היסטוריה פוליטית: המהלכים הפוליטיים שהעלו את הנאצים לשלטון
התופעה הבולטת ביותר של בחירות ספט' 30' בגרמניה היתה ההשתתפות הרבה מאוד ביחס לבחירות 28', שהוכיחה את הצורך העז שחשו בו רבים, לבוא לידי ביטוי בקלפיות בשעת משבר זו, לנוכח ממשלה הנשענת בעיקר על הנשיא, הרייכסווהר וצווי חירום. הנסדא"פ נחלה ניצחון מפתיע אפילו בעיני הנהגת המפלגה: מס' מושביה ברייכסטג גדל מ-12 ל-107. זו היתה פריצת דרך תקדימית בתוך שנתיים בלבד. כעת היו הנאצים המפלגה השנייה בגרמניה ופיגרו רק אחרי הספ"ד (שהחזיקה 143 צירים). המפלגה הקומו' התחזקה מעט ואילו מפלגת ה"צנטרום" נשארה יחסית יציבה. כל שאר המפלגות נחלו הפסדים גדולים, בעיקר המפלגות הליברליות שהפכו לקבוצות שוליים (כדוג' הדנו"פ שהפסידה חצי מכוחה). הדבר העיד בבירור על תזוזת הבורגנות ימינה, כאשר גם השמאל ספג הפסדים (הספ"ד). עם זאת, לא עלה בידי הנאצים לנגוס נגיסה של ממש במחנה השמאלי, ואת תוספת קולותיה צברה ממפלגות המרכז והימין. מפלתה של הדנו"פ שמה קץ לתוכניתו של ברינינג לכונן ממשלת מרכז-ימין.
הרייכסטג החדש עמד בסימן של צירים "טריים", כאשר מרבית הצירים הנאצים והקומו' היו "פנים חדשות", שלא ידעו כיצד פועל בית-נבחרים ואשר ניסו לשבש את עבודתו בכל האמצעים שעמדו לרשותם. אם ברייכסטג הקודם העלו הצירים הנאציים הצעות חוק בלתי-מסוכנות ובעלות ערך הפגנתי בלבד לאור כוחם המועט, כעת נהנתה הסיעה ממשקל רב בפרלמנט. תמורה נוספת בפרלמנט היתה "הצטרפות הנוער", שייצוגו היה רב בייחוד בקרב המפלגות הקיצוניות. הדבר בא לידי ביטוי במיעוט הניסיון הפוליטי והעבודה הפרלמנטרית הקונסטרוקטיבית מכאן, ובנוכחות צירים במדים ומהומות רבות מכאן.
מעבר לכך, בהרכב המפלגה הנאצית ברייכסטג היה שינוי כאשר היה ניתן להבחין בגידול ניכר מאוד של נציגי האיכרים, אם כי לא היה לכך ביטוי מקביל במס' חברי המפלגה. הייצוג הגדול ביותר היה של השכירים, והקטן ביותר – של הפועלים. התפתחות דומה חלה בהרכב המפלגתי של הלנדטגים, כאשר כעת הנאצים השתתפו בממשלות המחוזיות, או לפחות היוו לשון המאזניים בין המפלגות הבורגניות לסוציאליסטיות בעת הרכבת הממשלות.
החלטתו החפוזה של ברינינג לערוך בחירות מוקדמות, ברוח מדיניותו האוטוריטארית ומתוך תקווה להגיע ליחסי כוחות משופרים יותר ובניגוד לאותות שבישרו הבחירות המחוזיות, סיכלה לתמיד את האפשרות להקים קואליציה רחבה בשעת משבר זו. ברינינג ויועציו טעו בהערכת משקלם של הבוחרים החדשים, שהיו באווירה של הקצנה ושל מי שנמנעו בעבר, ואילו עתה נהרו אל הקלפיות כדי לתת את קולם לנאצים. המפלגות הטוטליטריות תפסו כעת את המקומות השני והשלישי ברייכסטג, והיוו מיעוט גדול המסוגל לסכל כל אפשרות להרכיב ממשלה. לא רק קואליציית ויימר הוותיקה נחלשה עתה, אלא גם מפלגות הקואליציה הגדולה של 28' שהיו עתה סופית למיעוט.
