תולדות המוסיקה המערבית: וולפגנג אמדאוס מוצרט
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
וולפגנג אמדאוס מוצרט – 1756-1791
יליד זלצבורג, עיר שהייתה בתקופתו מרכז תרבותי פרובינציאלי תוסס. אביו ליאופולד היה מוסיקאי, מלחין בעל כשרון מסוים ומחבר ספר רב משמעות על נגינת הכינור. האב זיהה את הכישרון יוצא הדופן של בנו והתמסר כליל לטיפוחו. בהיותו בן שש החל סיורי הופעות ברחבי היבשת. עד היותו בן 15 בילה כמחצית מימיו במסעות. בן שש היה וירטואוז בנגינת המקלדת ולאחר מכן התמחה גם בנגינה בעוגב וכינור. הופעותיו כללו לא רק ביצוע אלא אלתור של פנטסיות, ואריאציות, סונטות ופוגות. בוא בזמן גם הלחין: את המינואט הראשון שלו הלחין בהיותו בן שש, את הסימפוניה הראשונה בגיל 9, האורטוריה הראשונה בגיל 11 והאופרה בגיל 12. יותר מ-600 יצירותיו קוטלגו ע"י L. Von Kochel.
הסיורים הרבים באירופה הפגישו את מוצרט עם המוסיקה שנכתבה ברחבי היבשת ועם גדולי המוסיקאים של התקופה הקלאסית בתולדות המוסיקה המערבית. סגנונו היה לסינתזה של הסגנונות השונים שהכיר והטמיע. ניתן ליחס ליצירותיו של מוצרט "מוסיקליות אבסולוטית", כלומר יצירות שהתהפוכות בביוגרפיה של המלחין לא ממש השפיעו עליהן. בניגוד למלחינים כבטהובן, ברליוז או שופן, לא ניתן לגזור מהמוסיקה של מוצרט את יחסו לאירועים היסטוריים, לטבע או לרעיונות שונים שהיו נפוצים אז.
הלחנה הייתה אצל מוצרט פעולה טבעית שלא דרשה ממנו מאמץ ניכר. בניגוד להיידן שלעיתים נאלץ להתפלל לרעיון מסוים שממנו תצמח יצירה, למוצרט היה שטף רעיונות בלתי נדלה. את יצירותיו עיבד תחילה בראשו בלבד, ורק לאחר שהיו כבר מגובשים "העתיק" אותן לנייר.
את יוהאן כריסטיאן באך, בנו הצעיר של יוהאן סבסטיאן באך, פגש מוצרט בלונדון והושפע ממנו עמוקות. דרך באך הכיר מוצרט את הרוח של המוסיקה האיטלקית (בעיקר באופרות), רוח שתפסה חלק נכבד בכתיבתו. בסביבות 1772 פגש את היידן ובאמצעותו למד את האיכויות של המוסיקה הגרמנית. גם למפגש עם היידן הייתה השפעה חשובה על חייו היצירתיים של מוצרט.
בחלק האחרון של המאה ה-18 נעשה ניסיון ליצור סגנון על-לאומי באירופה. אך מה היו המאפיינים של הסגנון הלאומי האיטלקי, הגרמני או הצרפתי? המוסיקה הגרמנית היא בעיקר כלית, תכופות פוליפונית וניכרת ברצינותה. המוסיקה האיטלקית לעומתה היא במהותה שירתית, הומופונית ונועדה לבידור. המוסיקה הצרפתית ניחנה בעדינות וקישוטיות.
מוצרט בגאוניותו הרבה שילב את כל הנ"ל, שילוב שתומצת ע"י הצהרתו הנפעמת של היידן לאביו של מוצרט
בפני אלוהים וכאדם הגון אני אומר לך שבנך הוא המלחין הגדול ביותר שאני מכיר אם באופן אישי או רק בשם. יש לו טעם, ויתר על כך, יש לו ידע עמוק ביותר של קומפוזיציה.
הטעם הוא האינסטינקט, אינטואיציה, השראה, והידע הוא הטכניקה לכתוב ולומר את שיש לאדם לומר באופן הבהיר, המושלם והמשכנע ביותר.
מבחינת הנושאים המוסיקליים אתם עובד מוצרט הרי שבניגוד להיידן שבחר נושאים "פוריים", כאלה שניתן לעבד ולפתח, נושאיו ניחנו בשלמות ולכן תכופות בפיתוח אינו מעבד נושא קיים אלא מביא נושאים חדשים. הוא פחות מפתיע מהיידן במבנה יצירותיו ולעיתים רחוקות בלבד משנה את המחזר באופן בלתי צפוי.
