מבוא לתיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות: שלוש תגובות למודרניזם – שמרנות, ליברליזם וסוציאליזם
מתוך: מבוא לתאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – לייקקונו!
להלן נרצה לדבר על המערכת התרבותית, האידיאולוגית והפוליטית לאותם תהליכי המודרניזציה באירופה – אותם תהליכים שמערערים את הסדר החברתי ומייצרים סדרים חדשים. נוכח תהליכי המודרניזציה התגבשו 3 אידיאולוגיות על, שהן בבחינת תגובות לתהליכים הללו, והן אלה שמנחות את החשיבה הפוליטית המודרנית מאז היווסדה ועד היום – כלומר, האידיאולוגיות הללו הן השקפות עולם מודרניות על האדם והחברה, עד לתקופתנו.
3 התגובות הללו: תגובה ליברלית, סוציאליסטית ושמרנית, כאשר הן שונות זו מזו בהנחות הבסיסיות שלהן על טבע האדם, ההיסטוריה, החברה והיחסים בין כולם. נוכל לראות איך התיאוריות הסוציולוגיות השונות משתלבות ומשתבצות בתוך התגובות הללו לתהליכי המודרניזציה.
הערך המרכזי של כל אחת מהגישות הללו:
- ליברליזם: חרות – היכולת של כל אדם לבחור לעצמו ולהחליט בעצמו על גורלו. יש כאן טענה שתהליכי המודרניזציה מקדמים את הערך הזה, כי החברה המודרנית ממסדת את האינדיבידואל כמרכיב והגרעין היסודי של הסדר החברתי, כלומר החברה קיימת בראש ובראשונה כדי לספק את הצרכים של האינדיבידואלים.
- סוציאליזם: שוויון – לסוציאליסטים יש טענה לגבי יכולת המימוש של החירות והחופש, והם אינם מסתפקים ביכולת הפורמאלית של החופש, אלא יש גם לדאוג למכניזמים בתחום הכלכלי והחברתי, שיאפשרו לבני האדם בפועל להיות חופשיים במידה שווה. כך שלעני ולעשיר יהיו את אותן דרגות חופש, ולכן הערך המרכזי של הסוציאליזם הוא של שוויון בין בני אדם. הגברת השוויון, יצירת מנגנוני חלוקה/ בעלות חדשים השונים מאלה של המודרניות הקפיטליסטית אשר יאפשרו שוויון.
- שמרנות: סמכות – הערך המרכזי מבחינתם הוא קיומה של הסמכות. כלומר קבלת הסדר על ידי החברים בחברה ללא ערעור עליו, נחשבת לערך בפני עצמו כי התפיסה היא שישנו איזשהו סדר חברתי, פוליטי והיררכיה נכונה, נתונה ומקודשת – שאסור לערער עליה ולשנות אותה. עצם קבלת הסמכות הקיימת, של הסדר החברתי הקיים הוא הערך המרכזי, כאשר גם החירות וגם השוויון נחשבים לערכים שמערערים את הסמכות – כי הם מעוררים את בני האדם לערער את הסדר החברתי.
תפיסת האדם:
- ליברליזם וסוציאליזם: אוניברסאלית – יש להם תפיסת אדם אוניברסאלית, כאשר הליברלים מדברים על חירות אוניברסאלית, היכולת של כל אדם לבחור ולהחליט כרצונו. בעוד שהסוציאליסטים טוענים שכדי להגיע לאוניברסאליות ממשית צריכה להיות התערבות חברתית מתוכננת. אין ערעור על כך שלכל בני האדם זכויות שוות.
- שמרנות: פרטיקולארית – גישה פרטיקולריסטית במהותה, היא מייחסת לקבוצות שונות של בני אדם ערכים שונים. נקודת המוצא היא שיש ערכים שונים לקבוצות שונות (גבר-אישה, יהודי-מוסלמי וכו'..), ולכן לכל קבוצה יש את המהות שלה והמאפיינים שלה – כך שהשיוך הקבוצתי הוא הדבר המהותי, ולא התכונות האינדיבידואליות שמאיימות למחוק את הייחוד הקבוצתי.
