היסטוריה פוליטית: מאפיינים תרבותיים של המפלגה הקומוניסטית ברוסיה בשנות ה-30
תרבות
ההתפתחות המדינית והחברתית ברוסיה בשנות ה-30 חייבו פיקוח על מוחות האוכלוסייה. ההסברה ההמונית הייתה דבר נפוץ והייתה ההגשמה המעשית של קווי התעמולה הכללים שנקבעו ע"י מנהיגי המפלגה. תפקידה היה לטשטש את הכישלונות ולהפריז בהצלחות. בנוסף, הצליחה המפלגה להשיג בשנות ה-30 פיקוח כולל על חיים רוחניים. המנגנון המפלגתי, ביצע זאת ע"י יצירת הלכה רשמית אחת, השתלטות על יצירותיהם של סופרים והיסטוריונים וכתיבת ההיסטוריה של המפלגה מחדש. סטלין בעצמו החל להתערב בתחומי הרוח האלו לאחר שנות ה-30 ונעשה פוסק הלכה מוכר. יום הולדתו ה-50 של סטלין הפך לנקודה ממנה הוגבר פולחן האישיות של סטלין כמנהיג וכגאון עילאי בכל ענפי האומנות, חכמה ומדע.
כעת מתואר הליך גיוס התרבות והרוח לשירות המפלגה: תחום הרוח הראשון בו נגע סטלין היה הפילוסופיה. עד סוף 1930 הוכנעו הפילוסופים בהצלחה.
תחום הספרות: המפלגה הגדירה את תפקיד הספרות ב-2 צווים ב-1928 כ"מכשיר בארגון ההמונים" וקראו אל הסופרים למלא תפקיד פעיל בתעמולה ולמשימות המפלגה. "הסתדרות הסופרים הפרולטרים הרוסיים" (ר.א.פ.פ) ניסתה להגן על עצמאותו של הסופר אך, היה זה קרב אבוד. ב-1932 הוטלה משמעת ציות לקו המפלגה על הספרות. הר.א.פ.פ חוסלה והוחלפה "באיגוד הסופרים הסובייטיים" הנתון לפיקוח המפלגה. סטלין הגדיר את סוג האמת שאותה צריך סופר קומוניסטי לצייר כ"ריאליזם סוציאליסטי". בהגדרה, זוהי תורה הדורשת מהאמן תיאור נאמן של המציאות בהתפתחותה המהפכנית. יתר על כן, האמן חייב לשלב תמונה זו עם תפקיד של עיצוב וחינוך מחדש את "העמלים ברוח הסוציאליזם". על הסופר לצייר את המציאות כפי שהמפלגה רואה אותה ועליו להחדיר את בהמונים את הרעיונות שהמפלגה חפצה להחדיר (עליו להיות "מהנדס של נפשות האדם") . רק ספרים אשר קיבלו עקרונות עלו פורסמו. בטיהורים של 1936-8 נעלמו מספר סופרים ידועים היוו תמרור אזהרה כי סטייה קלה מעקרונות אלו תביא להאשמות בבגידה.
דוקטרינה
דיון בהשפעת הפיקוח המפלגתי על ההלכה המשפטית ועל תורת המדינה בשנות ה-30:
מרקס ואנגלס לא הפרידו בין מדינה ומשפט. לראייתם אלו ייעלמו כאשר יגיע הפרולטריון לשלטון ויחסל את המעמד המנצל (הם הציגו דוקטרינה של היעלמות המדינה). לנין ב-1917 בחיבורו "מדינה ומהפיכה" קבע כי המדינה צריכה להמשיך ולהתקיים בתקופת הביניים בה הפרולטריון מתבסס בשלטון. הוא טען כי המדינה תתחיל להיעלם בהדרגה מרגע שתתחולל המהפכה. במשך שנות ה-20, איש לא ערער על "נוסחא" זו בדוקטרינה המרקסיסטית. אנשי ההלכה המשפטיים של שנות ה-20 ראו בה את אבן הפינה לכל הבניין כולו. פאשוקאניס– איש הלכה משפטי רב ה שפעה טען כי אי אפשר להעלות על הדעת חוק סוציאליסטי או פרולטארי שכן החוק הינו מוצר של משטר המבוסס על חילוף מצרכים ולכן, עליו להיעלם בשלטון סוציאליסטי.
המצב השתנה כאשר סטלין, באפריל 1929 מתח ביקורת על דברים שנאמרו על היעלמותה של המדינה. סטלין הדגיש כי המדינה רחוקה מלהיעלם וכי הארץ נכנסת לתקופה של מלחמת מעמדות מוחרפת. שנה אחר כך, חזר ואמר כי המדינה צריכה להתפתח עד למדרגה הגבוהה ביותר כדי להכשיר את התנאים להיעלמותה.
