מבוא לסוציולוגיה: סוציאליזציה פונקציונליסטית וקונפליקטואלית

מבוא לסוציולוגיה: סוציאליזציה פונקציונליסטית וקונפליקטואלית

ראה: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

התפיסה הפונקציונליסטית וגישת הקונפליקט בסוציולוגיה נבדלות בהתייחסות שלהן לנושא של סוציאליזציה.

גישה פונקציונאליסטית (הסתכלות על הסוציאליזציה):

• תהליך פשוט יחסית של סוציאליזציה כהפנמה של התודעה הקולקטיבית. – תהליך הסוציאליזציה הוא תהליך פשוט של הפנמה של אותו דבר שנקרא "תודעה משותפת".
• הסוציאליזציה בגישה הזו נתפסת כמוסד חברתי המשרת את הצורך האינטגרטיבי והלטנטי (צורך להבטיח שהחברה תהיה מגובשת וקשרים חברתיים הדוקים, זה יוצר גם הזדהות אוטומטית עם החברה שאנחנו לא צריכים לחשוב עליה). –
• תפקיד המשפחה ומערכת החינוך – המשפחה ומערכת החינוך הן המערכות שאחראיות על תהליך הסוציאליזציה ובהן הוא קורה.
• מציב את האדם במיקומו החברתי ומעניק לו את הידע התרבותי הנחוץ על מנת לפעול במסגרת התפקיד – מה אישה צריכה לעשות כאישה? איך צריך להתנהג בן מעמד גבוה, איך צריך להתנהג בן מעמד נמוך? וכך משתמר הסדר החברתי.
• דגש על סוציאליזציה משותפת – תהליך הסוציאליזציה מאוד פשוט בתור ילדים. אחת השאלות שהטרידו מאוד את אנשי הגישה הפונקציונליסטית היא איך מתמודדים עם מצב שבו אנשים עברו סוציאליזציה בחברה אחרת ובאים לחברה חדשה, איך הם יעברו סוציאליזציה מחודשת?

{הסוציאליזציה נתפסה כממלאת פונקציה חברתית מאוד חשובה בתקופות העלייה לארץ.}

הגישה הקונפליקטואלית (הסתכלות על הסוציאליזציה):

• רואה בסוציאליזציה מנגנון של הצבה ושיעתוק – בסוציאליזציה אנחנו מפנימים את הערכים ונורמות של החברה שלנו. הגישה הפונקצינליסטית רואה בזה מנגנון שמשמר את הסדר החברתי, הסוציאליזציה היא מה שכל אחד צריך לדעת על מנת למלא את התפקיד שלו בחלוקת העבודה החברתית. הגישה הקונפליקטואלית לוקחת את הגישה שהסוציאליזציה היא מה שעוזר לנו להפנים את הערכים והנורמות של הקבוצה המעמדית שלנו, והתהליך הזה תוקע אותנו בחברה שלנו. להבדיל מהגישה הפונקציונליסטית אנחנו מפנימים ערכים ונורמות של הקבוצה אליה אנחנו משתייכים לא בגלל שזה ממלא פונק' אלא בשביל לשמר את השליטה של הקבוצה השלטת. התוצאה של זה היא שאנחנו נשארים במיקום החברתי שאליו נולדנו, מאוד קשה לנו לצאת מהמעמד החברתי שבו גדלנו.
• בני קבוצות חברתיות שונות מקבלים סוציאליזציה מובחנת שמקשה עליהם להשתלב באליטה ומשמרת את הסדר החברתי ההיררכי – הסוציאליזציה הזו לא מתממשת רק במשפחה היא מתממשת גם במערכת החינוך שלכאורה הייתה צריכה לתת הזדמנות שווה לצאת ולפרוץ את המיקום החברתי שלנו למיקום אחר, בפועל גם תהליך הסוציאליזציה במשפחה וגם תהליך הסוציאליזציה במערכת החינוך משעתקים (מעתיק מדור לדור) את המיקום החברתי שלנו. אם אין לנו את הנורמות הנכונות ודרכי הפעולה הנכונות אנחנו לא יכולים להשתלב בתוך מעמדות גבוהים יותר. סוציאליזציה היא אחד המכשירים שמאפשרים לאליטה לשמור על המעמד שלה, לחסום את הכניסה של קבוצות אחרות. לדוג' באירופה דיברו הרבה על סוציאליזציה בהקשר המעמדי, פייר בורדייה כתב ספר שנקרא "הבחנות" ובספר הזה הוא מתאר את ההבדלים התרבותיים, ההבדלים במנהגים, בין מעמד הפועלים הצרפתי לבין הבורגנות. הוא מכנה את אותם הרגלים, את אותן דרכי פעולה שאנחנו מפנימים בילדות הוא מכנה "הביטוס" – אלו הרגלים שממש מופנמים בגוף שלנו ואנחנו אפילו לא שמים לב אליהם (עווית פנים, האופן שאנחנו הולכים, האופן שאנחנו מדברים וכד'). הטענה שלו היא שלא שיש הביטוס "טובים" או "רעים", בסדר החברתי הקיים הקבוצות שיש להן כוח (המעמד הבורגני) מגדירים מה אנין ומה נחות, הם שמגדירים את המנהגים שלהם כטובים יותר משל האחרים ומי שלא נוהג במנהגים שלהם, מי שלא הטמיע לתוך גופו בילדות את אותם נהגים לא יכול להפוך להיות חלק מהמעמד השולט. זה נעשה כדי להבטיח את המשך השליטה של המעמדות השולטים (ולא בכדי לשמור על יציבות החברה).
• דגש על סוציאליזציה מובחנת מעמדית (וגם אתנית או מגדרית).

החשיבות של תהליך הסוציאליזציה לפי הגישה הקונפליקטואלית היא לא בשיעתוק (שנועד להמשיך את השליטה של המעמדות השולטים).