תולדות האמנות – סיכום: הפיסול היווני

תולדות האמנות – סיכום: הפיסול היווני

תולדות האמנות – סיכומים

הפיסול הארכאי

תפקידו העיקרי של הפיסול ביוון העתיקה היה עיצוב פסל האל וקישוט מקדשו. הפסלים היו פסלי אלים, או פסלי אתלטים שזכו בתחרויות ספורט שנערכו לכבוד האלים. פסלי האתלטיים עמדו במתחם המקודש לאל או כמצבות זיכרון.
פסלי הגברים בתקופה הארכאית כונו קורוס, ופסלי הנשים כונו קורה. הפסלים נוצרו באבן צבועה או מברונזה. את הפסלים הציבו במקדשים או במקומות ציבוריים.

מאפייני הפיסול הארכאי:

ההשפעה המצרית על הפיסול הארכאי: בפיסול הארכאי נכרת ההשפעה המצרית, בעיקר בעמידה, בתנוחה ועיצוב השיער, אך בשונה מהפיסול המצרי הפסל הארכאי הוא היקפי (הפסלים היוונים מפוסלים גם מהגב).

ככל שהפיסול הארכאי מתקדם ,עיצוב הגוף הופך אנושי יותר ויותר, השיער מתקצר, החיוך הארכאי נעלם. בדמות האישה מתפתח היחס בין הגוף לבד ועיצוב הקפלים. והדמות הופכת יותר ויותר נטורליסטית.

הפיסול הקדם קלאסי

הפסלים בתקופה הקדם קלאסית הופכים יותר ויותר נטורליסטיים, הפרופורציות משתנות עד שנקבע קנה מידה של אידיאל היופי, שבו הראש נכנס שבע פעמים בגוף.

*  גמלון מקדש זאוס באולימפיה ( מלחמת הקנטאורים בלפיתים, אפולו בין הלפיתים והקנטאורים,
   מאבק בין לפיתית וקנטאור)

פיסול ארכיטקטוני, צורת הדמויות וגודלן מותאמים לצורת הגמלון. על הגמלון מתוארת המלחמה בין הקאנטאורים ללפיתים, מלחמה בה לקחו חלק האלים.

הפסלים משוחררים יותר מהפיסול הארכאי, החיוך הארכאי נעלם, העיצוב האנטומי נכון יותר, עדיין נראה שילוב של מספר זוויות ראיה בו זמנית: גוף חזיתי, פנים בפרופיל. התנועה קפואה. השיער קצר.  מצד אחד נראית שלווה מושלמת בפני האלים ומצד שני נראית הבעת הכאב בפניהם של הקנטאורים. הגברים עירומים הנשים לבושות רואים את הגוף מתחת לבד. אך הקפלים אינם זורמים בחופשיות.

* הרכב מדלפי, מאה 5 לפנה"ס, ברונזה 210 ס"מ

הפסל הוא חלק מקבוצת פסלים שכללה מרכבות וסוסים, כנראה לזכר ניצחון במרוץ. הפסל מתאר בן אצולה העומד ומחזיק מושכות בידו.

החידושים בפסל:

• העיניים נראות חיות יותר, כוון שהעין משובצת בחומר לבן שבתוכו אישון.
• פנים רציניות ומאופקות, אין חיוך ארכאי, הפסל מבטא ריכוז, גאווה ואיפוק כיאה למנצח.
• תווי הפנים אופייניים לסגנון הקלאסי, האף ממשיך את המצח ללא שקע
• האנטומיה נכונה – אברי הגוף מתוארים בדייקנות רבה
• הבגד – הקפלים נופלים בטבעיות, ונותנים תחושה של גוף מתחת לבד.
• השיער קצר

המשך המסורת הארכאית:

• השיער למרות שהוא קצר עדיין מסוגנן
• הקפלים בחלק התחתון של הבד נוקשים, ומעניקים לפסל צורת עמוד
• תנוחת הפסל קפואה

* זיאוס / פוסידון, מאה 5 לפנה"ס, ברונזה, 210 ס"מ גובה

הדמות מתוארת כשהיא עומדת בעמידה יציבה, מאוזנת ומתוחה ברגע שלפני הטלת הברק/ קילשון. אורך ידיו הפרוסות מעל2 מטר. האמן מתאר את הדמות כדמות מושלמת, כשהגוף מתוח ואילו הפנים שלוות ומושלמות. השיער מסוגנן .

