סיכום: אבא ואמא הלכו לקולנוע ואילנה יושבת / מאיר ויזלטיר

אבא ואמא הלכו לקולנוע ואילנה יושבת / מאיר ויזלטיר

לשון הצפנים – מגן דוד, פיג'מות, ערומים, רזים.

הכותרת של השיר מהווה אקספוזיציה.

בית א'-

בבית זה מתואר מה שאילנה רואה בספר. הילדה לא מרחמת על האנשים בתמונות מכיוון שהיא לא יודעת מה באמת קרה שם. יש פה ראייה תמימה ונאיבית של ילד.

בית ב'-

הציפור שמציירת אילנה מייצגת את החופש, החירות. אולי בהבנה הבסיסית שלה היא מבינה שמה שהיה שם הוא ההפך מחופש.

המחאה כחילון וכגרוטסקה- מאיר ויזלטיר/ מאת פרופסור חנה יעוז

השיר כתוב בקובץ שירים שכולם בגדר שירי מחאה. זוהי התרסה ישירה או עקיפה לנושא ההתייחסות לשואה. תפיסה זו בנויה על אירוניה, סרקאזם וגרוטסקה. השורות בבית הראשון ניתנות לפירוש ע"י דרך ההתבוננות של ילד.

ראיית ילד נאיבית וחסרת כל מידע על השואה. ראייה זו מלווה בתיאור מעשי ילדות אופייניים (הציורים של אילנה).

אולם אפשר לפרש את השיר בדרך שונה. הראייה הנאיבית היא בעצם מסווה לדרך ההתבוננות של אני מבוגר.המשורר משתמש בדמותה של ילדה קטנה כדי להשיג לגיטימציה ליצירת תמונה גרוטסקית. נקודת מבט זו אינה נאיבית והיא יוצרת אפקט של ניכור. השימוש בלשון ילדותית ותמימה מקבלת משמעות שונה מנקודת מבטו של המבוגר. לפנינו פניה אל הערום הגרוטסקי,  אל רגשות השמחה לאידן של הגברות המכובדות של לובשי הפיג'מות באושוויץ. ההשלכה וההעברה בשיר לא נוצרו לתורך עידון האימה, אלא לצורף הדגשת הגרוטסקה. תופעה זו בולטת בכותרת השיר. הכותרת מנה את הנורמות המקובלות לגבי מתן שמות לשירי שואה. השימוש בכותרת ובגוף השיר בלשון יומיומית שואב הצדקה מכך שהדמות המופיעה בשיר היא ילדה. אולם הלשון, עם כל היותה מכוונת ללשון ילדים אופיינית, מכוונת בעיקרו לאווירה השולטת בשיר, אווירה של חילון והעדר אמפתיה. ניתן לומר כי לפנינו שיר מחאה כנגד ההתייחסות מלאת היראה כלפי נורא השואה כפי שהיא רווחת בשירה העברית, התייחסות המקנה לנתעב מקום של שגב.

אמצעים אומנותיים:

1. אקספוזיציה- הכותרת.
2. לשון ילדותית.

דימוי ("עניים גדולות כמו לעופות").

אבא ואמא הלכו לקולנוע ואילנה יושבת / מאיר ויזלטיר