סיכום מאמר: נחמן בן-יהודה \ פאניקות מוסריות: היבט סוציולוגי של השימוש לרעה בסמים
פסיכולוגיה של ההמון- סיכומי מאמרים
בן-יהודה, נ. (1995). פאניקות מוסריות: היבט סוציולוגי של השימוש לרעה בסמים. בתוך: ד. גרין (עורך), סמים: עובדות, שאלות ובעיות (עמ' 187-210). תל אביב: משרד הביטחון. – תודה לעומר להט
מאמר זה עוסק בהיבט הסוציולוגי של השימוש לרעה בסמים. שימוש לרעה בסמים מתייחס לשימוש חברתי או רפואי שסוטה מדפוסי השימוש המקובלים. התמכרות הוא דפוס התנהגות כפייתי בנוגע לשימוש בסם. ניתן לבחון את השימוש לרעה משני היבטים:
- היסטורי – ההיסטוריה האנושית עברה משלבים של התרה, העלמת עין ואי פעילות חוקית מגבילה, אל הגבלה פיקוח ובקרה גדולים. במאה הקודמת ובעשור הראשון של מאה זו, יכול כל אדם לרכוש סמים שונים כאוות נפשו. למרות זאת, החברה לא ראתה זאת בעין יפה. החברה לרב ראתה בשימוש כחטא או התנהגות בלתי רצויה, אולם לא נחקקו חוקים מגבילים כנגד המשתמשים. יוצאים מהכלל עד היום הם האלכוהול והסיגריות. המצב הקיים היום הוא תוצר של פעילותם של יזמים מוסריים. להיקשר הרפואי של סם כלשהו ישנו קשר רופף ליחס החברתי אליו.
- חברתי – ניתן לתאר חברה מורכבת כבנויה ממספר מרכזים, כאשר כל מרכז שרוי ביקום מוסרי-סמלי. מרכזים אלו מתחרים אלה באלה על המשאבים החברתיים שיזכו בהם מבחינת מספר האנשים, התרבות, המשאבים הכלכליים וכדומה. המרכז, משמעו, מערכת הערכים המרכזית שמהווה את האזור המרכזי בחברה. יקום סמלי מוסרי – גופים של מסורת תיאורטית שמשלבים בתחומי משמעות שונים ומובילים את הסדר המוסדי בטוטאליות סמלית. השתייכות ליקום זה מגדירה לפרט את דרכי העבר, ההווה והעתיד. תופעות סוציולוגיות חשובות מתגלות כאשר שני יקומים נפגשים. אלו מתחרים בינם על עליונות, על משאבים וכדומה. החיסול – הוא חיסול מושגי של כל מה שהוא מחוץ ליקום המוסרי אליו משתייכים אנשים מסוימים. התכנים של המוסר משתנים יחסית לזמן ומקום, בין יקומים מוסריים שונים.
פאניקות מוסריות וגבולות מוסריים
כללי התנהגות ונורמה הם תולדה של יזמות מוסרית מצד פרטים השייכים ליקום מוסרי ספציפי. אלו נקראים יזמים מוסריים. סוג נוסף של פרטים נקראים מתקנים צלבניים – לדעתו של יזם מוסרי זה כללי ההתנהגות הקיימים אינם מספקים, והמצב הקיים בלתי נסבל ודורש תיקון. אדם זה מרגיש כי בידיו התשובות המוסריות הנכונות והשגת מצב בו הנורמות בו מאמין ישלטו בחברה הולמת את תפיסתו ולכן מצדיקה שימוש כמעט בכל האמצעים. יזמים אלו יוצאים למסעות צלב מוסריים שמטרתם לשכנע את הציבור לתקן התנהגותו. תפיסה זו הולמת את מושג תיוג הסטייה הקובע כי סטייה היא מוצר חברתי. אלו היוצאים למסע צלב מנסים להזהיר את החברה מפני סכנות איומות (אמיתיות או מדומות) ולהכפיש אוכלוסיות שלמות של סוטים. צלבנים מוסריים מייצרים פאניקה מוסרית. מסעות צלב מוסריים ופאניקה מוסרית תורמים לחברה בכך שהם מסרטטים את גבולותיה המוסריים. חריגה מגבולות אלו יכולה ליצור דינאמיקה חברתית של תיוג הסוטה. ניתן לנתח פאניקה מוסרית על פי שני מרכיבים: 1. המרכיב המוסרי – הפאניקה המוסרית משמשת למאבק מוסרי. 2. אינטרס – מנסה להבין כיצד פאניקות מוסריות עושות שימוש בנושאים מוסריים בכי להסתיר מאבקים בין קבוצות אינטרס שונות בחברה, למעשה, מרכיב זה מצביע על כך שמוסריות עלולה להסוות נושאים חסרי כל משמעות מוסרית. כל אלו עשויים לשקף חיפוש קולקטיבי אחר משמעות. בתחומים כגון פוליטיקה, דת, מדע ותרבות עשויים להפוך לתופעה נרחבת בעיקר בחברות פלורליסטיות.