בצד חסימת פעולתו של המנגנון הדמוקרטיה בעקבות תוצאות הבחירות של ספט' 30', נודעת חשיבות לא פחותה להשפעות הפסיכולוגיות והחומריות של תזוזת כוחות רבה זו. גברה נהירת האופורטוניסטים אל המפלגה הנאצית כאשר קב' אינטרס שונות ביקשו עתה להסתגל ליחסי הכוחות החדשים, והנסדא"פ נהנתה מקשרים חדשים, שסייעו במידה ניכרת להתרחבותה ולביצורה של התנועה. המפלגה, שהפכה ממפלגה מצומצמת רק שנה אחת קודם למפלגת המונים, הצליחה עתה להסתנן בקלות יחסית לחללים הריקים, שנפתחו בפניה בחברה אפופת-משברים, במשטר דמוקרטיה מעורער, לנוכח שלטונה של ממשלת מיעוט בחסדיהם של הינדנבורג והרייכסווהר, שחיפשה פתרונות אוטוריטאריים שונים כדי לשרוד.
בעוד המפלגות הדמוקרטיה ראו בממשלה נשיאותית שהפרלמנט משלים אותה את הרע במיעוטו, הרי גם הנסדא"פ ניצבה כעת לפני כמה בעיות טקטיות. היה צורך לארגן ולהדריך את כל המוני "אנשי ספט'", שהקפיצו את חברי המפלגה בכמעט מאה-אלף מספט' עד סוף שנת 30'. לפני הטקטיקה החוקית עדיין עמדה דרך ארוכה. ההמונים שנספחו למפלגה לא היו עשויים מיקשה אחת, ליכדה אותם רק אווירת המחאה, ונשקפה הסכנה שישובו ויערקו מהר. בעיקר הטרידו את המפלגה 2 שאלות: 1) כיצד יפעלו נגדה המדינה או המפלגות העוינות, אם תנסה לנקוט גם עתה, בהיותה מפלגת המונים פרלמנטרית, בטקטיקה הישנה של שילוב הפעולה במסגרת החוק עם הצבת יעדים מהפכניים, 2) כיצד להתייחס לנסיונות לשתף אותה בממשלה וכך להטיל עליה אחריות ולרסנה, לאלצה לשתף פעולה במסגרת המדינה וליטול ממנה את האפשרות הנוחה והמוצלחת של ניהול תעמולה מתוך עמדה אופוזיציונית קיצונית.
שתי האפשרויות לעצור את הסכנה הנאצית, ע"י דיכוי התנועה או ע"י שיתופה בממשלה, היו כרוכות בסיכונים מסוימים, אך במילא אף אחת מהן לא הגיעה לכלל מימוש. הממשלות החדשות נהרו כתמיד בסובלנות ובחוסר אונים, וייתכן כי חששו עתה מהיקפה הגדול של הנסדא"פ. אילו ניסו לאסור את קיומה, היה ניתן לצפות לסכסוך בקנה מידה של מלחמת אזרחים, וגם צעד שכזה היה מנוגד לתפיסה הפוזיטיביסטית של חוק המדינה וכן התנגדה לו הנהגת הרייכסווהר. התפיסה של דמוקרטיה מתגוננת, על-פיה רשאית הרפו' למנוע את אויביה מלחתור תחת אושיותיה בדרכים חוקיות-כביכול, היתה נחלתם של מעטים בלבד.אומנם ליד המפלגות של קואליציית ויימר הוותיקה (הספ"ד, ה"צנטרום" והדר"פ) פעלו אירגוני הגנה, אך פעילותם נבלמה בגלל חוסר המעש והשיתוק, שאחז יותר ויותר במפלגות הדמוקרטיה, ונפגעה בשל הססנותן לנוכח חדירת הנאציזם והמאבק שניהלו בשתי חזיתות הקיצוניות. הפובליציסטים מטעם המפלגה הנאצית יכלו, כמעט ללא סכנה, ללכלך על השיטה ומדינאים שונים, ובכל מקום נמצאו להם שומעים שהיו נכונים לקנות את שקריהם.
פה ושם נקטו השלטונות צעדי-נגד. כך למשל ממשלת פרוסיה פרסמה ביולי 30', טרם הבחירות, צו אשר אסר על כל פקידיה ועובדיה לתמוך בארגונים נאציים וקומו'. כמו"כ אסרה לבישת חולצות חומות, ואנשי הס"א בפרוסיה החליטו ללבוש חולצות לבנות. אך ממשלת הרייך לא אזרה עוז לנקוט צעדים דומים, ופסיחתה על 2 הסעיפים הפחיתה במידה ניכרת מיעילותן של התקנות שהוציאו ממשלות המדינות השונות. גם בית-המשפט של הרייך לא הגיב על תביעות ותזכירים בעניין זה מטעם שלטונות פרוסיה, שהיו מכוונים נגד חתירתה של הנסדא"פ תחת אושיות המדינה. מכיוון שכך, ניטל ערכם של האמצעים הבודדים, שננקטו נגד פקידים נאציים. האיסור, שהוטל באפר' 32', על הס"א והס"ס נידון אף הוא לכישלון, ולו משום שהוצא מאוחר מידי. אזרחים רבים קיבלו את הנאציזם כהרפתקה רצויה, מהיותה בלתי-מסוכנת.
