מבוא לסוציולוגיה – סיכומי מאמרים: מקס וובר – האסקזה ורוח הקפיטליזם
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
כדי לעמוד על הזיקה שבין רעיונות היסוד הדתיים של הפרוטסטנטיזם האסקטי לבין כללי חיי הכלכלה של יום יום עלינו לפנות בעיקר לחיבורים התיאולוגים, שצמחו מניסיונם הדתי מעשי של אנשי הכהונה. לפי הפרוטסטנטיזם העושר כשלעצמו טומן בו סכנה גדולה ואין סוף לרדיפתו. האסקזה מתנגד לכל שאיפה לקנייני החומר.עיקר הפגם המוסרי הוא בהנאה מהעושר. בעולם הזה חייב אדם לעשייה כדי להיות בטוח שזכה בחסד. חייו של האדם קצרים ויקרים ובטלה ואפילו שינה יתרה הם דבר פסול. הזמו יקר מאוד וכול שעה שאבדה ניטלה מן העבודה לכבוד האלוהים.
לאורך כול ספרו של בקסטר חוזרת הטפה לעבודה קשה ומתמדת גם גופנית וגם רוחנית. שני מוטיבים משולבים: האחד- העבודה היא אמצעי האסקטי הבדוק שהיה מקובל בכנסיות המערב לעומת הסגפנות במזרח ושנית-משמשת סגולה כנגד כול פיתויי היצר, בתוך הנישואין לא הותרו יחסי המין אלא כאמצעי להאדרת כבוד האלוהים. העבודה היא התכלית שהועיד האל לעצם החיים. אצל פאולוס "מי שאינו רוצה לעבוד גם לא יאכל"- איש אינו פטור מעבודה ואי רצון לעבוד סימן להעדר חסד. תומס גם פירש את מאמרו של פאולוס, אבל לדעתו העבודה נחוצה רק לקיום היחיד והחברה, כלומר מי שעשיר אינו צריך לעבוד. לעומתו טוען בקסטר שהעושר אינו פוטר את האדם ממצווה זו. גם אדם עשיר צריך לקיים מצווה זו כאלו היה עני. לכול אדם יעדה ההשגחה העליונה מלאכה שהוא מצווה לעסוק בה והוא חייב לשמוח בחלקו ולהתרגל אליה. תומס תפס את תופעת חלוקת העובדה ופילוג המקצועות בחברה כתולדה ישירה של תכנית העולם האלוהית. אצל לותר, פרי הסדר ההיסטורי האובייקטיבי הוא תולדה ישירה של רצון האלוהים ולכן התמדתו של אדם במקומו כפי שהאל יעד אותו הוא חובה דתית.
עפ"י בקסטר, התמחות מקצועית מאפשרת להקנות לעובד מיומנות בעבודתו, מסיעת בשיפור התפוקה ובאיכות ומשמשת לטובת הכלל. חיים ללא מקצוע חסרים אופי הנדרש לאקסטיות. גם לפי האתיקה הקוייקרית, האל לא מבקש סתם עבודה, אלא עבודה רציונאלית במקצוע הפוריטניזם מדגישים את השיטנות האופיינית של האסקזה הארצית, ולא כמו לותר את ההסתפקות של כל איש בגורל שנתן לו האל. לכן לגבי השאלה האם מותר לאדם לעסוק במלאכות אחדות, משיב הפוריטניזם בחיוב, בתנאי שהדבר מועיל לציבור ולעצמו. לגבי החלפת מקצוע הם גם לא רואים בדבר כמשהו פסול, כול עוד הדבר אינו נעשה בקלות ראש. הדבר העיקרי- תועלתו של מקצוע נבחנים אומנם קודם על פי קני מידה מוסרים ושנית, עפ"י חשיבות הנכסים העתידים להיווצר בו למען הכלל. דבר שלישי חשוב, הפוריטאני הרי רואה את אצבע האלוהים בכול מקום, והרי שאם האל מזמן לאחד מהם הזדמנות לרווח, חייב הנוצרי המאמין להיענות לקריאה. אם יסרב הדבר יחשב כסטייה ממטרתך להיות שליח האל, אדם רשאי לעשות עושר לשם שמים ולא לתאווה וחטא. העושר אינו פסול כול עוד הוא אינו גורם לבטלה ולעצלות ולכן זוהי גם מצווה. אדם המבקש להיות עני זה כאלו ביקש להיות חולה וגרוע מכך זה אדם המבקש נדבות למרות שהוא יכול לעבוד. אדם כזה אינו חוטא רק בעצלות אלא גם עובר על מצוות אהבת הרע.