פאניקות מוסריות ותוכן מוסרי
האינקוויזיציה למשל, פיתחה את היקום המוסרי-סמלי השלילי של הכישוף הדמונולוגי בכדי לתאר את ההיפך הגמור של היקום המוסרי-סמלי של המאמינים האמיתיים (נוצרים). יצירה של יקום זה המשיכה להתקיים שנים אחרי, וניתן לראות ביטוי לכך בציד המכשפות בסיילם. אלו למען הצדקת פעילות.
שימוש לרעה בסמים כפאניקה מוסרית
פאניקה מוסרית נוצרת לעיתים קרובות כאשר מיעוט מסוים מצליח לשכנע את רב חברי החברה בנימוקים אמיתיים או שקריים כי מאיימת עליהם סכנה מוסרית מוחשת, וכי יש לפעל נגדה בהקדם. ציד המכשפות, מקארתיזם, ועוד הם דוגמאות ליצירת פאניקה מוסרית. שבודקים מה הוביל לתחילתה של פאניקה מוסרית, מגלים כי הייתה מניפולציה רבה. מסעות שכנוע של צלבנים מוסריים מלווה לרב בתביעות לשינויים חברתיים. ניתן לראות במצב החברתי בנושא הסמים את תוצר מעשיהם של אנשים בעלי גישה לאמצעים וכוח חברתי ובעלי יכולת להפעילו בהתאם לרצונם. המאה ה-20 הביאה עימה את יצירתה של תרבות פלורליסטית, וחברה זו מושג הסטייה עלה לדיונים וויכוחים. בתחום הסמים מקבל מושג הסטייה משנה חריפה. למעשה אין קונצנזוס חברתי ברור לגבי השימוש בסמים. יש הדורשים נקיטת יד קשה כנגד המשתמשים, ויש הטוענים ליד רכה. באופן כללי, עצם ההכרזה כי שימוש בסמים אסור או מותר נובעת מתפיסות מוסריות ומשקפות תפיסה ערכית של יקומים מוסריים סמליים מסוימים בחברה.
שימוש לרעה בסמים, יקומים מוסריים סמליים ואידיאולוגיה
שימוש לרעה בסמים בא לידי ביטוי בשנות ה-60 בארה"ב. ניתן להסביר תופעה זו בכך שהיקום המוסרי סמלי שאופיין על ידי האידיאולוגיה השמרנית הותקף קשות ובסיס הלגיטימציה עורער קשות. החל להתגבש יקום מוסרי אחר, שמאופיין על ידי תפיסה ערכית שהייתה שונה במהותה מהקודמת. יקום זה נתמך על ידי אנשים צעירים ממרכזים עירוניים גדולים (היפים). מושג החופש עמד בראש האידיאולוגיה של יקום זה, והשימוש בסמים נקשר גם הוא לחופש ולחירות. יש לציין כי יקום זה צמח במקביל לצמיחתן של תנועות נוספות כגון זכויות האדם, תנועות סטודנטים ויתר תנועות שתמכו בכך שלאדם ישנה הזכות להגיע למימוש עצמי כלשהו כל עוד אין זה פגוע באדם אחר. יקום זה התנגש בצורה מתמדת עם היקום שקדם לו, השמרני, שגרס כי לשימוש בסמים יש השפעות שליליות, הוא בלתי מוסרי, חסר אחריות ומסוכן. אחת הדעות בנוגע לתופעת השימוש לרעה בסמים גורסת כי יש לאכוף בצורה חריפה וליצור מערכות אכיפה חדשות וחזקות. מנגד, גישות אחרות גורסות כי אכיפה מופרזת עלולה להביא את המדינה למצב של פגיעה חריפה בזכויות האזרח במדינה. במשך השנים הושקעו משאבים רבים בניסיונות אכיפה שונים לתופעה זו, אך אלו עלו בתוהו (רובם). כתוצאה מכך, החלו תהליכים זהירים של ליגליזציה של הסמים באירופה ובארה"ב.
