מבוא להיסטוריה עולמית: אימפריות כסוכן הממזג תרבויות
מבוא להיסטוריה עולמית – סיכומים
אימפריות כסוכן הממזג תרבויות
- כיבוש ואימפריה ממזגים איזורים קטנים בהרבה מהמסחר (שמתפשט הרבה יותר מהר), אבל יוצרים מיזוג תרבותי אינטנסיבי הרבה יותר.
- לדוג' האימפריה הרומית בים-התיכון ואירופה: התפשטות דת ים-תיכונית – הנצרות, התפשטות של גידול חקלאי לדוג' היין, התפשטות טכנולוגיות, התפשטות רעיונות (הפצת הרעיונות של אפלטון ואריסטו לכל המערב). ההשפעה של האימפריה הרומית על הים התיכון ואירופה עד היום היא אדירה (למרות שנפלה לפני 1500 שנה).
- · המשמעות ההיסטורית-תרבותית של האימפריה אינה במה שהיא מתכוונת להפיץ, אלא כסוכנות הפצה תרבותית מתוקף שליטתה גם לא במכוון.
- · הרעיון לפיו האימפריה היא סוכן מיזוג והפצת תרבויות היא ידועה:
– השמות של תקופות ניתנים ע"פ אימפריות (באמריקה שמעו לפני הגעת האירופאים על האינקה והאצטקים). בסין: שם התקופה היא 5 השושלות ו10 הממלכות. תקופת צ'ונג.
– שמות של חפצים ומקומות על שם אימפריות: לדוג' אגרטל סונג, אגרטל טאנג.
- אימפריה – הגדרה: קבוצה אתנית-תרבותית אחת כובשת ושולטת מקבוצות אתניות אחרות ומדירה אותם. שני מאפיינים הכרחיים לקיום אימפריה:
– שלטון אוטוריטארי (פדרציה היא לא אימפריה). אין סתירה בין אימפריה לבין דמוקרטיה בבית (לדוג' הבריטים, הבלגים, ההולנדים, האימפריה האתונאית האימפריה הרומית הקדומה).
– שלטון של קבוצה אתנית על מספר קבוצות אתניות אחרות (שלטון של קבוצה אחת על קבוצה שתים או שלוש היא לא אימפריה).
– הגדרת האימפריה אינה נקבעת על פי שטח או מספר תושבים: האימפריה האצטקית של אז קטנה ממקיסקו (והיא אימפריה ומקסיקו לא). האימפריה האתונאית קטנה מיוון של היום (והיא אימפריה ויוון היום לא). למה? היום שטח מסוים בדרך כלל מונה הרבה פחות קבוצות אתניות-תרבותיות מאשר פעם.
- כמות הקבוצות אתניות-תרבותיות קטן משמעותית: ישראל עד הירדן של היום מכילים 2 עמים, בתקופת התנ"ך היו עשרות או מאות.
- האימפריה הראשונה: האימפריה האקדית של סרגון. מהמפרץ הפרסי עד הים התיכון (רב עיראק, סוריה איראן של היום, חלקים מתורכיה וכד'). השאירה הרבה חותמים: האקדית הייתה השפה הדיפלומטית של 1500 השנים הבאות. (לדוג' היה סיפור לפיו סרגון הושט בתיבה על נהר פרט, אומץ ע"י אקי בן מלך ועלה בדרגות – בדומה לתנ"ך אבל נכתב 1000 שנה קודם לכן).
אימפריאליזם גלובלי – כורש, דרום אמריקה וסין:
- מלך אשור ואימפריות קודמות כבשו ממטרות אגוצנטיריות:
– "אני כובש את מצרים לטובת האשורים."
– כל עם תמיד חשב שהוא הכי טוב. היה לכל עם תפיסות אגואיסטיות=> רצו לעשות הכל בשביל עצמם. רב העמים לא ניסו לכבוש את כל העולם, כי שאיפותיהם היו לסייע לעצמם.