דגם החברה:
- ליברליזם: קפיטליזם – חברה קפיטליסטית של צבירת רכוש, כאשר החירות והאוניברסאליות של האדם מקויימת ומאופשרת על ידי המבנה הקפיטליסטי. הקפיטליזם הוא חלק מתהליכי המודרניזציה והוא מוביל לפיתוח כלכלי, אך הוא בעל השלכות חברתיות מסוימות שכפיתרון לכך באה הגישה הסוציאליסטית.
- סוציאליזם: סוציאליזם – דגם של החברה סוציאליסטית ואף קומוניסטית – רמה גבוהה של שוויוניות שמבוססת על אמצעים חברתיים שיתופיים, תכנון חברתי, הפעלה של רציונאליות ושיתופיות בכלל הנכסים החברתיים ובחלוקה שלהם
- שמרנות: פיאודליזם – גישה שרוצה לשמר את המשטר הישן והפיאודלי – משטר שיש בו היררכיה עם קבוצות שיוכיות, כאשר כל אחד ממלא את התפקיד המיועד לו על פי הסמכות הנכונה. הטענה היא שהחברה המודרנית היא הרסנית, שיוצרת אנרכיה, שאין בה יכולת לקיים סדר חברתי בכלל. הרעיון הוא לחזור לסדר הפיאודלי הישן.
אוריינטציה לזמן:
- ליברליזם: הווה – הדגש הוא על בני האדם החיים, האינדיבידואליים הקיימים. תכלית הסדר החברתי היא לשרת את רצונותיהם של אותם אינדיבידואלים ולאפשר להם חיים טובים. האינדיבידואלים תמיד קיימים בהווה ולכן אוריינטציית הזמן היא האנשים החיים עכשיו.
- סוציאליזם: עתיד – איננו רואה את החברה הקיימת הנוכחית (הקפיטליסטית) כחברה מספקת, אלא טוען שבני האדם צריכים להקריב משהו בהווה כדי לבנות עתיד חברתי טוב יותר. הסוציאליזם דורש בפועל מחיר מהאנשים החיים בהווה כדי לקיים את המערכת האנושית הראויה בעתיד.
- שמרנות: עבר – הגישה רואה את העבר כמקור של מסורת, סמכות, ידע, ולכן היא רוצה "להחזיר עטרה ליושנה". על פי הגישה בעבר התקיימה חברה אידיאלית ולכן יש לחזור אליו ולהימנע מהקפיטליזם שנוצר בהווה ומהתכנון הסוציאליסטי.
ההיבט הפוליטי:
- ליברליזם: רפורמות – שינוי הדרגתי, חלקי ואיטי, תוך כדי בדיקת השטח, השינויים וההשלכות שלהם בהתאם למסקנות. כלומר, הקפיטליזם שנוצר היא אולי אינה מערכת מושלמת, אך עם הישגים טובים, ולכן יש לבדוק האם יש כשלי שוק שאינן פתירות, ואז יש לעשות רפורמות – תיקונים מדודים ובדוקים, לשנות מערכת מיסוי – אך לא בצורה דרסטית, כדי למנוע השלכות.
- סוציאליזם: מהפכה – זוהי גישה מהפכנית שטוענת שיש לשנות בקפיטליזם את הדברים היסודיים ביותר – את הסדר הרכושני (הכלכלה שבבסיסה הבעלות האישית). הדרך לעשות זאת הוא מהפכה, שינוי דרסטי מהיר והקמת חברה המבוססת על עקרונות אחרים לחלוטין, כגון בעלות משותפת על אמצעי הייצור.
- שמרנות: מסורת – הרצון הוא לקיים את המסורת ולא לשנות.
