היסטוריה פוליטית של זמננו: הדמוקרטיה בצרפת ובבריטניה
אוטוקרטיות ודמוקרטיות
נדבר על כך, כי ב-1900 הדמוקרטיות באירופה הן היוצא מהכלל, ולא הכלל. כל אירופה, פרט למדינה הגדולה בה, נהנית ממידה משתנה של דמוקרטיה. הדמוקרטיזציה נדחפה על ידי המהפכה התעשייתית, המהפכה החינוכית, וכן המהפכה הפמיניסטית וזרמים פוליטיים שכבר הזכרנו (כולל רצון לעצמאות מדינית) וששינו את המפה האידיאולוגית של התרבות המערבית. כל אלה דחפו את המדינות האירופאית וגם מספר מדינות לא אירופאיות למידה מסוימת של התפתחות, שהלכו אחר כך לכיוון דמוקרטי. הדבר הביא ללחץ, ו"פתיחת השסתום" הביא לפתיחת המערכת הפוליטית להצבעה וייצוג. אולם, הפתיחה של המערכת להשפעה אמיתית היא תהליך קשה הרבה יותר, שהמדינות מתמודדות איתו עד היום הזה.
צרפת ואנגליה
כמערכת ייצוגית, אין ספק שהמערכת של הדמוקרטיה הצרפתית היא מאוד ייצוגית, אך באותו זמן היא מאוד ריכוזית– יש ריכוז רב בפריז.
המחלה השניה: המערכת הפוליטית הצרפתית מתפקדת תמיד לפי עקרונות מתקדמים מדי לתקופתה, אימוץ רעיונות רדיקליים. זוהי מחלה, מכיוון שהדבר השתקף באופן הפוך באימפריה, שנוהלה ביד קשה. ישנו מס מלח, עינויים, עבודות פרך ושלל התעמרויות באוכלוסיה חסרת זכויות. כלומר, סתירה מוחלטת בין ההתנהלות כלפי פנים, לבין ניהול האימפריה. האנשים מכל האימפריה באים לפריז, רואים את הדמוקרטיה, חוזרים למקום מושבם, וצריכים להיות טיפשים כדי לא לשאול את עצמם, איך הפער הגדול הזה אפשרי. קורה בעיקר כאשר האימפריה נקראת להגן על המטרופולין במלחמות.
לעומת זאת, באימפריה הבריטית עקרון שלטון החוק פעל גם באימפריה ובשטחים שעליהם שלטה בריטניה, והם ניסו ללמד את הילידים את הדמוקרטיה גם בפן המוסדי. הדבר לא מנע מהם לעשות דברים נוראים שונים, בעיקר כשפורצת אלימות באימפריה.
באימפריה הבריטית מאפיין נוסף: ניהול כלכלי. ניסו לנהל אותה בעלויות מינמליות. הם מזהים את משחק הכוחות המקומי, ומנסים לקחת כבני ברית את בני האליטה המקומית. בהודו למשל עבדו עם מערכת הנסיכים. שיטה מאוד יעילה מבחינה כלכלית שהבריטים הותירו על כנה כמנגנון מנהלי-כלכלי
כלומר, בהשואה בין צרפת ובריטניה אנו מוצאים הבדלים מאוד מהותיים מבחינת ניהול האימפריה.
