוא הפרטיות. הכאב הוא רק שלי, ורק לי יש גישה ישירה למצבי הנפש לי.
יש לאדם גישה מועדפת למצבים הנפשיים שלו במובנים הבאים:
- סמכות גוף ראשון: אי הנתנות לתיקון ע"י הזולת.
- חסינות בפני טעות: אם אני מאמינה שאני במצב נפשי מסוים, זה אמיתי שאני במצב הנפשי הזה. אני יודעת בוודאות שאני במצב הזה (לא אפשרי שאטעה לגבי זה).
- שקיפות: אם אני במצב נפשי מסוים, אני בהכרח גם מאמינה ויודעת שאני במצב הנפשי הזה.
זה קשור לקוגיטו של דקארט, שמאוד דומה למה שאנחנו אומרים עכשיו.
יש הבדל בין חסינות בפני טעות לבין שקיפות. חסינות בפני טעות אומרת שאם אני מאמינה שכואב לי אזי באמת כואב לי. שקיפות אומרת דבר הרבה יותר מרחיק לכת, שכל כאב שלי מורגש על ידי. חסינות בפני טעות עדיין עומדת ברעיון הפרוידיאני של תת מדוע. שקיפות סותרת את העקרון הזה.
