המאה התשע עשרה- בראי העולם ובראי היהדות
פרקים בהגות הציונית לדורותיה – סיכומים
ההקשר ההיסטורי של הדיון בהגות הציונית מחייב מצד אחד דיון בדברים שהם קשורים לתולדות היהודים, היסטוריה של עם ישראל. מצד שני אנו חייבים דיון בהיסטוריה כללית, ואנסה להראות שאי אפשר להפריד בין שניהם. בדיוק כפי שאי אפשר להבין את עלייתה של ההגות הציונית מתוך הנחה שמובן במחשבה לאומית יהודית, בלי לדון לפחות בהקשר הרחב של עלייתן של תנועות והגויות לאומיות בכלל, ובעיקר באירופה במהלך המאה ה-19. התנועות הללו מתחילות באירופה ומופיעות אחר כך לעיתים בהשפעה או נגד אירופה באפריקה ואסיה. כולנו יודעים שהמאה התשע עשרה בהיסטוריה הכללית, היא מאה מהפכנית. לא רק מבחינה פוליטית, אלא גם מבחינה כלכלית וחברתית- המהפכה התעשייתית ותוצאותיה. זו גם המאה המהפכנית ביותר בתולדות היהודים מאז חורבן הבית השני.
בין שנת 1800 לשנת 1900 , או בין 1815 ל-1914 השתנו חייהם של היהודים באירופה יותר ממה שהשתנו ב-1500 השנים שקדמו. הציונות היא אחת התגובות ואחד התוצרים הכלכליים, תרבותיים וחברתיים של השינוי במאה ה-19. 1815, סוףעידן המהפכות הנפוליאוניות שהן המשך ישיר של המהפכה הצרפתית. 1914 תחילת מלחמת העולם הראשונה. במאה השנים הללו השתנתה אירופה ללא היכר, וכך גם השתנו חיי היהודים באירופה. שוב להזכיר לנו, אירופה זה לא תפיסה הגמונית אירופית, אבל במאה התשע עשרה מרבית היהודים חיו באירופה, בסוף המאה יש הגירה המונית לארה"ב. בחציון המאה התשע עשרה 90% מיהודי העולם חיו באירופה. יהודי אסיה אפריקה היו באותה תקופה פחות מעשרה אחוזים מכלל העם היהודי שהיה מרוכז כאמור רובו באירופה. ולכן, מבחינה כמותית התהליכים הדרמטיים והדומיננטיים מתמקדים במקום שבו היו רוב היהודים. בלי להזניח כמובן מה שקרה בעשרת האחוזים האחרים שחיו מחוץ לאירופה. כדי להבין את המהפך של המאה התשע עשרה אולי צריך להתחיל בפרדוקס. המאה ה-19 הייתה מהרבה בחינות המאה הטובה ביותר ליהודים ב- 1800 שנים של היסטוריה. אני רוצה להסביר למה, השינויים הדרמטיים במעמדם של היהודים במאה ה-19 היו ללא תקדים, אבל גם יצרו שרשרת שלמה של אתגרים ובעיות חדשות שעמדו בפני העולם היהודי והיו המצע שעליו צמחה ההגות הציונית המוקדמת.