הטקטיקה שנקטה הנסדא"פ מכאן ואילך, היתה מעוגנת אף יותר מאשר בעבר בתיאוריית האסון וההתרוששות, וככל שהחריף המשבר כן נחלה הצלחה גדולה יותר. התעמולה הנאצית הדגישה את ההשלכות הפיננסיות והכלכליות ואת הבהלה, שאחזה בשוק הכספים עם פרסום התוצאות של בחירות 30'. היא בישרה על אינפלציה הממשמשת ובאה, ובכך האיצה את התהליך של צמצום האשראי והוצאת החסכונות מהבנקים. המפלגה ניסתה עתה, מתוך תחושת נצחונה והתרחבותה הנוספת, לבצר את מעמדה כמדינה בתוך מדינה. היטלר החל להופיע כלפי חוץ בחזקת שליטה העתיד של גרמניה. מנגנון המפלגה לבש צורה של מנגנון מדיני עצמאי, של מעין ממשלה חלופית, המטפלת בדרך משלה בכל הבעיות. בסוף 31' כבר מנה כל מחוז ממחוזות המפלגה הרבה יותר מאלף עובדים. לרשות המפלגה עמדו משאבים ניכרים הודות לתרומות שהוזרמו אליה מחוגי הכלכלה, עד שב-32' חלה נסיגה פתאומית, והמפלגה היתה שרויה שבועות במצב קריטי מבחינה כספית. כל הפעולות האלה כוונו בגלוי לקראת תפיסת השלטון, לחתירה תחת המדינה ולכיבושה. אך כל אותה עת שמרה המפלגה על הטקטיקה החוקית במשמעותה הכפולה: היטלר הצהיר כי בדעתו לתפוס את השלטון בדרך חוקית בלבד, אך עם זאת לא הותיר כל ספק, שלאחר הניצחון החוקי "יתגלגלו ראשים".
בצד כל התמרונים הטקטיים הדגישה התעמולה הנאצית בעיקר את הרביזיוניזם הקיצוני כפתרון היחיד לכל הבעיות. בפועל היתה הנסדא"פ עדיין מרוחקת מאוד מהשגת יעד זה. השיחות עם ברינינג והינדנבורג לא הולידו כל סיכויים לשיתוף בממשלה, ולו רק בשל הסכנה שתגרום ההיענות לתביעת הנאצים לקבל לידם את תיקי הפנים והצבא. הפעילות הפרלמנטרית של הנאצים ברייכסטג היתה דמגוגית באורח חד-משמעי עד כדי להרתיע את מפלגות המרכז והימין וכן את חוגי הכלכלה. הצעות החוק שלה, שדובר בהן בין השאר על הלאמת הבנקים הגדולים והטלת הגבלות חמורות על הריבית, נועדו בבירור לרכוש קולות, ורק עלולות היו להחריף את המשבר. מצד שני, לא נראה היה כי מדיניות הדפלציה הקיצונית של ברינינג וציפיות השווא שלו להצלחות בתחום מדיניות החוץ יוכלו לבלום את החרפתו המהירה של המשבר ואת השלכותיו הפנימיות. כבר באוק' 30' השיגה הסיעה הנאצית הרעשנית ברייכסטג, יחד עם הקומו', את יעדה העיקרי: להפריע לפעילות הרייכסטג בדרך של אובסטרוקציה ולשבשה כליל. הויכוחים הסוערים והעקרים כמו באו לאשר את הלכי הרוח האנטי-דמוקרטיה בקרב חלקים ניכרים של הציבור ולהוכיח, כי הפרלמנט לא מסוגל לפתור את הבעיה הגרמנית. בהזדמנות מסוימת, במרץ 31', אפילו נשקלה האפשרות להקים בויימר רייכסטג בלתי-תלוי של האופוזיציה הלאומית בהנהגתו של וילהלם פריק, יו"ר הסיעה הנאצית, אך רעיון זה ננטש לאור איומי הממשלה ולפעול נגד המדינה בה יוקם רייכסטג זה.
