ירמיה ל"א 14-19, 26-36
נבואות אלו הן נבואות נחמה לעם ישראל מפי ירמיה.
עידוד לעשרת השבטים (14-19):
קטע זה הוא דברי עידוד לגולי ישראל דווקא מנחמיה- נביא מיהודה. ייתכן שזוהי חלק ממגמה של התקרבות בן הפלגים.
ירמיה מנחם את רחל המבכה את בניה (14-16): אפרים ומנשה (גם השבטים) הוא בניו של יוסף בנה של רחל, ולכן היא בוכה על בניה.
קושי: מדוע רחל "מאנה להנחם על בניה כי איננו"? –בלשון יחיד.
פתרון: – רמז על מכירת יוסף בבראשית וקשירה בין היעלמותו לגלות.
-יוסף או אפרים נזכרים ביחיד אבל הם סמל לכל העם.
-טעות בהעתקה.
ירמיה מבטיח כי יש שכר לפעולתה – בכייה הרב והוא "ושבו בנים לגבולם".
אפרים מתחרט על חטאיו ולכן ישוב לארצו (17-19):
אפרים כמייצג לעשרת השבטים. אפרים מכה על חטא ("מתנודד" –מניד ראשו בצער), מבין את חטאו, לומד לקח, משווה עצמו לעגל שיש ללמדו ומבטיח לדבוק בדרך הישר בארץ.
"יסרתני ואוסר" – קיבלתי עונש ולמדתי.
"כעגל לא למד"- היית צעיר ועשיתי שגיאות.
"השבני ואשובה" – השב אותי לארץ (או לחיק ה') ואני אשוב לדרך הישר.
"כי אחרי שובי נחמתי" – אני מתחרט על חטאי.
"ואחרי הודעי ספקתי על ירך" – הכיתי על ירכי לאות חרטה.
"בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי" – אני מתבייש במעשי בעת צעירותי, בפזיזותי.
תשובת ה' בפרק 19 היא שאלות רטוריות המראות כי סלח: "הבן יקיר לי אפרים?" –האם אפרים לא בני היקר? "אם ילד שעשועים?" הילד עימו אני אוהב להשתעשע, ברור שלא שכחתי אותו. – "על כן המו מעי לו" – עדיין יש לי רגשות כלפיו ולכן גם אגאל אותו מין הגלות.
שורש מנחה: ש-ו-ב –מלשון שיבה לארץ ושיבה בתשובה וכך הוא גם מביע נימה אופטימית של שיבת הגולים.
נבואת נחמה משותפת לישראל ויהודה (26-36):
זוהי נבואה לאחרית הימים (או אסכטולוגית) שנפתחת ב-"הנה ימים באים" או "בימים ההם".
ישראל ויהודה יתרבו וייבנו (26-27):
ה' משווה לחקלאי שיזרע מחדש את ישראל ויהודה בארץ. פסוק 27 סוגר מעגל עם נבואות השחורות של ירמיה בפרק א': לאחר שהרס יחל עתה ה' לבנות ולנטוע וישקוד על שיקומם כפי ששקד להרסם.
עקרון הגמול החדש – גמול אישי (28-29):
ירמיה מתאר כיצד באחרית הימים תשתנה שיטת הגמול ובנים לא יסבלו עוד בשל חטאי אבות. התפיסה החדשה תהיה גמול אישי- מי שיאכל בוסר שיניו שלו יקהו ולא של בניו.
הברית החדשה בין ה' לעמו (30-33):
עם הגאולה תכרת ברית חדשה שתהיה שונה מזו של סיני שהופרה:
-ברית זו תהיה כתובה על ליבם ולא על לוחות.
– מכיוון שברית זו תהיה על ליבם הם לא יצטרכו ללמוד לעבוד את ה' אלא יעשו זאת ממילא.
-הברית תהיה נצחית ולא תופר לעולם, לא תהיה הבחירה החופשית של ברית סיני, אלא העם יהיה מחויב לה'. הברית החדשה מושוות לחוקי הטבע- כמו שהשמש נותנת אור והכוכבים מאירים בלילה- כך תמשך הברית ולא ניתן להעלות על הדעת שחוקי הטבע ישברו וכך גם הברית.
