תולדות המוסיקה המערבית: פראנץ יוסף היידן

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…

פראנץ יוסף היידן – 1732-1809

שלושה מלחינים בעלי שם מזוהים עם התקופה הקלאסית בתולדות המוסיקה המערבית, היידן, מוצרט ובטהובן. שלושתם גם מהווים חלק מ"אסכולה הווינאית הראשונה", זאת למרות שאיש מהם אינו יליד ווינה וגם לא פעל בה ימי חייו.

היידן בן למשפחה ענייה. חינוך מוסיקלי קיבל מדודו אתו חי מגיל שש. בן שמונה היה לנער מקהלה בה זכה להתנסות מוסיקלית מקיפה אך לא ללימוד סיסטמאתי. לאחר שחרורו עסק בהוראה ומיני עיסוקים שפרנסוהו בדוחק. למד קונטרפונקט בכוחות עצמו מספרו של פוקס. למד מעט עם המלחין האיטלקי ניקולא פורפורה.

ב-1761 קיבל משרה בחצר הנסיך פול אנטון אסטרהזי – חצר האצולה העשירה ביותר בהונגריה, והנסיך עצמו פטרון אומנויות וחובב מוסיקה מושבע. תחת פטרונותם של פול אנטון ואחיו ניקולאס העביר היידן כ-30 שונת כהונה שהיו חיוניות ביותר להתפתחותו המוסיקלית. ניקולאס גיבש חצר עם תרבות עשירה שיכלה להתחרות בחצר המלוכה הצרפתית בוורסאי. היו לו שני בתי תיאטרון, האחד לאופרה והשני לתיאטרון בובות, ושני אולמות מוסיקה בארמון. היידן היה ממונה על חיי המוסיקה בחצר. כתב מוסיקה לאירועים שונים לפי דרישת הנסיך, לימד מוסיקה, פקח על הסגל המוסיקלי, דאג לכלי הנגינה, והכין את כל הקונצרטים וניצח עליהם. הנסיך טיפח תזמורת בת 22 נגנים ועמדו לרשותו כתריסר זמרים בבית האופרה – כולם ממיטב הכישרונות באירופה. שתי אופרות ושני קונצ'רטי בוצעו מדי שבוע ובנוסף היו גם קונצרטים מיוחדים לאירועים שונים. לנסיך שניגן בבריטון[1] כתב כ-200 יצירות שונות, רובן שלישיות.

בהתייחסו לחייו בעת ההיא סיפר היידן:

"הנסיך היה שבע רצון מכל עבודותיי. כמנצח יכולתי לעשות ניסיונות, לבדוק מה מחזק ומה מחליש אפקט מסוים וכך לשפר, לשנות, להשמיט, ולנסות דברים חדשים בכתיבתי. הייתי מנותק מהעולם. לא היה איש בסביבה שיטעה אותי או יתנכל לי וכך נאלצתי להיות מקורי."

עם הזמן הבלעדיות של אסטרהזי על יצירותיו של היידן התרופפה. מאחר ורכש שם בינלאומי החל לפרסם ולכתוב גם לגורמים מחוץ לחצר. ב-1790, לאחר מות הנסיך ניקולאס, עבר לווינה והתיישב בבית משלו.

בשנים 1791-95 היה היידן פעיל גם בלונדון וכתב בהזמנת האמרגן סלומון. הנסיך ניקולאס ה-II היה מעוניין במוסיקה פחות מאשר ביוקרתו האישית והחצר המפוארת שטיפח קודמו התפוררה. מכיוון שתפקידיו של היידן היו עתה מועטים יכול היה להתפנות לכתיבת רביעיות מיתרים, ז'אנר שהתפתח מאוד בזכותו, וגם לכתיבת שתי האורטוריות האחרונות שלו: "בריאת העולם" ו"העונות".

היידן נמנה על המלחינים הבודדים שחייהם התפרשו על פני שלוש תקופות סגנוניות שונות: סוף הבארוק והתקופה פרה-קלסי, כל התקופה הקלאסית ותחילת הרומנטית.