כל זמן שנדרשו הצירים הנאציים בעבודתם הפוליטית והפרלמנטרית לנקוט עמדה ברור, הסתפקו כמעט תמיד בפרזות אידיאו' ובהצהרות דמגוגיות, ללא כל ביסוס ענייני – אלא שדבר זה כמעט לא גרע מיוקרת המפלגה. אמונתם של הדמוקרטיה ושל מומחים בתחום הפוליטיקה, כי יצליחו בנימוקים שכלתניים לבלום "תנועה צעירה" זו, להשפיע על השקפותיה או לסתור את טענותיה, היתה שגויה. כבר עתה, הנסדא"פ היתה מיוצגת בפרלמנט וכן בממשלותיהן של כמה מדינות קטנות, אך התברר כי אין לפתור בעיה זו ע"י הטלת משימות ענייניות ואחריות פוליטית על המפלגה. המפלגה לא מילאה הסכמי פשרות שהסכימה עליהם מטעמים טקטיים וכן לא עמדה בהבטחותיה. הצעות החוק שהציעה נדחו שוב ושוב. אך לא היה בכך כדי למנוע את המשך גידולה או לפזר את אשליותיהם של אותם חוגים בבורגנות, בכלכלה ובאצולה, שקיוו כי יוכלו לרסנה. באותו זמן ויכוחים ענייניים על מצעים, צעדים מדיניים או יעדים לא התאימו. ההכרעות לא נפלו בפוליטיקה, כי אם בצורת התנגשויות אלימות ברחובות ובאסיפות-עם, אשר האפילו על הנסיונות התמימים לסתור את הנאצים בדרך רציונלית. המאבק על השלטון התנהל עתה יותר ויותר באווירה של מהומה וכוח הזרוע. בגרמניה ניטשה מלחמת אזרחים קטנה. בינתיים הלך והתחזק מעמדה של הס"א: היא הצליחה לרתום לשורותיה מובטלים בהבטיחה להם שכר, הרפתקאות וניצחון. בסוף שנת 30' גם ניסו הנאצים להוציא את ה"רייכסבנר" אל מחוץ לחוק, בהסתמכם על הסעיפים הנגד-צבאיים של חוזה ורסיי.
הבחירות המחוזיות שנערכו ב-31' שימשו עדות נוספת לחוסר האונים של ממשלת ברינינג מול הטקטיקה הנאצית. בכל אתר ואתר גברה ההקצנה, ובמדינות שונות הוכפלה נציגות הנאצים. היטלר, הוגנברג והקומו' הסתערו על המבצרים המתמוטטים של המפלגות והממשלות הדמוקרטיה. יעד עיקרי שימשה כמובן פרוסיה, שעדיין שלטה בה קואליציית ויימר בהנהגת הסוציאל-דמוקרטיה. בקיץ 31' חברו יחד, במטרה להרוס עמדת כוח דמוקרטיה זו ע"י משאל עם לפיזור הלנדטג הפרוסי, המפלגות היריבות מימין ומשמאל. בהצבעה תמכו רבים בהצעה לערוך משאל עם כזה, והוברר בעליל, עד כמה החוגים המתונים והדמוקרטיה נתונים במיצר שאין מוצא ממנו.
עם זאת היה עדיין יסוד רב לקוות, כי הנאציזם לא יוכל להחזיק לאורך ימים בטקטיקה שלו וכי במוקדם או במאוחר יתפרק לנוכח הניגודים הפנימיים בו ובשל אי-יכולתו למלא את משאלותיהם השונות כ"כ של חסידיו מן השכבות השונות. ואומנם המפלגה היתה נתונה במבוכה לא רק בשעה שציריה פעלו ברייכסטג. שורה של מעשי אלימות עקובים מדם עירערו את הפיקציה של הפעילות במסגרת החוק, ואזרחים רבים נטו לזהותם עם הבולשביקים המפחידים. דעות אלו גם קיבלו חיזוק לנוכח מקרים מסוימים של "חילופי אישים" בין המפלגות הקיצוניות משמאל ומימין. גם ממשלת הרייך נקטה כעת, במרץ 31', אמצעים חמורים יותר בפרסמה צו חירום נגד מעשי אלימות פוליטיים, והנסדא"פ לא ראתה דרך להגיב על כך אלא בתבעה את התפטרותו של הינדנבורג – תביעה אשר לא נהנתה כלל מתמיכת הציבור הרחב.