בשנים 1774-1781 חי בעיקר בזלצבורג. ב-1777 יצא למסע עם אמו בתקווה למצוא עבודה בעיר מרכזית יותר. כל אותו זמן התפתח כמלחין, כתב סונטות ואלתר רבות אחרות. בשהותו בפריס כתב כמה מהסונטות היותר מפורסמות שלו כגון ק. 310 בלה מינור, ק. 330 בלה מז'ור עם הרונדו אלא טורקה. תקוותו לזכות במשרה התבדתה.
רוב המוסיקה שכתב נכתבה למטרות מסוימות כגון סדרת קונצרטים למינויים שארגן או שהוזמנה. אי לכך היה עליה לגרום נחת למאזינים רוכשי הכרטיסים ולמזמינים. מכאן שמוצרט היה מלחין "מסחרי", אך כישרונו הפלאי הניב יצירות שהן אכן קומוניקטיביות אך יחד עם זאת עמוקות ובעלות ערך מוסיקלי בלתי ניתן לתיאור.
ב-1781 עבר מוצרט, בניגוד לעצת אביו, לווינה. האופרה הגרמנית שלו (הזינגשפיל) "החטיפה מן ההרמון" בוצעה פעמים רבות, ושנים מספר היה המלחין הנערץ ביותר בווינה. אך לאחר מכן הקהל פנה לו עורף והוא נאלץ לבקש תמיכה מידידו מ"הבונים החופשיים", מיכאל פוכברג.
בווינה כתב מוצרט יצירות נשגבות המשלבות את הסגנון הגלאנטי עם הסגנון המלומד, את הסגנון המלוטש וחינני עם מרקמים מורכבים ועם ביטוי של רגשות עמוקים. ב-1782 הכיר מוצרט יצירות של י.ס. באך וביניהן גם "אומנות הפוגה" ו"הפסנתר המושווה." השפעת המוסיקה של באך הייתה המשכית ועמוקה וניכרה בשילוב של קונטרפונקט ביצירותיו של מוצרט לרבות בחליל הקסם וברקוויאם. ב-1782 נישא מוצרט ולכבוד אשתו כתב את המיסה בדו מינור ק. 427. יצירה זו נחשבת לאחת מפסגות המוסיקה בז'אנר זה, יחד עם המיסה בסי מינור של באך.
בתקופה הווינאית כתב מוצרט את רביעיות היידן, סדרה של שש רביעיות המהוות מחווה למורו הנערץ היידן שבעצם המציא ז'אנר זה. הוא כתב גם את הסימפוניות המוכרות מאוד שלו, הפנר ק. 385, פראג ק. 504, לינץ ק. 425, וכן את הסימפוניות הגדולות ק. 543 במי במול, ק. 550 בסול מינור, וק. 551 בדו, יופיטר.
מקום בולט ביצירתו של מוצרט תופסים הקונצ'רטי לפסנתר. בעת שהותו בווינה כתב 17 מהם. את מרביתם כתב לשם ביצוע בקונצרטים למינויים והוא עצמו כמובן היה הסולן. על כמה מהם כתב מוצרט לאביו שהם
נמצאים בקו האיזון הדק בין הקל מדי לקשה מדי… הם מבריקים, מהנים וקולחים באופן טבעי. יש בהם כאלה פסג'ים שמהם המלומדים בלבד יוכלו להפיק סיפוק אך הם כתובים כך שהחובבים לא יוכלו שלא לאהוב אותם. וזאת מבלי לדעת מדוע….
האופרה הייתה מדיום אחר בו הצטיין מוצרט. האופרות שלו הן גולת כותרת של כתיבה דרמטית בה הדמויות אינן פלקאטיות ולכל אחת יש צביון מוסיקלי משלה. גדולתו בכך שהוא ממשיך לעצב את הייחודיות של כל דמות גם באנסמבלים השונים שבאופרה. נשואי פיגרו שזכתה להצלחה בינונית בווינה הביאה להזמנת דון ג'ובאני בפראג. מוצרט מתייחס בכובד ראש לדמותו של דון ג'ובאני וחושף אותה על כל רבדיה. אופרה זו חוזה את הרומנטיקה של המאה ה-19 ולא לחינם היוותה מקור השראה למלחינים רומנטיים רבים. בחליל הקסם באים לידי ביטוי הזדהותו ותמיכתו של מוצרט במסדר הבונים החופשיים. יצירתו האחרונה של מוצרט היא הרקוויאם, מיסה לזכרו של המת, יצירה שלא זכה להשלימה.
מוצרט מת חסר כל ונקבר בקבר אחים בווינה. בן 36 היה במותו.