האסקזה מתעבת במידה שווה את הרישול האצילי של הסניור הפיאודלי ואת הראוותנות של העשיר השחצן.
אנשים שהשכילו לעשות את רצון האלוהים, הוא גומל להם גם בעולם הזה. הפוריטאני הושפעו גם מזה, הפוריטנים הושפעו מאוד מספר איוב, המשלב הערצה להדר עוזו ושלטונו המוחלט של האלוהים ודרכו של האל לברך את בחיריו בעודם בחיים בחומר.
מחברים בני זמננו מכנים את מגמת היסוד המוסרית של הפוריטנזם בשם ENGLISH HEBRAISM והכוונה כאן היא לאותה יהדות שהתגבשה במשך מאות שנים של חינוך משפטי פורמליסטי תלמודי. האתוס של היהודים היה "הקפיטליזם של הפריה"- קבוצת מיעוט לאומית חסרת קרקע התופסת עמדה שולית בחברה ובגלל היותה חופשית ממגבלות אחרות שחלות על קבוצת הרוב עשויה היא לגרום לחידושים ושינוים חשובים.הפוריטניזם נשא אתוס של המפעל הבורגני הרציונאלי ומן האתיקה היהודית נטל את מה שהתאים למסגרת הזו.
הלך הרוח הפוריטאני היה כי הם העם הנבחר ודבר זה חלחל בכל אווירת החיים של הבורגנות הפוריטנית וסייעה ליצור את אופיו הפורמלסטי הקשוח שייחד את בני אותה תקופה של הקפיטליזם.
רעיון המקצוע ואידיאל ההתנהגות של הפוריטניזם השפיעו בהכרח על התפתחות סגנון החיים הקפיטליסטי:
האסקזה פונה בכל כוחה כנגד ההנאה החופשית מן החיים וכל מנעמיהם. דבר זה בא לידי ביטוי במאבק על "ספר השעשועים", המלוכה חוקקה חוק במטרה לדכא את הפוריטנים הנזעמים כנגד פקודות המלך, שהתירה שעשועים עממים. המלך התכוון לשבור את המגמה האסקטית המסוכנת למדינה. הפוריטנים נלחמו על ייחודים-על עקרון אורח החיים האקסקטי. ספורט מתפרש כחיובי כשיש לו מטרה רציונאלית (החלפת כוח נאותה לקיום פעולות הגוף), אבל כאמצעי לסיפוק דחפים לא מרוסנים יש להתייחס אליו בחשד, ואם הוא נעשה כשאמצעי להנאה או מעורר תחרות הוא פסול. עמדתם חשדנית כלפי נכסי תרבות ללא ערך דתי אבל קיבלו את המדע והיו מעורים בהשכלת הרנסנס. בתחום האמנות והספרות הלא מדעית היה "ריח של אמונה תפלה", גם התיאטרון היה מוקצה. הרדיקלים לא הסתפקו בהוצאת העירום והארוטיקה מהספרות והאומנות וביטוים כמו "דברים בטלים", "מותרות" ו"גנדרנות הבל"- צינו התנהגות אי רציונאלית ולכן לא אסקטית. יתרה מזו, כוונתם היא לכבודו של האדם-בשר ודם ולא לשם שמים. המגמה האדירה של האחדות סגנון החיים, המסייעת לקפיטליזם תקין של היצור, מצאה לה בסיס אידיאלי בסלידה הפוריטנית מפני "פולחן בשר ודם".
האדם הוא רק מנהל הנכסים שיש בידו ושניתנו לו בחסד האל ולכן עליו להיזהר מלהשתמש בכסף להנאת עצמו ולא לכבוד האלוהים. ככול שגדל הרכוש כך האסקטית עומדת במבחן.
האסקזה הפרוטסטנטית הארצית פעלה במלוא כוחה נגד ההנאה הטבעית הפשוטה מן הרכוש וצמצמה בייחוד את צריכת המותרות. המלחמה בחמדת הבשר ובהשתעבדות לא הייתה נגד רכישה רציונאלית של נכסים, אלא כנגד הדרכים הבלתי רציונאליות בשימושם. הפוריטניזם לא ביקש לכפות על בעלי הנכסים חיי סיגוף, אלא דרש שישתמש בקנייניו לדברים נחוצים ומועילים.
לגבי צבירת עושר הפרט התריסה האסקזה נגד אי הגינות ונגד תאוות בצע שכן הרכוש כשלעצמו משיא את האדם לחטא והעושר הצומח מן העבודה במקצוע הוא ברכת אלוהים. וכאשר מצרפים את הכול ביחד- צמצום הצריכה ואת שילוח הרסן מתאוות הקניין התוצאה המעשית ברורה- צבירת הון ע"י חסכון חובה אסקטי.
