מלחמת האזרחים בספרד: מרד הגנרלים
הגנרלים תכננו הפיכה צבאית המבוססת על התקוממותם של חילות המצב במרוקו הספרדית ושל הצבא בכל רחבי ספרד.
אף על פי שלא הושגה אז הפיכה מוחלטת, לא עלה בידי הרפובליקה למגר את ההתקוממות ב-48 שעותיה הראשונות, פרק הזמן המכריע במלחמה כולה, שבו נקבעה השליטה באזורים שלמים.
ממשלת הרפובליקה הציגה את הכורח כיתרון, כשטיפחה את התפיסה "להתמודד משמעו לנצח".
הפקודות האחרונות שנתן הגנרל מולה במברקים מוצפנים הטילו על "צבא אפריקה", להתקומם בשעה 5 לפנות בוקר ב-18 ביולי (1936), ואילו הצבא בספרד היה אמור להתמרד 24 שעות לאחר מכן. מרווח הזמן נועד לאפשר ל"צבא אפריקה" להשתלט על מרוקו הספרדית עוד קודם שישיטו אותו ספינות חיל הים הספרדי אל חופי אנדלוסיה. המורדים לא יכלו שלא להצליח בהשתלטותם על מרוקו הספרדית, שבה היו רק קומץ קצינים רפובליקנים.
חיילי המרד:
"צבא אפריקה"- שכירי חרב.
לגיון הזרים- הורכב מפושעים ונמלטים, מאורגן ב'בנדרס'- גדודים בעלי יחידות ארטילריה.
כוחות מרוקנים- 'רגולרס', הורכבו מבני שבטים שמפקדיהם קצינים ספרדים.
ב-17 ביולי נחשפה בעיר המרוקנית מליה תכנית פעולת המורדים לבוקר שלאחר מכן, אך הגנרל הרפובליקני רומרלס לא העז לעצור את הקצינים הנוגעים לדבר. למחרת הותקפה העיר על ידי המורדים, רומרלס הוצא להורג ועד מהרה נכבשו האזורים שבשליטת מעמד הפועלים הספרדי, והמנהיגים הבולטים של האיגודים המקצועיים נורו לאלתר.
המורדים במרד הגנרלים פנו אל הח'ליף של מרוקו ואל הווזיר הגדול וביקשו את תמיכתם. הם הוזהרו שהממשלה הרפובליקנית עלולה להכריז על עצמאות מרוקו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי המורדים, וכל עזרה שיושיטו ללאומנים המרוקנים תיחשב לאיום חמור.
במדריד נודע על מרד הגנרלים במרוקו, אך ראש הממשלה פטר את חשיבותו והלך לישון ללא דאגה. הוא קרא להמשיך בשגרת החיים, לסמוך על הכוח הצבאי של המדינה, וסירב לתת נשק לפועלים.
אלו החלו להוציא כלי נשק מסליקים, בעוד הממשלה שומרת על שאננותה.
תגובתם של ארגוני הפועלים, כמו קנ"ט ואוח"ט, הייתה קריאה לשביתה כללית ותביעה שהמושל האזרחי יחלק להם נשק. אך הנשק לא תמיד חולק והפועלים שהתקוממו נגד המרד נטבחו. חשיבות רבה נודעה להחלטתם של הכוחות הצבאיים למחצה, שנשקם והאימונים שעברו עלו פי כמה על אלה של חיל הרגלים. אך טועה מי שסובר שהגורם המכריע היה נאמנותם או אי נאמנותם לממשלה. כמו האוכלוסייה הכללית, התקשו גם רבים מהם להחליט, ורק הנאמנים ביותר לרפובליקה היו מוכנים להילחם כשהיה ברור מראש שהקרב אבוד.