- דוגמת כורש – לשלוט בעולם, בשביל העולם:
– הרעיון לכבוש ולשלוט על כל העולם: ע"י מלכי האימפריה הפרסית בדגש על כורש=> אני כובש את כל העולם, אבל אני לא עושה את זה בשביל הפרסים, אני עושה את זה בשביל כל העולם. אני צריך לדאוג לכל העולם=> אני כובש את מצרים בשביל המצרים. כורש גם נתן ליהודים לחזור ליהודה ולהקים את בית המקדש.
– האידיאולוגיה של לכבוש את כל העולם למענו => עבר מכורש לפרסים, לאלכסנדר מוקדון ל….
- · מאפייני האידיאולוגיה אימפריאלית אינקלוסיבית:
– כל המין האנושי הוא אחד.
– אחראיות הדדית ואחדות בין כל בני האדם.
- · רעיון "מנדט השמיים" בסין:
– מנדט השמיים (טיאן) הם מקור הסמכות והלגיטימציה המסמיך את מי שתחתיו לשלוט בכל אשר תחת השמיים. השמיים נותנים לקבוצה לשלוט בכל מה שיש מתחתם. המנדט ניתן לקבוצה הראויה ותפקידו לדאוג לכל מה שיש "תחת השמיים" (טיאנשה) – ולא רק לעם ספציפי.
– המסקנה הפוליטית: השלטון הלגיטימי היחיד שיכול להיות הוא אוניברסאלי – לא יכול להיות שבכדור הארץ יהיו 2 שליטים לגיטימיים.
– התודעה ההיסטורית הסינית תקופות של אחדות אימפריאלית נתפסו כתקופות זוהר וסדר. מצב של פיצול פוליטי נתפס כמצב של כאוס, לא לגיטמי ושלילי.
- · אומת האסלאם
– הלגיטימציה לשלטון באלסלאם מגיעה מהאל.
– תיאולוגים התקשו להסביר מצב בין פיצול פוליטי בתוך העולם המוסלמי (לא יכול להיות שבו תתפצל אימפריאלית אומת המאמינים).
– הקוראן מדגיש שאחדות פוליטית תחת מחמד (שהיה שליט ארצי) היא התכלית העליונה.
– עולם האסלאם היה הרבה יותר גדול מסין. בלית ברירה הוא התפצל.
- הנצרות:
– לנצרות היה הרבה יותר קל כי מצב של פיצול פוליטי הוא יתרון.
– הנצרות צמחה תחת 300 שנה של רדיפות באימפריה הרומית.
- פיצול במזה"ת הוא אידיאל: מפוצל להמון ממלכות (ישראל, מואב, אדום, ארמית וכד'). כל שליט קיבל לגיטימציה לשלטון שלו מאל. התקופה הייתה פוליתיאיסטית ולכן הפיצול בשמיים מעניק בקלות לגיטימציה לשלטון של מפוצל.
- פיצול ביוון הוא אידיאל: היוונים היו רגילים לחיות בפיצול פוליטי לפי פוליס (עיר-מדינה). שאיפות אימפריאליסטיות נפתסו כדבר רע.
- באירופה המודרנית האימפריאליזם הוא רע: כמספר העמים בעולם, כך מספר הממשלות הלגיטימיות. החוק הבנ"ל והתיאוריות הבנ"ל הניחו כמובן מאליו הניחו שזה טוב שהעולם מפוצל לריבוי ישיויות פוליטיות.
- המתח בין אירופה המודרנית לבין הסינים: הסינים הסתכלו על העולם האידיאלי כעולם עם ריבוי ישויות פוליטיות עצמאיות – סדר, איזון. אירופה ראתה באימפריה אוניברסאלית כזוועה.
שתי טענות שגויות למתנגדי האימפריאליזם:
- שיטה גרועה מבחינה צבאית ופוליטית – אי אפשר לשלוט לאורך זמן כי זה לא עובד טכנית.