מיתוסים וסתירות בתחום הסמים
הבחינה הרפואית של הסם מעניקה את היכולת ליצר תמונת מצב אמינה ומפחידה, אך הבעיה בעיקרה היא מוסרית, עובדות אלו הביאו לצמיחתם של מיתוסים רבים ואלו משתמשים פעמים רבות בשפה דו משמעית, בהכללת יתר ובמתן ידע מדויק למחצה. להלן מספר דוגמאות:
כיצד מתירה חברה שימוש באלכוהול וסגריות ומונעת שימוש בגראס בעוד שידוע שהשפעת הראשונים חמורה יותר.
– תאורית השלבים מתארת כי מי שמתחיל להשתמש בגראס יסיים בהרואין. למרות שאין זה נכון.
– מי שנוטל סמים חייב בהכרח לפשוע כדי לממן אותם. אין זה נכון היות ורב האנשים שעושים שימוש בסמים קלים לא פושעים ומי שעושה שימוש בסמים קשים כבר נמצא בתחום הלא חוקי.
– הטענה על אישיות מתמכרת הופרכה לא מעט פעמים.
– הטיפול הרפואי הוא הדרך היחידה להיגמל – גם כן הוכח שלא נכון (קבוצות תמיכה)
– פעם נרקומן תמיד נרקומן – טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות.
– התקשורת תורמת ליצירה ולחיזוק המיתוסים על ידי שימוש במילים למשל כמו "המוות הלבן" וכדומה.
פאניקה מוסרית ושפה מוסרית
פאניקות מוסריות שונות מאפיינות את תחום הסמים, מעצם כך, ניתן לצפות כי השפה בה ישתמשו תהיה רוויה בסמלים טעונים מוסרית ורגשית.
הדוגמאות ליצירת פאניקה מוסרית בישראל מופיעות בתקשורת במיקומן היחסי ובשימוש בביטויים כגון נגע, מלחמה וכו'. חלק מהפרסומים נוצרו בכדי ליצור פאניקה מוסרית. שנת 1987 הוגדרה בישראל כשנת המלחמה בסמים, ולקחו חלק במאבק זה נשיא המדינה ויתר דמויות חזקות. במסגרת שנה זו, הועלו תשדירים בני שעה ויותר, המתארים תמונה שחורה של בעיית השימוש בסמים בישראל ובעקיפין ליצור פחד של ממש מהתופעה. למרות זאת, קיימת עמימות בתשדירים אלו, היות והם לא כללו מספרים המתארים את היקף התופעה, לא ברור אם מדובר בחשיש או הרואין ולא מדובר בתדירות השימוש. ככל שמציגים מספר גבוה יותר של משתמשים, כך הדבר משרת בצורה יעילה יותר את בעלי העניין – ויוצר פאניקה. קל יותר ליצור פאניקה מוסרית שאומרים שהבעיה הגיעה גם למעמד הבינוני (והנורמטיבי) ולא רק לשכבות השוליים.
שימוש לרעה בסמים כתולדה של מאבק מוסרי-כוחני המשתמע מכך
אם כן, קיים מאבק אידיאולוגי בין קבוצות שונות בחברה על עצם הגדרת המוסר. את בעיית הסמים לא ניתן לפתור על ידי אכיפה או חקיקה, היות ואין בעיה זו נמצאת בידי הממונים אלא היא תוצר חברתי. בעיה זו מקבלת משנה תוקף בחברה בעלת פלורליזם – ובחברות כאלו נתפס השימוש לרעה מסמים כמסכן את עצם מהות הארגון המוסדי של החברה. בתחום הטיפול ישנן שתי גישות עיקריות המתנגשות זו בזו. הראשונה גורסת כי יש להפסיק לחלוטין את השימוש בסם והגישה השנייה דוגלת בהפחתה הדרגתית בעזרת סמים קלים יותר ולא ממכרים המהווים תחליף. שתי אלו מתנגחות ברמה האידיאולוגית. בעקבות דברים אלו (כל מה שעלה מהמאמר) הבינו בארה"ב ובאירופה כי בחברה פלורליסטית והטרוגנית אין כל דרך להביא למצב שבו האזרחים יהיו משוחררים לחלוטין מהשימוש לרעה בסמים. הסמים יישארו בחברה כל עוד אנשים ימצאו בהם שימוש. בתחום הסמים אנו עדים למצב בו מעורבים יזמים שונים בניהול מסעות צלב מוסריים וביצירת פאניקה מוסרית תוך ניצול לא הוגן של היררכיית האמינות בחברה. המדיניות המתגבשת מכך היא מדיניות שתוקפת את הסימפטום ולא את הבעיה.