האירועים בסוויליה הם עדות למה שאפשר היה להשיג באמצעות נחישות לנוכח היסוסי הצד שכנגד.לעיר הבירה של אנדלוסיה נודעה חשיבות אסטרטגית רבה בכל הקשור לתכניותיהם של המורדים, אבל בחיל המצב החלש שבעיר כלל לא היו קצינים נאמנים לקושרים. קאיפו דה יאנו, אחד ממפקדי מרד הגנרלים, הצליח לשכנע אנשים רבים לעבור לצדו- כולל את חיל הרגלים של העיר ואנשי המשמר הלאומי. רק אז החלו הפועלים להגיב והכריזו ברדיו סוויליה על שביתה כללית. המורדים השתלטו על תחנת השידור וקאיפו שידר ממנה איומים במעשי אלימות נגד כל מי שיתנגד לו. הוא הכחיש בשידוריו את טענות הממשלה, שהמרד בספרד גופא חוסל כבר. ההתקוממות של 18 ביולי 1936 הייתה ההפיכה הראשונה בזמננו שבה נודעה חשיבות רבה לתחנות שידור, למרכזות טלפון ולנמלי תעופה.
במלגה היה מספרם של הפועלים גדול ורב אך לא היה להם נשק.
באלמריה סירב המושל האזרחי לחמש את הפועלים בטענה שאינו רוצה להתגרות בצבא ולהניעו למרוד בגלוי. רק עם הגעתה של המשחתת לפנטו ועל סיפונה קברניט נאמן לרפובליקה, הובטחה שליטת הרפובליקנים בנמל.
בעיר הבירה התפטר ראש הממשלה קסרס קירוגה בשעות הלילה, מה שהותיר את האווירה במדריד מאד מתוחה. לאחר ההתפטרות, ביקש אסניה מידיד שלו להרכיב ממשלה. הלה נכשל כאשר התעלם במודע מן היסודות השמאליים של 'החזית העממית' משום שבכוונתו היה להתפייס עם הימין. לאחר הכישלון ביקש אסניה מידיד אחר שלו להרכיב ממשלה, הפעם היה זה חוסה חירל, פרופסור באונ' ופוליטיקאי ליברלי שהבין כי הפוליטיקאים של הרפובליקה אינם יכולים עוד להתכחש למציאות. ב-19 לחודש בבוקר פיזר חירל את הצבא באמצעות צו ופקד שכלי הנשק יימסרו בידי ארגוני הפועלים, אך היו מושלים שלא מילאו הוראה זו.
בעוד הלחימה מתגברת והולכת בספרד גופא, עלה גנרל פרנקו על מטוס בדרך לקזבלנקה לוודא שהמורדים שולטים ב"צבא אפריקה". אז נחשב עוד סנחורחו למנהיג הרשמי, אך פרנקו האמין שללא כישוריו שלו לא תיתכן הצלחתה של המשימה שקיבלו על עצמם המורדים.
השתלשלות האירועים במס' ערים בספרד:
חבל קסטיליה- העיר בורגוס, עירם של הצבא והכנסייה תמכה במרד הגנרלים. לא נרשמה בה כל התנגדות למרד. נכבדי האזרחים הימניים מבין קושרי הקשר התכנסו בבורגוס כדי להריע לגנרל סנחורחו, ראש המדינה החדש. אך הם המתינו לשווא: המטוס שהטיס אותו מפורטוגל התרסק בעת ההמראה והוא נהרג.
ברצלונה- האנרכיסטים חששו מהשתלטות הצבא על העיר ובמשך כל הלילה עסקו ועדות ההגנה של קנ"ט בהכנות למלחמה. ב-19 לחודש קיבלו הקצינים הודעה שבישרה על פקודה ממדריד לחסל מרד אנרכיסטים בברצלונה. התקיים קרב קשה בין השניים, באחד מרגעי השיא הרימו הפועלים את רוביהם מעל לראשיהם לאות שאינם מתכוונים לתקוף, כשהתקרבו אל החיילים המופתעים. הם הסבירו מדוע אסור להם לירות באחיהם ושכנעו אותם שקציניהם הוליכו אותם שולל. התותחים הופנו לאחור וכוונו אל כוחות המורדים, ומאז ואילך גדל מס' החיילים שהצטרפו לפועלים. לכל אורך הלחימה בברצלונה הפגינו התוקפים האנרכיסטים גבורה נואשת. גבורה זו הייתה לחלק מן הפולקלור האנרכיסטי, תוך התעלמות מן העובדה שתעוזה ואומץ לב הם תחליפים מסוכנים לתורת לחימה צבאית.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
מלחמת האזרחים בספרד: מרד הגנרלים
