ארלוזרוב וסוגיית הערבים
התרומה של ארלוזרוב לסוגיית הערבים:
- גם לאחד העם והרצל היו התייחסויות לערבים אבל ארלוזרוב חזה גם את ההתנגדות הלאומית הפלסטינית והתגייסות העולם הערבי.
- ארלוזרוב ביקר בארץ ב-1920 בעת שהיו פרעות בישראל.
- ארלוזרוב היה סוציולוג שבא מאירופה וראה תנועות לאומיות בעבר. הראשון שידע לראות את הדברים בפריזמה רחבה יותר.
- כתב מאמר (1921) שבאותה תקופה היה חריג ביותר בשם: "אירועי מאי".
- השאלה בדבר יחסינו הפוליטי אל העם הערבי היושב בארץ ישראל, הם שאלות שיהיו משותפים לנו ולערבים לעומת עולמים.
- זאת כאנטי-תזה לתפיסה היהודית שאמרה את הטענה הבאה: הם פורעים, אין להם מוסדות שיכולים לייצג תנועה לאומית ערבית.
- "תנועה ערבית תהיה כאן, לא טוב יהיה עם נשען רק על סכינים."
- הוא אומר: יש תנועה לאומית פלסטינית. יש לנו דרך אחת, יש לנו דרך השלום. חייבים לעסוק בפוליטיקה של הסכמה. במקום בו נפגשים שני אינטרסיים משותפים, בעלי כח ובחירות כזו, חייבים לפתור את הדברים בהסכמה.
- אנקדוטה: רחבת הכותל שייכת באופן פורמאלי לווקף. היו יהודים שניסו להקים דוכנים. התחילו מהומות מטורפות, בעיקר בחברון וגם בירושלים.
- ארלוזרוב מביע חרדה => האם צריך להבטיח צורת תפילה כזו או אחרת בכותל. מגנה את הסכסוכים. אומר שזה יוביל לסכסוך
- ב-1929: המופתי של ירושלים, פעם ראשונה גייס את העולם המוסלמי כולו (ולא רק העולם הערבי) למאבק בציונות => היהודים הורסים את המקומות הקדושים לאסלאם.
- ארלוזרוב אומר: "באנו לא בגלל הכותל המערבי, אלא לבנות אלפי כתלים חדשים."
- ארלוזרוב שואל האם על הכותל צריכים לריב עם כל העולם הערבי?
- תזכירים של ארלוזרוב על עניין מכירת האדמות: אנחנו זקוקים להרבה אדמות, בארץ ישראל המערבית קנינו את כל האדמות שניתן ליישב בהם (שפלת החוף והאיזור). בעבר הירדן, מזרחה, כמעט ואין אוכלוסייה, יש שם אדמות שאפשר חקלאית ליישב אותם, בלי להיכנס לסכסוך עם הערבים. עבר הירדן המזרחי, רחוק מהערבים, רחוק מדעת הקהל וכו', כדאי לקנות שם אדמות.
– לכאורה, ימני מאוד.
– אבל ההנמקה היא פרגמטית (כמעט טכנית): בא"י קשה לקנות אדמות כי זה יוצר מרידות, עדיף ללכת לאזור ששם לא תהה מהומה גדולה.
- · גישה פרגמטית לשלטון הבריטי:
– אחרי הצהרת בלפור השלטון הבריטי מצא עצמו בין הפטיש לסדן.
– הצהרת בלפור: הבריטים רואים בעין יפה הקמת בית יהודי במדינת ישראל, וזאת בתנאי שישמרו על זכויות הערבים וכו'…(לפעמים שוכחים את הסיפא)
– מצד אחד: מחוייבים לבית לאומי. מצד שני מחויבים לא לפגוע בערבים (כשהם בהגדרה חושבים שהקמת בית יהודי זה משהו שפוגע בהם מאוד)
– ספר של סטורס (storrs): המושל הבריטי הראשון ב1917 בירושלים (הוציא את התקנה לאבן ירושלמית). הוציא את הספר "אוריינטישון". ידע עברית, ידע ערבית, תרגם משירי ביאליק וזבוטינסקי. "אני חושב שאני המושל הנוצרי הראשון של ירושלים מאז ריצ'רד לב ארי." הוא תאב מאוד ובאופן שווה יהודים וערבים. סטיגמטי ביותר. כתוצאה מזה לא כ"כ אהבו אותו. אחרי זה עבר לקפריסין ואמר: "אחרי ירושלים, אין שום קידום".
– מדוע האדמיניסטרציה הבריטית העדיפה פועלים ערבים? (התשובה הרווחת של ברל כצנלסון: הבריטים אנטישמיים).
– ארלוזרוב מדבר כאילו הוא הפקיד הבריטי: מה אני הייתי עושה אם הייתי מושל מחוז והייתי צריך לבנות כביש? היהודי, מכיר 5 שפות, לא מנוסים, שאומרים שהגיעו לארץ כתוצאה מפרוסס היסטורי, ונהיו פועלי בניין. הערבי: יגנוב רבע מחומרי הבניין. היהודי: ידברו על זכות שביתה, על ביטוח בריאות, ויסבירו לי שהסוציאליזם עתיד לכבוש את העולם. מה הוא יבחר? ברור שאת הערבי. זה גם לא נעים שהפועלים שלו יותר חכמים ממנו (אם יבחר את היהודים).
– הבריטים רגילים לעבוד עם ילידים: הם מכירים את הילידים הקלאסים. פתאום מגיעים היהודים המעצבנים שמתחילים להסביר ביוהרה איך העולם בנוי, זה מציק.