– מבחינה צבאית-פוליטית שליטה אימפריאלית היא יעילה בצורה בלתי רגילה. הם נפלו בדרך כלל לא בגלל התעוררות של עמים כבושים, אלא של אליטה פוליטית בתוך המדינה או התנגדות חיצונית.
– לדוג' המרד הגאלי הגדול ב-50 לפנה"ס נגד האימפריה הרומית. ראש הארוורנים, שנתפס כדמות אדירה בצרפת היום. הוא נחשב לאבי ביולוגי אבל כלום לא נשאר מהתרבות הארוואנית והגאלית וצרפת תרבותית כולה ירשה את התרבות הרומית.
– שטח ארץ ישראל כחלק מאיפריות: כל ההיסטוריה ישראל היא חלק מאימפריות. (מלבד הממלכה החשמונאית שמחזיקה מעמד כמה עשרות שנים).
– היחידים שיש להם סוג של הצדקה שהם המשיכו קבוצות עתיקות שנשמרו בהם קווים ישנים זה היהודים והארמנים (במזה"ת).
- בעיה נורמטיבית – גם אם אפשר לשלוט בקבוצות אחרות, זה משחיט את הכובש ואת הנכבש.
– ערכת הכיבוש והאחזקה של אימפריות כוללת השמדות עם (אימרת גלגפוס על כיבוש הרומאים "הרומאים יוצרים מדבר (הורגים את כולם) ועושים בו שלום"), טרנספר (הגלייה מסיבית – לדוג' גלות שומרון וגלות יהודה).
– מי שמנסה לתקוף נורמטיבית את האימפריות => תוקף את כמעט כל התרבויות האנושיות. כל השפות, הדתות, האמנות, התרבות ללא האימפריה המערבית, הערבית (בית אומיה ובית עבאס), האימפריה הסינית וכד'. כתב עברי קדום נראה אחת. העברית היא כתב פרסי קדום. לאומנות קלאסית נטפלת לעמים עתיקים ומייחסת שייכות ביולוגית ותרבותית – אבל זה שקר. לדוג' – הדיסוננס (לכאורה לדעתי) בין אימוץ רעיונות ומבנים בריטים בהודו למרות ההתנגדות לאימפריאליזם הבריטי. גם הטאג' מאהל הוא יצירה של אימפריאליזם פרסי-מוסלמי. גם הסמל של הודו, הוא השפעה פרסית מהמלך אשוקה.
- הדילמה האתית שההיסטוריה של התרבויות מעמידה בפני חוקר ההיסטוריה: אימפריאליזם רע, יצר את רב תרבויות העולם. היום יש אג'נדה מאוד אנטי-אימפריאלית. מצד שני קשה להבין את העולם ללא אימפריות – החלוקה הפשטנית של רעים וטובים בהיסטוריה לא מקדמת אותנו. ב-10-15 שנה האחרונות הרעיונות האימפריאליזם חוזרים לאופנה.
- חוסר הצדק היסטורי:
– היינו רוצים להגיד שיש צדק היסטורי מסוים – עם שמפסיד במלחמה, אולי יצליח בשדה הקרב התרבותי. אבל זה לא קורה.
– דוגמת האימפריה הרומית: גם נפילת האימפריה הרומית אחרי שנים לא גרמה לרווח של העמים שנכבשו. להפך: העמים האלו נטמעו באימפריה הרומית ובגלל זה הם שוב מרגישים מופסדים כשהאימפריה נופלת.
– הכובש האימפריאלי לא נענש. המדוכא גם לא זוכה לשחרור וגמול. יש פה ושם יוצאים מן הכלל, אבל זה מעט מאוד.
– בפועל, אין כזה דבר תרבויות אותנטיות ששרדו.
מבוא להיסטוריה עולמית: אימפריות כסוכן הממזג תרבויות