בעיית היעלמותה של המדינה לבשה חשיבות משנה לאחר 1934. לא נותרו מעמדות מנוגדים ומתוך כך, לא נותרה הצדקה דוקטריאנית להמשך קיומה של המדינה שקיימת על פי מרקס ואנגלס למנוע התפרצות אלימה בין המעמדות. רבים ראו בדבר היעלמותה של המדינה נוסחא להבעת כמיהה לחיים שלווים. נגד תקוות אלו כוונה המהלומה שהנחית סטלין על המפלגה והארץ ב-1936. במהלך מהלומה זו חוסל פאשוקאניס והוחלף ע"י וישיניסקי. וישינסקי היה אחד ממכשיריו הראשיים של סטלין בפתיחת גל הטרור של 1936. וישינסקי ניסח תורה משפטית חדשה העוקפת את התפיסה המרקסיסטית. לראייתו, יש לקבל את המדינה ומערכת המשפט כתופעת קבע כאשר המשפט מבטא את רצון המעמד השליט. במדינה הסובייטית הסוציאליסטית מבטא זה את רצון הפרולטריון. היות והאיכרים והמשכילים תומכים בפרולטריון רצונו של הפרולטריון מתמזג עם רצון העם ולכן החוק הסובייטי מבטא את רצון כל העם.נוסחא זו הרחיקה השערות מסוכנות בדבר היעלמותה של המדינה.
בשנת 1939 טען סטלין כי סברתו של אנגלס בדבר מקום המדינה נכונה רק כאשר תנצח המהפכה בכל העולם כולו. המדינה, תוסיף להתקיים אפילו לאחר שתתקדם ס.ס.ס.ר לשלב הגבוה ביותר- הקומוניזם כל זמן שהכיתור הרכושני בגדר עובדה.
בתורה המרקסיסטית ישנה הבחנה בין "סוציאליזם" ל"קומוניזם" מרקס גרס כי מעבר מקפיטליזם לקומוניזם יצריך שלב ביניים- הסוציאליזם בו עדיין יתקיים אי השוויון בשכר. בשלב הגבוה ביותר של החברה הקומוניסטית יקבע העיקרון" מכל אחד כפי יכולתו לכל אחד כפי צרכיו". לנין, בשונה מסטלין טען כי היעלמות המדינה תתרחש בשלב השני. סטלין, בניגוד לכך בהצהרתו מ1939 שהמדינה תתקיים אף בימי הקומוניזם הייתה מנוגד להשקפות לנין ומרקס.
פאשוקאניס שחוסל השתייך לאסכולה של תיאורטיקנים מרקסיסטיים חברי האקדמיה המרקסיסטית ומכון הפרופסורים האדומים ועסקו בדיון בבעיות מרקסיסטיות אופייניות לשנות ה-20. דיון מסוג זה הופסק בראשית שנות ה-30 כאשר בהנהלת המפלגה האקדמיה הקומוניסטית שונתה למרכז הכשרה לפקידי מפלגה. בסופו של דבר נסגרה האקדמיה הקומוניסטית ב-1936 ומוזגה עם האקדמיה למדעים שנשלטה ע"י המפלגה כליל.
כתיבת ההיסטוריה של המפלגה– מפעלו החשוב ביותר של סטלין בפיקוח על המחשבה היה בכתיבת ההיסטוריה של המפלגה. עד 1931, חיבור מחקרים בהיסטוריה של המפלגה היה נתון בידי תלמידים חכמים אשר למרות היותם פרו-בולשביקים שמרו על יחס כבוד לעובדות. בסוף 1931 נראו סימנים מקדימים לשינוי באופן כתיבת ההיסטוריה המפלגתית כך שתתאים לקו של המפלגה. ב- 1938 פורסם חיבור הקרוי "קורס מקוצר בהיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית הכל- סובייטית (בולשביקים)". סטלין, היה אחראי לצורתו הסופית. מטרת הספר הייתה: 1. סיפוק היסטוריה מוסמכת של המפלגה. 2. חיסול הבקע המסוכן בשטח התעמולה שנפער בין מרקסיזם ללניניזם. כך, לאחר 1938, נאסר לפרסם יצירותיו של לנין. בטיהור שנערך ב-1936-8 נסגרו בתי בפר מפלגתיים רבים. עם פרסום "הקורס המקוצר" הוקמה רשת חדשה של בתי ספר מפלגתיים. הבסיס העיקרי לפעולתם היה "הקורס המקוצר". ספר זה הפך לבסיס להכשרת דור קומוניסטים ולאמצעי תעמולה משובח.
דת-
מנהיגי המפלג ה הקומוניסטית פעלו ב-2 דרכים עיקריות בכל הנוגע לדת והכנסייה : 1. התקפת מצח על הכנסייה 2. שיטה עקיפה יותר של רדיפות מנהלתיות.
התקפת מצח על הכנסייה– כישלונה של התקפה כזו בשנות ה-20 לא מנעה ניסיון נוסף לעשות זאת בשנת 1929. פעולה זו לא צלחה והתבטאה בנעילתם הכפויה של כנסיות והביאה להתנגשויות מזוינות עם האיכרים.
רדיפות מנהלתיות- ננקטו מספר צעדים מנהלתיים שמטרתם הייתה לצמצם את פעולות הכנסייה בגדר עבודת אלוהים ולמנוע כל צורה של פעילות חברתית או חינוכית. תעמולה דתית הוגבלה בתחוקה של 1929 ושל 1936. הוחל במאמץ תעמולתי כביר למען אתיאיזם ולימודים אנטי דתיים הונהגו בבתי הספר. לאחר 1934 הייתה מעין הפוגה במגמה זו עד לאוגוסט 1937 אשר בנקודה זו התעוררה הסתערות פתע נוספת על הכנסייה. אנשי דת רבים נאסרו ובוימו משפטי בגידה. יש להדגיש כי התוצאות מבחינת המפלגה היו מאכזבות שכן 45% מהאוכלוסייה נותרו עדיין מאמינים.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