בהולנד הביאה פשטות החיים המוגברת של טובי החוגים הדתיים לידי בולמוס של צבירת ההון וסלידת הפוריטנים מארוחת החיים הפיאודלים בלמה במידה ניכרת את היבלעות רכוש הבורגנות באצולה.
החסידים הנאמנים ביותר של הרוח הפוריטנית נמצאים בדרך כלל בשכבות המטפסים ועולים משפל מעמדם של האיכר והבורגני כשהממשק הרציונאלי פיתח את כוחו, ירד הרכוש המצטבר לטמיון במישרין ע"י נפילתו לאצולה או שאיים למוטט את משטר המנזר.
בנוסף מזהיר וסלי כי מי שמרוויח וחוסך צריך גם לתת על מנת שישמר לו הדבר כחסד בשמים.
לתנועות הדתיות הייתה חשיבות רבה בהתפתחות הכלכלה בעיקר בהשפעתן החינוכית האסקטית, לא הגיעו לרישומן בחיי המעשה ולאחר שעברו את שיא ההתלהבות הדתית הטהורה התחילה בצדקות כלכלית מפוכחת ושורשיהן הדתיים נבלו מעט ובמקומם באה ארציות תועלתנית. לפי דואודן, איש הכלכלה הבודד, העוסק כדרך אגב בפעולה מיסיונרית ומנסה להפיק את הטוב משני העולמות ונעשה לבסוף המצפון הטהור. הכוונה היא לרכוש ממון, כול עוד הדבר נעשה בצורה חוקית. הבורגני חדור הכרה שהוא שרוי תחת חסדו של אלוהים ומאמין שכול זמן שהוא אינו חורג מגדר ההגינות הפורמאלית ואין פגם בהתנהגות המוסרית ואף משתמש ברכוש באופן כיאות, הוא רשאי ואפילו מצווה לפעול בהתאם לאינטרסים העסקיים שלו. בנוסף העמיד לו כוח האסקזה עובדים חרוצים הרואים בעבודה מטרה שהציב להם האלוהים בחייהם. בנוסף העניקה לו האסקזה בטחון מרגיע לעובדה שהחלוקה הבלתי שווה של הטוב היא מעשה האל וסדר מיוחד זה מטרתו נעלמה מידיעתנו.
הנידרלנדים פירשו את האמרה של קלוין ואמרו שההמונים אינם עובדים אלא רק כשהמחסור מאלצם לכך. מוטיב זה היה בין היסודות של הכלכלה הקפיטליסטית ונבלע לאחר זמן בזרם התיאוריות על הפרודקטביות של השכר הנמוך. ושוב ניתן לראות כיצד נבלו שורשו הדתי וכיצד הם פונים לצד של התועלתיות.
כול הספרות האסקטית בכל הפלגים הפרוטסטנטים חדורה אותו רעיון- עבודתו של האדם ואפילו גם בשכר מועט חביבה מאוד על אלוהים. בדבר זה היא לא חידשה אך העמיקה את הרעיון ואף נתנה תמריץ פסיכולוגי שבראיית העבודה הזו כתפקיד ובסופו של דבר האמצעי היחיד להשגת החסד. בנוסף נתנה צידוק חוקי לניצול הנכונות המיוחדת של העובד. היחס לעבודה כשליחות נעשה אפייני לפועל המודרני כיחסו הדומה של היזם לרכוש.
אחד האלמנטים היסודיים של רוח הקפיטליזם המודרני ושל התרבות המודרנית-אורח חיים הרציונאלי המבוסס על רעיון המקצוע מכוח האסקזה הנוצרית. לפי פרנקלין רוח הקפיטליזם הוא מה שמייצגת האסקזה הארצית, אך ללא שרשה הדתי שבימי פרנקלין כבר הידלדלו.
הפורטני רצה להיות בעל מקצוע, ברגע שהועתקה האסקזה מחיי הנזירים לחיי המעשה היא נתנה את חלקה בבנין של הסדר הכלכלי המודרני, הכפוף לתנאים הטכניים והכלכליים של הייצור הממוכן וקובע כיום בכוח שאין לעמוד בפניו את אורח חייה של החברה. מאז שיצאה האסקזה לשנות העולם ולהגשים את חזונה בתוכו גברה והלכה שליטת נכסי החומר של העולם הזה על בני האדם.
ראה גם : מקס וובר על הדת
