מחשבה מדינית יהודית: תנורו של עכנאי
- 1. מודל של עימות ביחסי אדם ואל
מקרה תנורו של עכנאי: החרס שהתגלה בו שרץ (נחש).
- · רבי אליעזר בין הורקנוס, אחרי חורבן הבית, יצא במחלוקת כנגד חכמים במחלוקת בתנור החרס.
- רבי אלעזר לא מקבל את דעתם של חכמי הסנדרין (במרכזם ר' יהושוע).
- הזמן: אחרי חורבן בית המקדש. האל לא מתגלה לעמו.
- רבי אליעזר משתמש ב"נשק יום הדין": בת קול => התערבות של האל.
- רבי ירמיה: אלוהים כתב לנו מה צריך לעשות בהר סיני. אנחנו המפרשים. אתה אלוהים, אל תתערב!
- מה קרה עשה האל? אליהו הנביא אומר שהוא חייך ואמר: "נצחוני בני, נצחוני בני" =>
א. ניצחו אותי.
ב. הווה דוגמא שמנציחה אותי. (מלשון: נצח)
- העימות בין ר' אליעזר לבין הסנדרין, הופך לעימות בין ר' אליעזר לבין אלוהים: האדם אומר לאל שאלוהים לא שותף.
- נותן התורה מחוייב על ידי האדם לא להתערב. האדם בזירה הארצית מחוייב לקיים את ההלכה אך על פי פרשנותינו. האדם "טורק" לאלוהים את הדלת בפרצוף. אתה לא נכנס לכאן. הפרשנות היא תפקידו של האדם ולא תפקידו של האל.
- קבלת ההכרעה היא בכל זאת על פי כללי המשחק שהאל נתן: עקרון הברית.
המחקר התלמודי מייחס את ר' יהושוע ור' אליעזר לשתי גישות
- · ר' אליעזר (צאצא של בית שמאי): גישה השמותית – תפיסה מסורתנית. נאמנות למסורת התפיסתית אותה קיבלתי. הגישה אינו נותנת מקום לאדם לשיקול דעת. היא אינה נותנת מקום רחב לאדם לתיקון עולם.
- ר' יהושוע וחכמי הסנדרין: גישה אנטי-מסורתנית: מקבלים את המסורת, אבל יש מרחב גדול מאוד של שיקול דעת שמתקיים בתוך בית המדרש. חישוב אריטמטי (הרב) חזק יותר מהאמת. לאדם יש כח פרשנות אדיר של דבר האל. גישה המאפשרת שיקול דעת, פיתוח, שכלול, שיקול דעת.
- השופט זילברג על תנורו של עכנאי: אלוהים מציית לחוק שהוא עצמו חוקק => הוא מגביל את עצמו מלהיכנס לפרשנות.
- תנורו של עכנאי דומה להתנגשות הבאה: ששמרנות של ברק מול תפיסות עולם שמבקשות לשבור מסורת ונוטים לליברליות.