ההיבט הכלכלי:
- ליברליזם: חליפין – בקפיטליזם המכניזם הכלכלי המרכזי הוא חליפין.
- סוציאליזם: תכנון – הכלכלה הסוציאליסטית מנוהלת באופן רציונאלי ואדמיניסטרטיבי.
- שמרנות: סדר – הכלכלה הקדם פיאודלית מתקיימת על פי סדר של העבר, שמשתנה מעט מאד שלא עומדת לבחינה של רווחיות או תועלת.
ההיבט החברתי:
- ליברליזם: אינדיבידואליזם – האינדיבידואל הוא היחידה החשובה ולכן האדם הוא אבן היסוד של הסדר החברתי, שבנוי מקשרים בין אינדיבידואלים המשרתים אותם.
- סוציאליזם: שותפות – הסדר החברתי מורכב קודם כל מהחברה, שבתוכה קיימת חלוקת עבודה, רכוש וכדומה, והאינדיבידואלים ממלאים תפקידים שונים בתוך החברה.
- שמרנות: שייכות – הסדר החברתי נחשב לאיזושהי יחידת שייכות שיש לה משמעות בפני עצמה. הקהילה החברתית היא מעיין אורגניזם חי שנושא את עצמו, וקיים בזכות עצמו, והאינדיבידואלים רק לוקחים בו חלק. אין להם משמעות לחייהם, רק בתוך יחידת השייכות שלהם.
ההיבט התרבותי:
- ליברליזם: מודרניזם – הליברליזם קשור להתפתחות המודרניזם כתפיסה אסטטית ואומנותית שמבטאת את כל אותם ערכים שדיברנו עליהם עד כה. כאשר האסתטיקה מבטאת משהו מתוך החוויה ונקודת המבט האנושית.
- סוציאליזם: ריאליזם – זרם ריאלי בו לאומנות יש תפקיד חברתי – לשקף את המציאות והמאבקים החברתיים. הדרישה היא שהאומנות תתאר את החברה ואת העמדות השונות בה.
- שמרנות: רומנטיקה – זוהי תפיסה תרבותית שהאומנות מבטאת משהו עמוק, טבעי בחברה – את ההיבטים הרומנטיים הקשורים ברגשות עמוקים, טבע מסתורי וכדומה.
ההיבט הבינלאומי (העל-לאומי):
- ליברליזם: קולוניאליזם – הליברליזם נתן לגיטימציה לקולוניאליזם האירופאי – להתפשטות של אירופה והשליטה שלה ברחבי העולם, וזה כאשר הליברליזם תופס את עצמו כמפיץ של קידמה ושל פיתוח (חופש וחירות) לארצות ולתרבויות הנכשלות.
- סוציאליזם: אינטרנאציונליזם – גם לסוציאליסטים יש בשורה בין לאומית של קידמה ופיתוח לעולם הלא אירופאי, אך הבסיס לתפיסה שלהם הוא של סולידריות מעמדית, בין מעמדות העובדים בארצות המפותחות והמתועשות, לבין הארצות האחרות. ולכן לארצות המפותחות יש חובה מוסרית לחבור לבני מעמדם גם בארצות אחרות, וזאת מתוך התפיסה שרואה את הלאומיות כמכשול שעומד בפני הסולידריות המעמדית העולמית.
- שמרנות: אימפריאליזם – שליטה של מדינות הלאום האירופאיות והשתלטותן על שטחים אחרים בעולם, שנעשית מתוך עמדה של עליונות גזעית של ציוויליזציות, ותחושה של היררכיה הקיימת בעולם. העליונות האירופאית מוצדקת באופן טבעי, ועובדה שהארצות הללו הגיעו להישגים גבוהים יותר (ייצור, מדע וכדומה) וזה רק מאושש את העליונות שלהן, ואת זכותן לקיים את האידיאולוגיה ההיררכית שלהן.