הפיסול הקלאסי

רובם של הפסלים הקלאסיים מוכרים לנו בעקבות העתקים הרומיים של פסלים אלה.

במשך כמאתיים שנה ניסה האמן להכניס בדמות רוח חיים אך צורתו הבסיסית לא השתנתה על לתקופה הקדם- קלאסית.

בתקופה הקלאסית היה רצון להגיע לשכלול בעיצוב דמות האדם ולהציג את האדם האידיאלי, דמות מושלמת מבחינת פרופורציות, ללא פגמים חזותיים. תכונות האדם האידיאלי היו: גבורה, מתינות, צדק וחוכמה שהחטא הגדול ביותר היה ה"היבריס" חטא הגאווה. האמן לא ניסה להעתיק את המציאות אלא להפוך את הדמות לאידיאל- לאמנות. היוונים האמינו כי יופי חיצוני מעיד על יופי פנימי.

מאפייני הפיסול הקלאסי:

• הפסל אינו סימטרי, הגוף מקבל סיבוב קל הנוטל ממנו את החזיתיות החמורה של התקופה הארכאית.
• הפסל אנושי יותר, מתואר בפרופורציות נכונות, ואנטומיה מדויקת, הראש נכנס 7 פעמים בגוף.
• העניים טבעיות, החיוך הארכאי נעלם. הבעת הפנים מאופקת ורצינית
• השיער מתקצר לתלתלים מסודרים וקצרים
• הדמויות מתוארות כאידיאל  היופי – ללא פגמים ובגיל צעיר.
• התנוחה טבעית, הגוף בתנוחות "קונטרה פוסטו"  / עמידה כיאסטית– משקל הגוף על רגל אחת, מולה יד חופשית ורגל חופשית מול יד מכופפת.
• יש חללים בין חלקי הפסל, הפסל היקפי
• הקפלים מתוארים בטבעיות, והגיעו לשלמות בתיאור הגוף מתחת לבד
• פסלי הגברים עירומים, הנשים מופיעות בעירום רק בסוף התקופה הקלאסית.

* נושא הרומח, שיש, העתק רומי ממקור של פוליקלטוס, המאה ה5 לפנה"ס

הפסל עומד בעמידת "קונטרה פוסטו", נראה כאילו הדמות נעצרה באמצע ההליכה, העמידה חופשית ונינוחה. ההבעה שלווה ומאופקת, יש חללים בין חלקי הפסל, ישנה יציאה לחלל ע"י היד המחזיקה את הרומח וישנם חללים בין חלקי הפסל. הראש פונה ימינה ויוצר רושם שמשהו מסית את דעת הדמות. הדמות עירומה, אידיאלית ופרופורציה מושלמת.

מבחינת פרופורציות הראש נכנס 7 פעמים בגוף, הגוף מדויק מבחינה אנטומית.

* אתנה פרתינוס, שיש , העתק רומי ממקור של פדיאס, המאה ה5 לפנה"ס שהיה עשוי עץ וזהב בגובה 12 מטר.

פסל אתנה שהוצב בפרתנון, גובהו והחומרים היקרים מהם נעשה אמורים היו להשאיר רושם עז על הצופה.  הפסל פוסל לאחר הניצחון של האתונאים על הפרסים כתודה לאלה שבזכותה הגיע הנציחון. האלה לבושה, קפלי הבד נופלים באופן טבעי, ומראים את תנועת הרגל בפסיעה. יש אידיאליזציה של הדמות. הפנים רציניות ומאופקות.