היטלר עצמו הוסיף ללבוש איצטלה של "פיהרר" ושל בורר נייטרלי, שאינו מעורב באירועים האקטואליים, ועמדה זו גם איפשרה לו להתחמק מהמסקנות המסוכנות שהיו טמונות במדיניותו. הוא עדיין היה חייב להביא בחשבון את האפשרות, שהשלטונות יאזרו עוז ויפעלו בהחלטיות נגד המפלגה, שקיומה תלוי בחסדיהם של חוגי הימין, של חוגי הכלכלה וגם של הרייכסווהר. הוא גם זכר היטב כי בהיותו זר חסר נתינות אפשר לגרשו בכל עת מגרמניה. הוא למד מטעויותיו ב-23' ולכן טרח ללא-הרף לפייס את השלטונות הצבאיים והמדיניים. כך נהג בכל זמן שאירעה תקלה בטקטיקה החוקית, וכוונותיהם האמיתיות של הנאצים נגלו.
הבעיות שהיו כרוכות בס"א לא פחתו עם שובו של רייהם מבוליביה. מרגע שמינה היטלר את עצמו למנהיג העליון של הס"א, לאחר הדחתו של פפפר, התקשה יותר מאשר בעבר להתחמק מהצורך להכריע בשאלת היחסים בין המפלגה ובין הס"א. כמה בעיות בתחום זה עדיין לא נמצא להן פתרון: חלוקת הכספים בין שני הגופים, התפקוד הפוליטי והכפפתו הארגונית של צבא המפלגה, שהתחזק הן מבחינה כמותית והן מבחינת הכרת ערך עצמו, להנהגה המדינית. הס"א טענה, כי אנשיה הם החיילים הפוליטיים של המפלגה כולה, ולא מכשיר מקומי בידיהם של מנהיגי מחוזות ושל עסקנים בדרג שני, וטענה זו החריפה שוב את בעיית הכפילות של מבנה המפלגה, וזאת דווקא בתקופה של קשיים טקטיים וארגוניים, שנתעוררו משנעשתה הנסדא"פ למפלגת המונים. מובן שמחלוקת זו לא הקלה על קיום הבקרה והמשמעת הפנים-מפלגתית, כפי שדרשה הטקטיקה החוקית. דילמה מתמשכת זו תרמה ללא ספק להחלטתו של היטלר להרחיב את הס"ס בתור מכשיר מהימן יותר לביצור מעמדו שלו מתוך אי-תלות במנהיגי הס"א. כבר בנוב' 30' הורה היטלר לס"ס לשמש משטרה מפלגתית אגב שלילת זכותה של הס"א למלא תפקיד זה. בצעד זה כבר מצוי רמז לתפקידה העתידי של הס"ס בהפיכת הרייך השלישי ממדינת משטרה למדינת הס"ס. כנגד זאת סמך היטלר את ידו על ציפיות הס"א למלא תפקיד מכריע, עם בוא הניצחון, בבניית הצבא, והכריז כי הס"א צריכה להתכונן למילוי תפקיד זה בתור מאגר לצבא הלאומי בעתיד.
ה"פתרון" העקוב מדם של 34' קשור בבעיות, הטמונות ביחסי כוחות עדינים אלה בין המפלגה, הס"ס, הס"א והצבא, שכן היטלר הקפיד כל העת לקיים יחסים טובים מאוד עם הרייכסווהר, במהשך לניסיון מ-23'. היטלר הניח עתה, וכך יעשה גם בעתיד, לשתי המגמות הסותרות להתקיים זו בצד זו, בלי להכריע ביניהן. בעניין זה סייעה לו העובדה, שבקרב סגל הקצינים גברה הנטייה לראות בס"א אמצעי רצוי לחיזוק הנכונות להתגונן, כל עוד עמדו בעינם התנאים הקשים של חוזה ורסיי – ובלבד שיכיר היטלר במעמד הבכורה של הרייכסווהר וימנע מאנשיו לנקוט מעשי אלימות ולנסות לחולל מהפכות. יש לציין גם את המתיחות המתמדת בין הרייכסווהר לבין הספ"ד, אשר תרמה להגברת האהדה שרחש הרייכסווהר לנסדא"פ על מאפייניה הכמו-צבאיים.
לעומת זאת נאסר גם להבא על הס"א, ברוח הטקטיקה החוקית, לעסוק באימונים ובפעילות צבאית. תפקידה העיקרי היה ונשאר להפגין את נכונותה במצעדים ובאסיפות-עם. הנהגת הרייכסווהר השלתה את עצמה, כי בסופו של דבר ינקוט היטלר מדיניות של מתינות ושיתוף פעולה חרף דעתם של המהפכנים במפלגתו, ואירועים כמו הדחתו הסופית של מנהיג הס"א סטנס באו כאילו לאשר דעה זו. היו סימנים כי הנסדא"פ חותרת להשתלב במדינה, כי נטשה את הקו המהפכני של הנאציזם האמיתי, וכי תחת השפעתו של היטלר תהיה מסוגלת לשלוט.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
