התנ"ך לא מכביר בפרטים אודות מפגשם המלך שלמה ומלכת שבא: היא באה, הביאה מתנות, שאלה שאלות, התרשמה מהמלך החכם, חזרה הביתה מרוצה וכאן זה פחות או יותר נגמר. אבל המסורת האתיופית מספרת סיפור קצת יותר פיקנטי, תרתי משמע, על אהבה שהולידה שושלת מלוכה בת אלפי שנים ועלתה לעם ישראל באובדן ארון הברית. כנראה שלא שלמה הוא שיפספס את ההזדמנות וישמור על יחסים דיפלומטיים בלבד עם המלכה האפריקאית האקזוטית שהגיעה לביקור, ובפגישתם הראשונה הוא הציב לה תנאי כביכול תמים והוגן:"אני לא אדרוש ממך דבר, בתנאי שלא תקחי שום דבר מהממלכה שלי". בארוחת הערב הוגשו, כמיטב המסורת האתיופית, מאכלים חריפים, אך המשרתים "שכחו" את השתייה. באמצע הלילה התעוררה המלכה מרוב צמא והחלה משוטטת במסדרונות הארמון עד שמצאה כד מים שבמקרה עמד לו שם. כאשר החלה לשתות הגיח לפתע שלמה שתפס אותה על חם מפירה את התנאי שלו, וכפיצוי דרש, נו, אתם יודעים. המסורת האתיופית מספרת כי באותו לילה נהרה לא אחר מאשר מנליק, שהיה לראשון מבין שושלת הקיסרים ששלטה באתיופיה עד 1974(!) ושהיו כולם מזרע בית דוד. הקיסר האחרון, היילה סלאסי, אפילו חזר לביקור שורשים של כמה שנים כאשר איטלקים לא נחמדים כבשו לו את הארץ ושלחו אותו לגלות בערבות הכפור של רחביה. האתיופים עוד טוענים בתוקף כי הבן החצוף מנליק שבא ברבות הימים לבקר את אבא לקח איתו חזרה מזכרת קטנה מהעיר, את ארון הברית, שחבוי עד עצם היום הזה באתיופיה.
חזרה אל: סיפורי האהבה הגדולים של ירושלים
